התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 4 מסרונים פרסומיים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע רכש בעבר מהנתבעת משקפיים לבנו הקטין. הנתבעת טענה לתחולת החריג הקבוע בסעיף 30א(ג) לחוק.
נפסק
הנתבעת אינה טוענת, ואף לא הוכיחה, כי קיבלה את הסכמתו המפורשת של התובע למשלוח דברי הפרסומת. אין חולק כי התובע מסר את מספר הטלפון שלו לנתבעת, אולם לטענתו עשה כן על-מנת שניתן יהיה ליצור עמו קשר לאיסוף המשקפיים בלבד. הנתבעת לא הוכיחה אחרת. לא הוכח התנאי הראשון של החריג שבסעיף 30א(ג) לחוק, שכן הנתבעת לא הוכיחה כי הודיעה לתובע שהפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת. גם התנאי השני אינו מתקיים. התובע זכאי לפיצוי בגין משלוח 4 דברי פרסומת בניגוד לחוק. הנתבעת תפצה את התובע ב-250 ש"ח על כל מסרון וסה"כ 1,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 250 ש"ח.
