ביום 16.6.2022 פרסמו משרד המשפטים ומשרד התקשורת הצעת חוק לתיקון חוק התקשורת כך שתקבע בו חובת סימון מסר המוני המופץ באמצעות יישום אלקטרוני. על פי מנסחיה, הצעה זו זו מבקשת למנוע הטיה או השפעה לא הוגנת על דעת הקהל בישראל שנעשית בעזרת יישומיים המאפשרים הפצה אוטומטית של מסרים המוניים. זאת, באמצעות קביעת חובת שקיפות וסימון של מסרים אוטומטיים המוניים ברשתות חברתיות משמעותיות.
תמצית הוראות הצעת החוק
חובות המוטלות על משתמשים
- חובה על אדם המפרסם מסר המוני ברשת חברתית גדולה באמצעות יישום המבצע את הפרסום באופן אוטומטי, לסמן זאת באופן בולט וברור ובסמיכות למסר (סעיף קטן (ב)). עבור כל הפרה, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק בסכום של עד 1,000 שקלים חדשים בגין כל מסר המוני אוטומטי שלא סומן.
חובות המוטלות על רשתות חברתיות
- חובה על רשת חברתית גדולה לכלול במסגרת תנאי השימוש שלה את החובה המוזכרת בסעיף קטן (ב). (סעיף קטן (ג)).
- חובה על רשת חברתית גדולה לאפשר למשתמשיה לדווח בשפה העברית או הערבית, על כל מפרסם המפר את הוראת סעיף קטן (ב).
- במקרים בהם מגלה רשת חברתית גדולה על הפרה של סעיף קטן (ב), חובה עליה לפנות למפרסם, ובמידה וזה לא יסמן את המסר ההמוני תוך 10 ימי עבודה, חובה על הרשת להסיר את המסר ההמוני. (סעיף קטן (ה)).
לחצו כאן לסקירה נרחבת של הצעת החוק ויעדיה מטעם איגוד האינטרנט הישראלי
תמצית עמדת איגוד האינטרנט הישראלי
התייחסות איגוד האינטרנט הישראל לתזכיר "חוק הבוטים" (7.7.2022)
תמצית עמדתנו המקצועית היא שיש בסיס לחששות מפני פעילות השפעה לא הוגנת על דעת הקהל ברשתות החברתיות ואין חולק כי בעשורים האחרונים, פלטפורמות תוכן דיגיטליות, ובראשן הרשתות החברתיות, הפכו לכלי משמעותי המעצב את המרקם החברתי והכלכלי בעולם כולו ובישראל בפרט. בהתאמה, לרגולציה מדינתית עשוי להיות תפקיד חשוב בהגדרת כללי המותר והאסור בפלטפורמות אלה, במקרים בהן יש צורך ציבורי מבוסס.
עם זאת, כמפורט בהתייחסות המלאה, איגוד האינטרנט הישראלי קורא לממשלה ולמחוקקים שלא לקדם את הצעת החוק בנוסחה הנוכחי, נוכח מספר בעיות יסודיות בה:
עמימות וחוסר וודאות ביחס להגדרת "הבעיה" אותה החוק מבקש לפתור:
תזכיר החוק מגדיר את מטרות הרגולציה באופן עמום וכוללני: "צמצום התופעה של הדהוד מסרים, הטיית דעת קהל ואף הטעייתו באמצעות שימוש באמצעים ויישומים טכנולוגיים המאפשרים הפצת מסרים באופן אוטומטי". דברי ההסבר אינם מוסיפים הסבר או תיאור חד משמעי של יעדי ההסדר החקיקתי.
כך, להבדיל מהסדרים חקיקתיים קרובים כגון "חוק הספאם", אשר מגדיר באופן ברור וחד-משמעי את הפעילות האסורה תוך הבנת מערך התמריצים שלה, קיימת עמימות רבה לגבי מהות ה-"בעיה" שהחוק המוצע מבקש לטפל בה והיקפה.
העמימות וחוסר הוודאות לגבי תכלית החקיקה ומטרותיה מועצמת גם נוכח התבטאויות רשמיות של שר התקשורת ושר המשפטים לפיהם מטרת החוק המוצע היא להתמודד עם תופעת חדשות הכזב (פייק ניוז), כאשר מטרה זו ומונח זה לא מופיעים כלל בהצעת החקיקה או בדברי ההסבר.
הגדרות רחבות המטילות נטל כבד על הציבור:
תזכיר החוק מבוסס על הגדרות רחבות וכוללניות של "מסר המוני" (יכול להיות גם מסר לאדם בודד) ו-"רשת חברתית"; והיעדר הגדרה של "מסר המוני אוטומטי" (בהינתן שהגדרת "מסר המוני" כאמור עשויה לכלול מסרים אליהם נחשפים אנשים בודדים). למשל, פרסום אוטומטי יכול להיות הפעלת טיימר על ידי משתמש אשר יפרסם פוסט בשעה מבוקשת (פונקציה אשר קיימת ברוב הרשתות החברתיות), פעולה שעל פניו נכללת בחובת הסימון וברור כי אין למנגנון אוטומטי זה כל השפעה על הדהוד מסרים או השפעה על דעת קהל.
דוגמאות נוספת לפרסומים "אוטומטיים" ברשתות חברתיות שאינם מעוררים כל קושי בהיבטים של הדהוד מסרים או השפעה על דעת קהל הם חשבונות המפרסמים עדכונים על פרסומים רשמיים המתפרסמים באתר האינטרנט שלהם. למשל עמוד הטוויטר "תולעת המשפט (פיד לשון הרע)" שמפרסם באופן אוטומטי פוסט אינפורמטיבי על כל תיק חדש שנוסף למאגר, או החשבון האוטומטי "זזנו-בוט" אשר מפרסם באופן אוטומטי דירוג של ביצועי המתאמנים שבחרו לתייג את החשבון".
אפקטיביות נמוכה והיעדר התאמה לתמריצים של פרסום המיועד להטות או להטעות
במהותו, החוק המוצע מבקש להחיל את עקרונות הפעולה של חוק הספאם והחובות שהוא מחיל על מפרסמים של תוכן – גם על מפרסמים שמשתמשים באמצעים טכנולוגיים לשם הטיית דעת קהל או הדהוד מסרים. אולם, למרות יעילותו הגבוהה של חוק הספאם בהתמודדות עם שימוש לרעה בטכנולוגיות תקשורת למטרות שיווקיות, יעילותו של החוק המוצע בהתמודדות עם התופעות אותן הוא מבקש למגר צפויה להיות אפסית.
להבדיל מפרסום אלקטרוני שיווקי, המבוסס על הפניית הקהל למוצר או שירות כלשהו מטעם המפרסם; פרסום אלקטרוני המיועד להטות באופן לא הוגן את דעת הקהל או להטעות את הציבור יעשה ללא התייחסות לגורם היוזם את הפרסום. על כן, להבדיל ממנגנון חוק הספאם בו ברור לתובע הפוטנציאלי מי הגורם שאחראי על הפרסום, פרסומים שנועדו להטעות באופן לא הוגן את דעת הקהל או להטעות את הציבור נעשים מטבע הדברים ללא מידע או פרטים על זהות המפרסם המקורי.
בנוסף, בעוד שתביעת פיצויים ללא הוכחת נזק בסך של עד 1000 עבור כל פרסומת עשויה להרתיע לא מעט גורמים, בשים לב ליחס העלות/תועלת הכלכלית של הפרת הוראות החוק – היא הרבה פחות אפקטיבית כלפי גורמים המעוניינים להשפיע באופן בלתי הוגן על דעת הקהל – אשר לא מונעים בהכרח מתמריצים מסחריים לבדם.
על רקע האמור לעיל איגוד האינטרנט הישראלי קורא לממשלה ולמחוקקים שלא לקדם את הצעת החוק בנוסחה הנוכחי. זאת הן בשל עמימות מטרות החקיקה והאחריות המשפטית אותה היא יוצרת, בשל הגדרות רחבות וכוללניות למונחים "מסר המוני", "רשתות חברתיות" ו-"אוטומטיות" העומדות בבסיס האחריות המשפטית המוצעת ובעיקר – נוכח אי התאמת המנגנון של אכיפה פרטית בנוסח חוק הספאם למניעה או הרתעה של פרסומים המיועדים להטעות את הציבור או להשפיע על דעת הקהל באופן בלתי הוגן.
