נייר עמדה: הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים

חשיפת קטינים לתוכן באינטרנט

ברשת האינטרנט גלומות אפשרויות מדהימות וניתן להגיע באמצעותה לעולם ומלואו. הרשת משמשת את כולנו לאיתור מידע, מפגשים עם אנשים, הבעת דעות, פעילות עסקית ועוד. גם קטינים משתמשים ברשת האינטרנט כדבר שבשגרה לצורך פעולות לימודיות, לשם תקשורת עם חברים ומכרים מהארץ ומהעולם או לצורך משחקים.
השימוש הנרחב ברשת האינטרנט חושף את הילדים למידע עצום. רובו המכריע חיובי ומועיל. אך בד בבד עם זה, הם עלולים להיחשף לתכנים בעייתיים ואף נושאי סכנה – לרבות תכנים פורנוגרפיים, אלימים וכד'.

הצעת החקיקה

על פי הצעת החוק המעודכנת להגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים, התשס"ו-2006, תיחסם הגישה החופשית לאינטרנט לכל מי שלא יזדהה ויחתום על בקשה פורמאלית, ובתוך אלה – גם מי שעד לאותו יום השתמש באינטרנט ללא חסמים. הצפייה של מבוגרים באתרים "שעיקרם מין, אלימות או הימורים", תחסם עד לקבלת טופס שבו מצהיר המשתמש כי ברצונו לצפות בתכנים אלה. ההחלטה אילו אתרים יחסמו ואילו לא, תתבצע ע"י שר התקשורת (או עפ"י התבטאויות שונות בתקשורת – עפ"י ועדה מטעמו שתורכב מנציגי משרד התקשורת ומנציגי המועצה לשלום הילד).
יודגש, כי אין כל הוראת חוק האוסרת על מבוגר (ואף לא על קטין) לצרוך תכנים מעין אלה. כפועל יוצא מדרישות הצעת החוק, פרטיו של המבקש, ירשמו וישמרו על-ידי הספק כדי שיוכל להוכיח את תקינות פעולותיו לעת מחלוקת.

מדוע ראוי לדחות הצעת חוק זו?

חקיקה, ובוודאי חקיקה המטילה מגבלות והכבדות על הציבור, צריכה להיעשות רק במקרים בהם אין פתרון מעשי אחר לבעיה, בתוך מסגרות החקיקה הקיימת. זה אינו המצב במקרה זה. הבעיה של חשיפת ילדים לתכנים פוגעניים באינטרנט אכן קיימת, אולם עם זאת קיימים כבר היום, ללא חקיקה פולשנית, פתרונות שונים, כולל פתרונות הדומים לאלה המוצעים בהצעת החוק.
כבר כיום, הורים המעונינים להגן על ילדיהם יכולים להתקין תוכנות לסינון אתרים אוטומטי ו/או להצטרף לשירותי סינון המוצעים ע"י כל ספקי האינטרנט, בד"כ בתשלום סמלי (כ-10 ₪ לחודש). שירותי הסינון המוצעים כבר היום הם אותם שירותי סינון המוצעים על פי הצעת החוק. אלא, שעל פי הצעת החוק, ייכפו שירותי סינון אלה על כל משתמשי האינטרנט וההחלטה בדבר התכנים שיסוננו תתבצע ע"י שר התקשורת או ועדה מטעמו. בעוד שעל פי המצב היום, שירותי הסינון ניתנים בקלות ובפשטות לכל הורה המבקש להגן על ילדיו והתכנים המסוננים נקבעים על פי אמות המידה אותן קובע ההורה.

הצורך היחיד העולה מן השטח הוא הצורך בהגברת מודעות של הורים, מורים וילדים לשימוש נבון באינטרנט ולאפשרותם להתקין תוכנות סינון.

איגוד האינטרנט הישראלי קורא למשרד התקשורת ולמשרד החינוך לשתף פעולה בפעולות ממוקדות להעלאת המודעות לנושא, כדוגמת קמפיין תקשורתי הקורא לכך וכדומה.

• הצעת החוק יוצרת אשליה להורים כי ילדיהם מוגנים – לדוגמא, תוכנות הסינון אינן מגינות על הילדים מפני גורמים פוגעניים (פדופילים המסתובבים ברשת ומחוצה לה, יעוץ להתאבדויות, עידוד לשימוש בסמים וכד'). הגנה מפני אלה יכולה להיעשות אך ורק על ידי שימוש נבון של הילדים ברשת האינטרנט, המושג ע"י חינוך והדרכה ע"י ההורים והגורמים החינוכיים.
• הצעת החוק פוגעת בחופש הביטוי – זכותו של כל מבוגר לצרוך תכנים שאינם אסורים ע"פ חוק. זכות זו מעוגנת בפסיקת ביהמ"ש העליון כחלק מחופש הביטוי. זכות זו תמנע ממשתמשי האינטרנט הרבים כאשר תוטל עליהם חובת הסינון כברירת מחדל לכל אלה שלא יהיו מעוניינים להזדהות מול ספק האינטרנט ולבקש אינטרנט חופשי ממגבלות.
• הצעת החוק מאפשרת לקבוע כללים גורפים באמצעות תקנות בצורה שתשנה מהותית את הוראות החוק. לדוגמא:
  • קביעת מתכונת שירות סינון התכנים על ידי שר התקשורת: השר יהיה רשאי, אם יראה לנכון, להחמיר את רמת שירות הסינון המוטלת, כאמור, על כל אלה שלא הזדהו והצהירו כי אינם מעוניינים בשירות סינון.
  • אופן זיהוי מנוי כבגיר: הוספת אלמנט זיהוי של מבקש כבגיר מעמיסה משמעויות שלא לצורך ויישומה (שמושאר להגדרה ופירוט בתקנות) עשוי להוות איום נוסף על פרטיותו וזכויות היסוד של המנוי. בדרך זו יוכל השר בעתיד, אם יראה לנכון, לקבוע כי על המנוי להזדהות באמצעות זיהוי ביומטרי (כפי שהוצע בהצעת החוק המקורית שהונחה על שולחנה של הכנסת והוחלפה בזו הנוכחית). לא ברור הצורך בכך כאשר ההתקשרות העסקית עם ספקי השירות נעשית מניה וביה ע"י בגירים. קביעת כלל זה באמצעות תקנות מוסיף לחקיקה פן מיותר ובעייתי.
    היות והנושא מורכב, ועשוי להיות בעל השלכות רבות, הכרחי, לכל הפחות, להכפיף את תיקון התקנות לאישור ועדות מתאימות בכנסת, כמו ועדת הכלכלה ו/או ועדת החינוך של הכנסת.

מהו המצב בארצות אחרות?

מדינות רבות בעולם ניסו להתמודד עם הבעיה, תוך הצגת פתרונות שונים. הניסיון מלמד כי פתרונות חקיקתיים שהטילו צנזורה על האינטרנט (כדוגמת כאלה שנחקקו בארה"ב) לא צלחו היות והוכרזו ע"י בתי המשפט כבלתי חוקתיים בשל פגיעתם בחופש הביטוי. הפתרונות שנמצאו יעילים יותר היו פתרונות של הסדרה עצמית. אלה קיימים במספר לא קטן של מדינות מערביות כדוגמת קנדה, אוסטרליה, שבדיה, נורבגיה, אנגליה ובמספר התארגנויות של ספקי אינטרנט בארה"ב. הפתרונות שגובשו שם כוללים בתוכם מספר מרכיבים – חינוך והסברה למשתמשי האינטרנט, יצירת סטנדרטים בתעשיית האינטרנט עצמה שיסייעו בהתמודדות עם תכנים פוגעניים או מזיקים באינטרנט, תגבור אכיפת חוקים קיימים ע"י המשטרה המקומית, הקמת "קווים חמים" המאפשרים מענה לטיפול בתלונות על תכנים לא ראויים וקיום שיתופי פעולה בינלאומיים הן בין גופי הממשל והן בין ספקי האינטרנט לחברות מקבילות במדינות אחרות.

מהו הפתרון הרצוי והמצוי בישראל?

הפתרון לבעיה חייב להיות פיתרון משולב הכולל שלושה רכיבים מרכזיים:

• המשך מתן האפשרות להתקנת תוכנות ושירותי סינון – כפי שמוצע כבר היום על ידי ספקי האינטרנט.
• הגברת המודעות, החינוך וההסברה לשימוש נבון באינטרנט – איגוד האינטרנט במשותף עם עמותת אשנ"ב, משרד החינוך, המועצה לשלום הילד ומשטרת ישראל פועלים, מאז 2003, לקידום החינוך וההסברה בקרב הורים, מורים וילדים לשימוש נבון באינטרנט. במסגרת זה נערכות הדרכות להורים ומורים בביה"ס היסודיים והתיכוניים, נערכות פעילויות הסברה לתלמידי כיתות ג' ומעלה כיצד להימנע מהסכנות הטמונות בגלישה ברשת, מופץ עלון מידע להורים וערכה (בעברית,ערבית ורוסית) הכוללת הדרכה מעשית לשימוש בטוח יותר ברשת האינטרנט. יש עדיין צורך בהגדלת מספר ההורים והילדים הנחשפים למידע זה, למשל באמצעות יצירת קמפיין תקשורתי גדול של איגוד האינטרנט הישראלי בשיתוף משרד התקשורת ומשרד החינוך.
• הסדרה עצמית – הסדרת הטיפול בבעיית החשיפה של קטינים לתכנים פוגעניים יכול וראוי שיטופל על ידי הגורמים המעורבים בתחום – ספקי הגישה והתוכן באינטרנט. בתחילת שנת 2007 הקים איגוד האינטרנט הישראלי פורום הכולל נציגים של ספקי התשתית והתוכן הגדולים בישראל במטרה לטפל במשותף ביצירת כלים להגנה על קטינים מפני תוכן פוגעני ברשת האינטרנט. גיבוש הסיכום הסופי של הכללים וההמלצות של הפורום "נתקע" בגלל התמודדות הספקים עם הצעת החוק הנוכחית.

הפתרון לחשיפת ילדים לתכנים פוגעניים באינטרנט אינו מצוי בחקיקה מעין זו או בחקיקה בכלל. הפתרון דורש טיפול רב-שכבתי המתחיל בהגברת המודעות לשימוש אחראי ונבון של ילדים ברשת; במעורבות הורים בפעילות ילדיהם; ובהסכמות שיגובשו ויאומצו על ידי הגופים המצויים בתחום, שיספקו כלים שיאפשרו מעורבות ואחריות אלו מתוך הבנתם את חשיבות הטיפול בנושא.
הצ"ח תגרום לפגיעה גדולה יותר מאשר לפתרון הבעיה בכך שהיא תגרום לאשליה של ההורים כי משנחקקה מוגנים ילדיהם מפני תכנים וגורמים פוגעניים ברשת האינטרנט. ואין הם!