חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: גיונה ואח' נ' הוט – מערכות תקשורת בע"מ

תביעה בשם 18 לקוחות, לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בגין 137 מסרונים שנשלחו בין השנים 2011-2015. מרבית התובעים היו לקוחות הנתבעת טרם שהוגשה נגדה תביעה ייצוגית בעניין [עניין מדובר – ת"צ 48258-05-19]. בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד נקבע כי הקבוצה עליה חל הסכם הפשרה היא כל הנמענים שקיבלו מהנתבעת הודעות מסר קצר החל מיום 1.12.2018 (מועד כניסת החוק לתוקף) ועד ליום 29.12.2013.

נפסק

התובעים לא הוכיחו כי פעלו להוצאתם מהקבוצה שהוגדרה בתביעה הייצוגית. מקומה של הביקורת על הסכם הפשרה ותנאיו היא בתקיפה ישירה של פסק-הדין שניתן בביהמ"ש המחוזי ולא בפני בימ"ש השלום. גם הטענה בדבר זהות העילה דינה להידחות. התביעה הייצוגית מיצתה את עילת התביעה [עניין זילברג – רע"א 7294/17] התביעה הייצוגית מהווה מעשה בית דין כלפי התובעים שהיו מנויים כלקוחות הנתבעת עד למועד הרלבנטי (התובעים 2, 4, 10, 11 ו-14). אין מקום לפצות אותם בגין המסרונים שנשלחו בתקופה הרלבנטית. האם הוראות נוספות בהסכם הפשרה, הצופות פני עתיד, ומתייחסות לאופן שבו הנתבעת תתנהל, מחייבות את התובעים? לפס"ד המאשר הסכם פשרה יש פן חוזי. משנקבע כי התובעים שהיו לקוחות הנתבעת במועד הרלבנטי מחויבים לפסה"ד, הם מחויבים מכוח הסכמתם גם לאופן שבו יידעו אותם בעתיד אודות חשיפתם למשלוח הודעות והדרך להודיע על סירובם. הסכמתם משתיקה אותם מלטעון אחרת. תביעת התובעים 10 ו-14 נדחית כליל, בשל מעשה בית דין. תביעת התובעים 4 ו-14 נדחית, בהיותם לקוחות המנויים על קבוצת התביעה הייצוגית ומנועים להתנגד לתנאי הסכם הפשרה בנוגע לאופן מתן ההודעות והדרך להסרתן. תובעת 2 זכאית לפיצוי בגין הודעה אחת שנעדרה ממנה אפשרות הסרה. הלקוחות החדשים שהצטרפו לאחר הסכם הפשרה אינם מהווים חלק מהקבוצה שהוגדרה ופסק-הדין אינו מהווה מעשה בית דין כלפיהם. על-אף שהוט פעלה בהתאם להסכם, יש לבחון האם פעלה לפי החוק. משניתנה האפשרות לשלוח הודעת סירוב באמצעות מסרון, הטענה כי מסובך יותר ולא סביר להשיב למספר טלפון אחר היא קטנונית, לא עומדת במבחן הסבירות ולא לכך התכוון המחוקק שעה שהעניק פיצוי ללא הוכחת נזק ללקוחות מוטרדים. פיצוי של עד 1,000 ש"ח לא אמור להינתן למי שלא חשקה נפשו ללחוץ על עוד כמה מקשים בטלפון הנייד. הודעות המעניקות סרט חינם הן הודעות פרסומת ולא הודעות שירות. סרטים המוענקים בחינם מדי פעם מעודדים שימוש בספריית הסרטים ומעלים את הסיכוי כי הצרכן יזמין בהמשך סרט בתשלום. לעומת זאת, הודעות המברכות על הצטרפות המנוי, מפרטות על עדכון אמצעי תשלום או על סיום טיפול בפנייה, הודעה בדבר התרעות פקע"ר בערוצים מסוימים, שינוי מספרי הערוצים וכו', כל אלה הן הודעות אינפורמטיביות שלא חבוי בהם שמץ של אינטרס כלכלי. הנתבעת תשלם 2,000 ש"ח לתובעת 1, 1,000 ש"ח לתובעת 2, 2,000 ש"ח לתובעת 6 ו-1,000 ש"ח לתובע 15. הנתבעת תישא בהוצאות בסך כולל של 5,000 ש"ח.

 

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]