דו"ח: סקירה והשוואה לגבי הסדרה של סינון תכנים לקטינים בארצות שונות

א.

הצעת החוק מבקשת ליצור דין מיוחד לאתרי אינטרנט: איגוד האינטרנט סבור שאין ליצור דין מיוחד לאינטרנט, אלא לקבוע בחוק איסורים ערכיים שלפי טיבם יחולו הן בעולם הפיסי והן ברשת;

ב.

הצעת החוק אינה נחוצה: האיסור על פרסום הימורים כבר קבוע במפורש בחקיקה הישראלית סעיף 227 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כי:

    227. … המדפיס או המפרסם הודעה על הגרלה או על הימור, דינו – מאסר שנה אחת או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(3).

זאת ועוד, בתי משפט בישראל פסקו כבר כי פעילות הימורים המתנהלת מחוץ לגבולות הטריטוריאליים של ישראל אינה מותרת לפי הדין הישראלי: "הסתתרות מאחורי המעטה כי החברה פועלת בחו"ל ושרתיה אינם במדינה, אינה פוטרת העורר והחברה בראשה הוא עומד מהדין הפלילי הנהוג בישראל, ביחס לעבירות ההימורים" (לאכיפה בישראל (בש 90861/07 קרלטון נ' היחידה הארצית לחקירות הונאה).

ג.

הצעת החוק מקנה סמכויות מרחיקות לכת למפקד משטרת מחוז: סמכות זו כוללת רשות לצוות על מי שמספקים "שירותי העברת מידע לאתר אינטרנט" לחסום גישה לאתרים שהוצאו לגביהם צווים לפי הוראות חוק זה. אין מקבילה לסמכות כזו גם במקרים קיצוניים וחמורים בהרבה מגישה לאתרי הימורים – ובדין אין מקבילה כזו: האינטרנט מגלמת ביטוי מובהק של הזכות החוקתית לגישה למידע ולחופש ביטוי והקניית סמכות למשטרה לחסום מראש זכויות אלה אינה עולה בקנה אחד עם ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.

ד.

אכיפת הצעת החוק תהיה מפלה ובלתי יעילה: ברור מראש שיקשה לאכוף את הצעת החוק נגד אתרי הימורים שאין להן שורשים ישראלים (כגון אתרים שבעליהם הינם אזרחים זרים הפועלים כדין במדינת התאגדותם). יתר על כן, נסיונות לחסום אתרי אינטרנט ניתנים לעקיפה קלה ומהירה על-ידי שינוי כתובת האינטרנט (IP Address) של האתרים. חמור מכך, בכדי לחסום גישה לאתר שאינו נמצא פיסית בישראל, על המשטרה ליישם חסימה כזו אצל כל הספקים, בנקודת היציאה מישראל. יכולת חסימה כזו אינה קיימת בנמצא בישראל, ובעולם היא מאפיינת מדינות טוטליטריות כסין ואיראן.

התוצאה תהיה במקרה הטוב אכיפה מפלה ובלתי יעילה של חוק ובמקרה הרע זניחת כל נסיון לאוכפו. חוק שאינו נאכף ביעילות או בכלל יעודד זילות של החקיקה בישראל ומוטב להימנע ממנו מלכתחילה.

ה.

הצעת החוק מתערבת בריבונותן של מדינות אחרות, וזאת כאשר מבקשת לאסור פעילות אתרי אינטרנט גם אם הם חוקיים לגמרי בארצות פעילותם: די בכך שאתר יאפשר תשלום בשקלים חדשים או יציע הימורים על תוצאות משחקי ספורט המתקיימים בישראל בין קבוצות ישראליות, כדי שייחשב ל"אתר אינטרנט ישראלי" ובעקבות זאת ל"מקום משחקים אסורים". אלא שאתר כזה יכול לפעול במדינה המתירה כדין את פעילותו, על-ידי חברה המאוגדת כחוק במדינה שבה מותר לנהל פעילות כזו. משכך, אכיפת האיסור תציב את ישראל בנתיב התנגשות עם אותן מדינות.

ו.

הצעת החוק מפלה בין פעילות באינטרנט לפעילות מקבילה בעולם הפיסי: המחוקק הישראלי אינו מושיט ידו לאסור על פעילות בתי הימורים בחו"ל הפותחים שעריהם בפני מהמרים ישראלים, אפילו הם מארגנים טיסות ולינות עבורם. בניגוד לכך הוא מתבקש בהצעת חוק זו לאסור על אתרים המציעים אותה פעילות בדיוק.

ז.

הצעת החוק מתעלמת מהסכמים בינלאומיים שישראל חתומה עליהם: בשולי הדברים ייאמר שהצעת החוק אינה בוחנת את השפעותיה על התחייבויות שישראל קיבלה על עצמה במסגרת הסכמי סחר בינלאומיים. התחייבויות כאלה היו יסוד לתביעות שהגישו אנטיגואה וברבודה בארגון הסחר העולמי (WTO) נגד ארצות-הברית בעת שזו ביקשה לעגן בחוק מגבלות על הימורים;