חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: כהן נ' מנפאואר ישראל בע"מ

התובע, עורך דין במקצועו, טען כי הנתבעת, חברת כ"א ושירותי השמה, שלחה לו 16 הודעות טקסט, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

נפסק

דין התביעה להידחות. פרטי התובע נמסרו לנתבעת על-ידו, מרצונו, והוא אף הועסק על-ידה במספר הזדמנויות בעבר, במרוצת התקשרות ארוכת טווח. כיוון שכך, הנתבעת היתה רשאית להציע לו עבודות והוא היה רשאי לסרב, או לקבל את הצעות העבודה שנשלחו לו. בהינתן סוג הקשר של התובע עם הנתבעת, אין לראות בהצעות העבודה שנשלחו לו כ"דבר פרסומת". אין מדובר בשיגור פרסומות, אלא בהצעות עבודה קונקרטיות מטעם חברת כ"א לעובדים הרשומים במאגריה הממוחשבים. הפניות אל התובע על-ידי הנתבעת היו כאל עובד של הנתבעת. ולא ניתן להגדירן כדבר פרסומת. מדובר במסר פרטני, לא מסחרי, העוסקת בהצעת עבודה. לא ניתן למצוא בהודעות עידוד לרכישת מוצר או שירות. באם התובע היה נענה להצעות העבודה שנשלחו אליו היה כיסו מועשר ולא מוחסר. הנתבעת הוכיחה כי בינה לבין התובע היתה במשך שנים רבות התקשרות מכללא, שעניינה היא הרשאה מצדו כי הנתבעת תוכל להציע לו עבודות העשויות להיות רלבנטיות, ושאותן הוא יכול לקבל או לדחות. בנסיבות דומות, שעניינם בהצעות עבודה הנשלחות מחברת כוח אדם לעובדיה, קבעה הפסיקה כי אין מדובר בפרסומת [עניין אליאיץ – ת"ק 1703-07-14; עניין בן-חור – ת"ק 38254-05-15]. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]