התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 31 הודעות לטלפון הנייד (30 מהן ללא אפשרות הסרה), ללא הסכמתה, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת היא מוסד ללא מטרת רווחה ואין חולק כי שלחה את ההודעות. לטענתה, ההודעות נשלחו כשירות לציבור, בפעילות הניתנת בחינם. הנתבעת טענה כי מספר הטלפון של התובעת נמסר לנתבעת על-ידי אישה שהדריכה בעבר את התובעת לקראת חתונתה.
נפסק
התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה לשכנע כי לא נתנה את הסכמתה לקבלת הדיוור מהנתבעת. חלק מההודעות שנשלחו אל הנתבעת הן בעלות אופי פרסומי. 29 מ-31 ההודעות שנשלחו לתובעת היוו הזמנה לקחת חלק במגוון פעילויות שהנתבעת עורכת, ללא כל עלות כספית. הודעות אלה אינן מהוות דבר פרסומת. 2 הודעות הזמינו את התובעת לקחת חלק בפעילות הכרוכה בתשלום. הודעות אלה מהוות דבר פרסומת לפי החוק. הנתבעת תפצה את התובעת ב-1,500 ש"ח, בצירוף אגרה בסך 310 ש"ח והוצאות משפט בסך 200 ₪.
