חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: גביזון נ' הרמוניה לבית בע"מ

התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו מסרון פרסומי אחד בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. לטענתו, הנתבעת עשתה כן בניגוד לבקשתו בכתב שלא להיות כלול ברשימת הדיוור של הנתבעת, אותה מילא בכתב בעת שהצטרף למועדון הלקוחות של הנתבעת. הנתבעת טענה כי לתובע נשלחה הודעה בודדת, וזאת במהלך פרק הזמן שבין מילוי גלויית ההצטרפות בסניף הנתבעת ועד לקבל הגלויה במשרדיה, אז הוסר התובע מהרשימה.

נפסק

הנתבעת מכלכלת את צעדיה לפעולה התואמת את הוראות חוק התקשורת. הנתבעת מאפשרת הן הסרה אוטומטית עצמית של לקוחות במועד הצטרפותם למועדון הלקוחות והן מבצעת הסרה ידנית של לקוחות לפי גלויית ההצטרפות שמילאו. לא מתקיימת תכלית החוק במקרה זה. משלוח הודעה בודדת בפרק הזמן שחלף בין הזמנת פרטי התובע למועדון הלקוחות לבין הסרתו מרשימת הדיוור, כאשר אף התובע עצמו אינו חולק על כך כי בפרק זמן זה היה בידיו להסיר עצמו עצמאית מרשימת הדיוור, אינו מעיד כי הנתבעת פועלת במפגיע נגד הוראות החוק. הגם שאין חולק כי המסרון נשוא התביעה נשלח שלא בהתאם להוראות הדין, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי. מקום בו ביהמ"ש משתכנע כי משלוח ההודעה מקורו בטעות או שפסיקתו לא תהווה הרתעה, רשאי הוא שלא לפסוק לטובת התובע סכום כלשהו. יש להצר על המצב בו הפך חוק התקשורת קרדום לחפור בו [עניין ארד – רת"ק 31506-05-17; עניין צוויק – ת"ק 605-07-16]. לעניין זה מצטרפת בחירתו של התובע להגיש את תביעתו בסדר דין מהיר ולא בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות [עניין רטנר – תא"מ 9827-07-15]. עסקינן בהליך שכל כולו ניצול לרעה של הליכי משפט, שמשמעותו הישירה היא ניצול בלתי יעיל של זמנו המוגבל של ביהמ"ש, בתביעה שמקומה, אם בכלל, בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות. התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 930 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]