בהחלטתו מיום 26.07.2023, בית משפט המחוזי בתל-אביב חייב את טיקטוק למסור פרטים של משתמשים שפרסמו תכנים פוגעניים לכאורה על מנת שהנפגעת תוכל לאתר את בעליהם ולתבוע אותם בעתיד.
ת"א 16009-03-23 אלצאנע נ' TikTok Pte. Ltd
בחודשים נובמבר ודצמבר 2022, הפיצו שני משתמשים עם שם דומה מאוד ברשת החברתית Tiktok פרסומים הטוענים כי התובעת היא מכשפה שגורמת למותם של אנשים, תוך ציון שמות של אנשים שבהם פגעה. כתוצאה מהפרסומים הללו, התובעת חוששת לחיה ושמה הטוב נפגע. לכן, היא מעוניינת לתבוע את מפעילי החשבונות על הטרדתה, פגיעה בפרטיותה ופגיעה בשמה הטוב.
על מנת לתבוע אדם יש צורך בפרטיו האישיים. מאחר וברשותה של התובעת היו רק שמותיהם של המשתמשים ב-Tiktok, אין לה ידע לגבי זהותם ואין לה יכולת לאתר אותם. על כן, התובעת פנתה לבית המשפט על מנת שיורה בצו ל-Tiktok שתספק את המידע שברשותה על החשבונות המעוולים לכאורה.
החברה מחזיקה במידע מסוים על משתמשיה, ובמסגרתו היא מחזיקה בפרטי המשתמש הבסיסיים של כל משתמש – שם המשתמש, כתובת האי-מייל שבה השתמש להרשמה, וייתכן שגם מספר הטלפון שמקושר למשתמש וכתובות ה-IP מהן התחברו למשתמש. החברה לא התנגדה למתן הצו בהליך, והשאירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.
בית המשפט קבע שראשית על Tiktok לפנות לכתובות המייל של שני המשתמשים וליידע אותם בדבר התביעה ולגבי אפשרותם להתגונן בפניה. לאחר ש-Tiktok המתינה לתשובה ולא קיבלה אותה במשך שבוע, בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 26.07.2023 שנעשה מספיק על מנת לאתר את מפעילי המשתמשים, והחליט לחייב את החברה למסור "פרטי המשתמש בסיסיים", מבלי שבית המשפט סיפק פירוט מפורש של המידע שייחשף.
בחודש פברואר 2023 ניתן פסק דין דומה אשר מחייב את חברת פייסבוק ישראל למסור פרטים של משתמש המעורב בפרסום תוכן עוולתי. נראה כי פסקי הדין האלה מהווים אימוץ של מודל חדש ביחס להלכת רמי מור – ההלכה לא יכולה להיות "עיר מקלט למפרי צווים", וייתכנו מקרים שבית המשפט יחייב את מסירת הפרטים של המשתמשים כאשר ברור שהם מנצלים את איפוקו של בית המשפט לצרכיהם.
