התמכרות לרשתות חברתיות ופגיעה בבריאות הנפש: תמונת מצב וקריאה למענה מדינתי

היקף השימוש ברשתות החברתיות בישראל הוא גדול במיוחד. למעלה מ־80% מהאוכלוסייה מעידים על שימוש יום־יומי בלפחות אחת מהרשתות החברתיות; רבים טוענים כי הם "מכורים" לשימוש בהן. במאמר זה אטען כי שימוש יתר ברשתות החברתיות הוא אכן בעל מאפיינים התמכרותיים, ופוגע בבריאות הנפש של המשתמשות.ים באופן המצדיק מענה מניעתי, בדומה לאופן שבו המדינה מסדירה תופעות של התמכרות לחומרים או התמכרות התנהגותית.  

בפרק הראשון של המאמר אציג סוגי התמכרות שונים שאליהם מתייחסת החקיקה בארץ; בפרק השני אשרטט את קווי המתאר של שימוש היתר ברשתות ואת הנזקים שנטען כי נלווים אליו, ואטען כי יש לראות בשימוש יתר ברשתות תופעה התמכרותית, תוך התייחסות למחקרים בנושא; בפרק השלישי אפרט את ההצדקות לקידום רגולציה בתחום; ולבסוף, בפרק הרביעי, אשרטט קווים מנחים לאופייה הרצוי של הרגולציה על שימוש התמכרותי ברשתות.

מבוא: המחקר הרפואי והפסיכולוגי על הנזקים של שימוש יתר ברשתות חברתיות

בשנת 2012 נרשמה עלייה חדה ובלתי מוסברת בשיעור הדיכאון והנטיות האובדניות בקרב בני נוער בארה"ב.

מחקר עכשוויים מקשרים תופעה זו לשימוש הגובר ברשתות חברתיות. ב־2012 שיעור האמריקאים שיש בבעלותם טלפון חכם עבר את ה־50%, והגיע ל־81% בשנת 2018; זאת, לצד עלייה של עשרות אחוזים בזמן השימוש הכולל ברשתות החברתיות בקרב בני ובנות נוער.[1]

במקביל, החל להתהוות שיח ציבורי ואקדמי על נזקיו המתגלים בהדרגה של השימוש המסיבי ברשתות, כאשר פגיעה בבריאות הנפש היא אחת הבולטים שבהם. בין היתר, נטען כי שימוש יתר ברשתות חברתיות עשוי לפגוע ברווחה הכללית ואף להזיק לבריאות הנפש, תוך גרימה למגוון תופעות, כגון: ירידה בדימוי הגוף של משתמשים ומשתמשות, יצירת השוואתיות חברתית מוגברת ועידוד תחושה מתמדת של החמצת אינטראקציות חברתיות משמעותיות (FoMO – Fear of Missing Out), ירידה ביכולת לתקשר פנים אל פנים בצורה בריאה, ירידה ביכולות הריכוז לטווח ארוך, החמרה בהפרעות קשב ועידוד הקצנה פוליטית. לאחרונה אף הוגשה בארה"ב תביעה נגד התאגידים בעלי הרשתות בידי בתי ספר שטענו כי השימוש ברשתות פוגע בבריאות הנפש של תלמידים ותלמידות.

בשנים האחרונות המחקר הקליני והשיח הציבורי מתייחסים לשימוש עודף ברשתות חברתיות כהתמכרות, ומביעים דאגה לגבי השפעתו על בריאותם הנפשית של המשתמשים. זאת, כך נראה, מתוך אינטואיציה בסיסית של זיהוי דפוסי התנהגות התמכרותיים בתבניות השימוש ברשתות החברתיות, כגון רצון להפחית בשימוש לצד חוסר הצלחה מתמשך לעשות זאת. השימוש המסיבי ברשתות אינו נובע מחולשת רצון קולקטיבית מקרית. התאגידים העומדים מאחוריהן משתמשים בסט נרחב של כלים פסיכולוגיים המיועדים לגרום למשתמשי ומשתמשות הקצה להישאר ברשת זמן ארוך ככל הניתן, על מנת למקסם רווחים מפרסום. בין הכלים הפסיכולוגיים הללו נמצאים הגלילה האין־סופית וההתראות המסומנות באדום, המושתתות על אפקט ההשלמה שגורם לנו לרצות ולהשלים משימות; צלילי ההתראה המפתים; אפקט ברירת המחדל הגורם לנו להמשיך לצפות בסרטונים המתנגנים מעצמם; והאלגוריתם המקדם תוכן הקיצוני, אשר גורם לעוררות רגשית שמשאירה אותנו זמן רב יותר ברשת.

לפי מסמכים שהדליפה עובדת לשעבר של חברת פייסבוק והתפרסמו בעיתונות, פייסבוק עצמה ערכה מחקרים פנימיים שהראו כי השימוש באינסטגרם עלול לפגוע בבריאות הנפש.[2] נוסף על כך, סקרים מראים כי שיעור גדול מהמשתמשים עצמם מאמינים שהשימוש בפייסבוק פוגע בבריאותם הנפשית.[3] עם זאת, יש לזכור כי נשמעים בתחום גם קולות המכחישים, חלקית או לחלוטין, את קיומו של קשר בין שימוש ברשתות לפגיעה בבריאות הנפש.

חשיבותו של תחום זה לזירה הישראלית היא עצומה, שכן שיעור המשתמשים ברשתות חברתיות בארץ הוא מהגבוהים בעולם. לפיכך, מאמר זה מבקש לספק לגורמי ממשל ורגולציה, כמו גם לציבור הרחב, תמונת מצב עדכנית של ממצאי המחקר הקליני בזירה העולמית הנוגע להתמכרויות ונזקים פסיכולוגיים אחרים הנובעים משימוש יתר ברשתות החברתיות.

ב. מתי "שימוש יתר" הופך ל"התמכרות"?

המחקר לא מספק תשובה אחת לשאלה מהי התמכרות. נראה כי ישנם מספר סוגים של התנהגויות אנושיות המצויות על סקאלה ביולוגית־התנהגותית כפייתית, שחלקן הוגדרו במחקר כהתמכרות וחלקן לא הוכרו ככאלו. בספרות הרפואית והפסיכולוגית מקובל להבחין בין סוגים שונים של התמכרויות, ובעיקר בין התמכרויות לחומרים (Substance Addictions) להתמכרויות התנהגותיות (Behavioural Addictions).

1. התמכרויות לחומרים (Substance Addictions)

   ההתמכרויות שקל ביותר לזהות ולהגדיר הן התמכרויות לחומרים (Substance Addictions), שבבסיסן עומדת צריכה מסיבית של חומרים פסיכואקטיביים כגון סמים, אלכוהול או טבק. בישראל, כמו במדינות אחרות בעולם, ישנן תגובות רגולטיביות שונות לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים ממכרים שונים. בקצה של סולם התגובות הרגולטיביות נמצא איסור מוחלט על גידול ושימוש בסמים המוגדרים כמסוכנים לפי פקודת הסמים המסוכנים. התגובה הרגולטיבית לצריכת אלכוהול ומוצרי טבק היא שונה ומתונה יותר; בכל הנוגע לאלכוהול, קיים בישראל איסור על מכירת אלכוהול לקטינים ועל מכירת אלכוהול ככלל לאחר השעה 23:00 במקומות שאינם מיועדים לישיבה. כמו כן, בשעות הלילה רשאית המשטרה להחרים בקבוקי משקאות אלכוהוליים הנצרכים באזורים ציבוריים. נוסף על כך, החל משנת 2012 ישנן הגבלות על פרסום משקאות אלכוהוליים, כמו גם חובה לפרסם אזהרת שימוש על בקבוקי המשקאות. הרגולציה על סיגריות ומוצרי טבק נושאת מאפיינים דומים: איסור מכירה לקטינים; איסור על מכירת סיגריות במכונות אוטומטיות; הגבלות חמורות על פרסום מוצרי טבק; חובה לכלול אזהרה בנוסחים ובצורות קבועות בדבר נזקי העישון על קופסאות הסיגריות; וקביעת צבע אחיד לכל קופסאות הסיגריות בגוון שנחשב לא מושך לעין האנושית. כמו כן, חל איסור על עישון במקומות ציבוריים המוגדרים בחוק.

2. התמכרויות התנהגותיות (Behavioral Addictions)

   סוג נוסף של התמכרויות, קשה מעט יותר לאבחון ולטיפול על פי רוב, הוא התמכרויות התנהגותיות (הקרויות גם Non-Substance Addictions): התמכרויות לפעילויות שאינן כוללות חומרים פסיכואקטיביים, כגון הימורים, אכילה, קיום יחסי מין, צפייה בפורנוגרפיה, קניות ועוד.

   חלק גדול מהפעילויות הללו הן נורמטיביות ואף הכרחיות לקיום אורח חיים תקין; הגדרת ההתמכרות קשה יותר לזיהוי במקרים אלה ותלויה מאוד בכפייתיות של ביצוע הפעילות ובהשלכותיה על חיי האדם. על כן, אין זה מפתיע שלמרות שבשפת היום־יום ואף במחקרים מסוימים טווח רחב יחסית של פעילויות כפייתיות נקרא "התמכרות", קיים קושי משמעותי להגדיר התמכרות התנהגותית. ה־DSM-5 (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders – ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי) מכיר בשתי התמכרויות התנהגותיות בלבד: התמכרות להימורים והתמכרות למשחקי מחשב. זו האחרונה נוספה למדריך רק ב־2013, והיא מופיעה בפרק השלישי, העוסק בהפרעות שאינן מוגדרות עדיין לחלוטין ודורשות מחקר נוסף.[4] בתחילת הפרק המציג את תופעת ההתמכרויות ההתנהגותיות שכבר הוגדרו, מוזכרת תופעת ההימורים כהתמכרות ההתנהגותית היחידה שנאספו עליה מספיק נתונים כדי להגדירה:

   "Although some behavioral conditions that do not involve ingestion of substances have similarities to substance-related disorders, only one disorder—gambling disorder—has sufficient data to be included in this section."[5]

   ה־ICD-11 (International Classification of Disease – קטלוג המחלות של ארגון הבריאות העולמי) מקדיש תת־פרק נפרד לאפיון כללי של התמכרויות התנהגותיות, הנושא את הכותרת Disorders Due to Addictive Behaviours. אומנם מצוינות בו במפורש רק התמכרויות להימורים ולמשחקי מחשב, אך נוסף על כך ניתנת הגדרה כללית לכל התנהגות שתיחשב התמכרותית:[6]

   "Disorders due to addictive behaviours are recognizable and clinically significant syndromes associated with distress or interference with personal functions that develop as a result of repetitive rewarding behaviours other than the use of dependence-producing substances."

   על פי הנחיות אלו, התמכרות התנהגותית מתקיימת בהינתן המאפיינים הבאים: (א) התנהגות חזרתית המאופיינת בחוסר שליטה (תוך בחינה, בין היתר, של תדירות הפעולה, האינטנסיביות שבה היא נעשית, משכה והקשרה); (ב) תעדוף הפעולה על פני פעילויות בתחומי חיים אחרים; (ג) המשכיות והחמרה של הפעולה למרות היווצרותן של השלכות שליליות (כגון קונפליקטים משפחתיים, פגיעה בלימודים או פגיעה בבריאות); (ד) פגיעה בתפקוד הכללי; (ה) הימשכות לאורך זמן (לפחות שנה) – כאשר אין הסבר רפואי או נפשי אחר שיכול להסביר את ההתנהגות.

   מבחינה התנהגותית, יש דמיון רב בין המאפיינים של התמכרות התנהגותית (כמו הימורים, למשל) למאפיינים של התמכרות לחומרים: חזרה כפייתית על הפעילות הממכרת על אף פגיעה מתמשכת בתפקודי היום־יום של המכור; צורך הולך וגובר בפעילות הממכרת; פיתוח עמידות היוצרת צורך בכל פעם בנתח גדול יותר מהפעילות הממכרת על מנת להגיע לסיפוק; חוסר הצלחה להפסיק את הפעילות הממכרת למרות רצון מוצהר לעשות כן; תחושת סיפוק בעת השימוש או ביצוע הפעילות והופעת תסמיני חוסר נוחות ברמות משתנות בעת אי־ביצוע הפעילות למשך זמן.[7]

   בארץ, ההתמכרות ההתנהגותית היחידה שחלה עליה רגולציה (אגרסיבית יחסית) היא התמכרות להימורים. כבר בשנת 1964 נחקק החוק לתיקון דיני העונשין (משחקים אסורים, הגרלות והימורים), האוסר הימור על תוצאות משחקים או קיום הגרלות שיש בצידן ציפייה לרווח. זאת, לצד החרגה של מספר גופים ממשלתיים, כגון מפעל הפיס ו־ווינר – זירות הימורים חוקיות מרכזיות הנתונות לפיקוח ממשלתי צמוד. כך, למשל, מפעל הפיס מצהיר על שאיפה לקיום הימורים כפעילות פנאי מווסתת תוך מניעת התמכרות אליהם, וחלק מהכנסותיו מוקדשות למימון תוכניות למניעת התמכרות ולטיפול במכורים להימורים. עם זאת, חשוב להדגיש כי בכל מקרה, גם בתחום ההימורים – המוכר כהתמכרות מובהקת – ישנו קושי לא מבוטל לשרטט את הגבול בין הימור נורמטיבי להימור התמכרותי.[8]

3. התנהגויות מזיקות שאינן מגיעות לכדי התמכרות

   סקאלת ההתנהגויות בעלות פוטנציאל הנזק העצמי היא רחבה מאוד, ולא כל התנהגות הרגלית הגורמת לנזק עצמי מגיעה לכדי התמכרות. עם זאת, ישנן התנהגויות מסוימות הגורמות לנזק עצמי מובהק שלא מגיעות לכדי התמכרות, ועדיין המדינה משקיעה מאמצים רגולטוריים על מנת לצמצם אותן. כזה הוא, למשל, המאבק הממשלתי המתמשך במוצרי מזון מזיקים, הכולל את המס על משקאות קלים משנת 2021,[9] רפורמת סימון המזון של משרד הבריאות משנת 2022, והצעת חוק נוספת משנת 2018 להגבלת פרסום של מזון מזיק, בדומה למגבלות הקיימות על אלכוהול וסיגריות. יש לציין שקובעי המדיניות לא התייחסו לצריכת מזון מזיק כאל התמכרות, והמילה "התמכרות" לא מוזכרת כלל בדו"ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת על מיסוי משקאות קלים מטעמי בריאות. עם זאת, נקבע כי מדובר בהתנהגות נפוצה מאוד הגורמת לנזק עצמי, ולכן גם אם אינה מוגדרת "התמכרות" מבחינה קלינית, מוצדק להילחם בהשפעותיה המזיקות על הפרט ובהחצנותיה השליליות על החברה.

ג. במה מתאפיין השימוש ההתמכרותי ברשתות חברתיות? ממצאי המחקר העכשווי

חוקרות וחוקרים רבים מנסים להבין את טיב הקשר שבין שימוש עודף ברשתות חברתיות לפגיעה בבריאות הנפשית. ד"ר ג'ין טוונגי ופרופ' ג'ונתן היידט (Haidt) יצרו בשנת 2019 מסמך עבודה משותף ומתעדכן ובו מקובצים יותר מ־120 מחקרים העוסקים בנושא ממגוון זוויות. מדובר במסמך מקיף הכולל גם ביקורות ומחקרי נגד, ולפיכך, את תקציריהם של רוב המחקרים שיוזכרו בהמשך תוכל הקוראת למצוא גם בו. התמונה המצטיירת מעיון במחקרים שנעשו בנושא היא מורכבת. עם זאת, הצטברות של מסה קריטית של מחקרים עשויה לאפשר התבססות על תובנות מרכזיות שחוזרות במחקרים רבים, או לחלופין על תובנות המופיעות במחקרים מעטים אך מרכזיים ומבוססים.

בהמשך פרק זה אציג מספר ממצאים מרכזיים המאירים מזוויות שונות את הקשר שבין בריאות הנפש לשימוש ברשתות חברתיות. אולם לפני כן חשוב לציין שכמו בכל נושא מורכב ושנוי במחלוקת, חלק מהממצאים במאמרים השונים סותרים זה את זה. לכן, כדי להצליח לבחון את המחקרים בתחום ביעילות, יש להביא בחשבון כמה נקודות מרכזיות:

• רוב המחקרים בתחום משתמשים במתודולוגיה של דיווח עצמי, הן לגבי זמן השימוש ברשתות החברתיות והן לגבי מצב הבריאות הנפשית של המשתמש.ת. דיווחים עצמיים, בייחוד בכל הנוגע לנתונים הניתנים לבדיקה אמפירית כגון זמן השימוש, עשויים להיות לא מדויקים ונתונים להטיות קוגניטיביות או להערכות מוטעות.
• דיווחים על מצב נפשי עשויים להיות מושפעים מהטיות תרבותיות ותקופתיות כאשר הם נבחנים בפרספקטיבה רב־דורית: ייתכן שנער בן זמננו יודה בקלות רבה יותר במצב נפשי ירוד מאשר מקבילו שחי לפני חמישים שנה. כמו כן, מפאת משך הזמן הקצר שבו קיימות הרשתות החברתיות כתופעה רווחת, עדיין יש מחסור ניכר במחקרים ארוכי טווח בנושא.
• רוב המחקרים בתחום אינם ניסויים ולפיכך הם מצביעים על קשר ולא על סיבתיות. במצב דברים זה, ככל שקיים קשר סיבתי בין שימוש ברשתות חברתיות לבין בריאות נפשית ירודה הוא עשוי להיות הפוך, כלומר, ייתכן שדיכאון וחרדה מגבירים את השימוש ברשתות החברתיות, ולא להפך. עם זאת, ישנם כאמור גם מחקרים ניסויים בתחום, אשר מופיעים במסמך העבודה של טוונגי והיידט, הטוענים לקשר סיבתי בין השניים.
• הבדלים בין קבוצות גיל במחקרים: מחקרים שונים מתייחסים לקבוצות גיל שונות, כך שמסקנות הנוגעות לקבוצת גיל מסוימת (למשל בני נוער) אינן בהכרח נכונות עבור קבוצת גיל אחרת (למשל מבוגרים או קשישים).
• חשיבות הפילוח המגדרי: לפי התמונה המצטיירת ממספר לא מבוטל של המחקרים בתחום, הקשר בין ירידה בבריאות הנפשית לשימוש ברשתות החברתיות חזק יותר בקרב נשים (ר' פירוט בהמשך). במחקרים ללא פילוח מגדרי, חשוב לזכור כי ייתכן שהנתונים שהתקבלו הם מיצוע של תוצאות שונות עבור נשים ועבור גברים.
• גלובליות ומקומיות: מרבית המחקרים בתחום, או לפחות אלה שהצלחתי למצוא, בוצעו בארצות הברית ובבריטניה. לפיכך, יש לגלות זהירות יתרה באשר להחלת מסקנותיהם על אוכלוסיות במדינות אחרות.

שימוש ברשתות החברתיות בהיקף שעולה על שעתיים ביום עלול להשפיע לרעה על בריאות הנפש, להבדיל משימוש מתון יותר

החוקרים פרזיבילסקי ו־ויינשטיין (Przybylski & Weinstein) פרסמו בשנת 2017 מחקר המבוסס על שאלוני דיווח עצמי, אשר מציג את הקשר בין כמה אפשרויות של שהות מרובה מול מסך ובין רמת בריאות הנפש אצל מתבגרים בבריטניה.

מסד הנתונים הרחב כלל 120,115 משתתפות ומשתתפים וממצאיו מתוארים בתרשים משמאל:[10]

ממצאי המחקר מראים כי לא כל משך שימוש שהוא יהיה מזיק בהכרח, וייתכן כי משך שימוש קצר אף יימצא כמועיל לבריאות הנפש. בכמה מחקרים בתחום נידונה אותה "נקודת זהב" של זמן שימוש אופטימלי ברשתות החברתיות.

כל מחקר ממקם את "נקודת הזהב" במקום שונה מעט, אך המחקרים המחמירים ביותר ממקמים אותה על שימוש יומי של חצי שעה ואילו המחמירים ביותר – על שעתיים.[11]

אוכלוסיות בסיכון גבוה: נשים, צעירים ובעלי בריאות נפשית לקויה

ישנן מספר קבוצות שהשימוש ברשתות עשוי להשפיע עליהן באופן דרמטי יותר מאחרות. הקבוצה הראשונה היא נשים ונערות. שוב ושוב נמצא במחקרים הבדל מגדרי בהקשר זה, הכולל שני מרכיבים מרכזיים: ראשית, נראה שנשים מבלות זמן רב יותר ברשתות חברתיות;[12] ושנית, ההשפעה של השימוש ברשתות על דיכאון, חרדה ודימוי גוף שלילי גדולה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים.[13]

בני נוער וצעירים: כמעט כל המחקרים שמצאתי בתחום עוסקים בילדים, בני נוער ומבוגרים צעירים עד גיל 32. למעשה, ובמפתיע, לא מצאתי מחקרים השוואתיים מבוססים הבוחנים באופן מקיף הבדלים בהשפעת השימוש ברשתות על בני גילים שונים, מבוגרים יותר.[14] כך או כך, נראה כי אפשר לקבוע שבני נוער וצעירים נמצאים בסיכון גבוה לסבול מהשפעות שליליות של שימוש יתר ברשתות החברתיות, ולו מעצם העובדה שהם מבלים ברשתות זמן רב יותר ממבוגרים.

אנשים בעלי נטייה קודמת לבריאות נפשית לקויה: נראה כי משתמשים שמגיעים אל הרשת החברתית עם סממני דיכאון, חרדה ובריאות נפשית ירודה מלכתחילה נמצאים בסיכון גבוה יותר להידרדרות מאשר משתמשים נורמטיביים.[15]

השפעות של רשתות שונות: אינסטגרם מזיקה יותר

על אף המחסור במחקרים השוואתיים בין רשתות שונות, מספר מחקרים השוו ספציפית בין שימוש באינסטגרם לשימוש בפייסבוק. מחקרים אלה מצביעים על שינוי גדול יותר במדדים שונים של בריאות הנפש (עלייה בדיכאון, ירידה בדימוי עצמי ובדימוי גוף) בקרב משתמשי – ובעיקר משתמשות – אינסטגרם, מאשר בקרב משתמשי ומשתמשות פייסבוק.[16] חשוב לציין כי על אף שאין עדיין מחקרים רבים מבוססים על השפעתה של טיקטוק, מתחילות לעלות אינדיקציות מדאיגות לגבי חומרת השפעתה על בריאות הנפש.

שימוש סביל ברשתות מזיק יותר משימוש פעיל

שימוש ברשת חברתית יכול להיות סביל (גלילת הפיד, צפייה בפרופילים ובתמונות) או פעיל (העלאת תכנים, ניהול שיחות, כתיבת תגובות). אולי במפתיע, מספר מחקרים מצביעים על כך ששימוש סביל ברשתות נמצא בקורלציה לירידה דרמטית יותר בבריאות הנפשית של המשתמשים מאשר שימוש פעיל.[17]

פגיעות לוואי בתפקוד היום־יומי – אינטראקציה בין־אישית ושינה

כאמור, זמן השימוש ברשתות החברתיות החל לנסוק בעשור האחרון. מטבע הדברים, גידול מסיבי כל כך בפעילות אחת יבוא על חשבון פעילויות אחרות. ואכן, נקודה נוספת העולה ממחקרים רבים היא שישנן שתי פעילויות מרכזיות שעשויות להיפגע משימוש יתר ברשתות. הראשונה היא אינטראקציה בין־אישית ובלתי אמצעית בין אנשים, אשר משכה יורד בשנים האחרונות, בעיקר בקרב בני נוער.[18] השנייה היא כמות השינה ואיכותה בקרב צעירים הישנים בקרבת הטלפון החכם.[19] קשה להפריד בתחום זה בין הנזק לשינה שעלול לגרום הטלפון החכם עצמו (הכולל למשל אור לבן וצלילים העשויים לפגום בשינה) ובין הנזק הספציפי שעשויות לגרום הרשתות. עם זאת, הגורמים החשודים בשינה הלקויה הם האור, הצלילים והגירויים שיוצר הטלפון גם בשעות הלילה. הרשתות החברתיות מספקות את כל אלה, כך שגם אם אינן האחראיות הבלעדית לנזק בשינה, הרי שככל שנגרם נזק לשינה – נראה שיש להן חלק בו.

ד. האם נכון להטיל רגולציה על התמכרות לרשתות?

כבר בשנת 2019 הייתה ישראל המדינה השנייה בעולם מבחינת היקף השימוש ברשתות חברתיות (83%) – אחרי לבנון (87%), ולפני ארה"ב (73%), קנדה (73%), צרפת (70%), בריטניה (66%) וגרמניה (52%).[20] לפי נתוני איגוד האינטרנט לשנת 2023, כמעט כל הציבור הישראלי משתמש בשירותים המקוונים יוטיוב ו־ווטסאפ, וחלקים גדולים ממנו משתמשים ברשתות החברתיות פייסבוק (90%), אינסטגרם (70%), טיקטוק (49%) וטוויטר (35%).

71.5% ממשתמשי פייסבוק בארץ הצהירו על שימוש יום־יומי, וכך גם 58.6% ממשתמשי אינסטגרם ו־44.3% ממשתמשי טיקטוק. מבחינת גילאי המשתמשים בישראל, טיקטוק הוא היישומון הפופולרי ביותר מבין השלושה בקרב בני נוער (25.5% ממשתמשיו הם בני 13-19), ואינסטגרם נמצא במקום השני (13.4% ממשתמשי באינסטגרם הם בגילאי 13-19, לעומת 5.6% בלבד ממשתמשי פייסבוק).

סקר איגוד האינטרנט הישראלי משנת 2022 מלמד על התפיסות והעמדות של משתמשי הרשתות החברתיות בישראל. 34% מהמשיבים סברו כי פייסבוק משפיעה על חייהם לחיוב, לעומת 27% שסברו כי היא משפיעה עליהם לשלילה. רובם המוחלט של המשיבים (88%) סברו כי תמונות וסרטונים באינסטגרם וברשתות חברתיות אחרות עלולים לגרום לדימוי גוף שלילי אצל בני נוער. נתונים אלה מהזירה הישראלית ממחישים את היקף החדירה של הרשתות החברתיות לחברה הישראלית, ואת עוצמת החשש והדאגה הציבוריים מפני הנזקים הפסיכולוגיים שלהן, ובמיוחד של שימוש יתר בהן.

נראה שרבים מהמאפיינים ההתמכרותיים שנזכרו בפרק הראשון – התנהגות חזרתית המאופיינת בחוסר שליטה, תעדוף הפעילות על פני פעילויות בתחומי חיים אחרים, המשכיות והחמרה שלה למרות היווצרותן של השלכות שליליות – הם חלק מההתנהגות הרווחת ברשתות החברתיות.[21] השימוש ברשתות מאופיין בחזרתיות גבוהה, של מספר פעמים ביום, אצל משתמשים רבים מאוד, ובאסקלציה של תדירות הביצוע; אצל משתמשים רבים ישנם פערים בין כמות הזמן שהם מעוניינים, לדבריהם, לבלות ברשת ובין זמן השימוש בפועל; ובמקביל, הם סובלים מהשפעות שליליות על תפקודי חיים שונים שלהם ועל בריאותם הנפשית, כמפורט לעיל. מנגד, חשוב לציין מאפיין התמכרותי חשוב שאינו מתקיים, או לכל הפחות איננו ברור לגמרי מהמחקרים בתחום: נראה שהפסקת השימוש ברשתות או הפחתתו מיטיבות עם המשתמשים באופן מיידי יחסית, מה שאינו אופייני למכורים שחווים אפיזודות של דחק לפני שמצבם משתפר.

חוסר הבהירות סביב ההגדרה המדויקת של התמכרות התנהגותית איננו אופף רק את השימוש ברשתות החברתיות, אלא מאפיין את השיח המדעי־נורמטיבי בתחום ההתמכרויות בנוגע למגוון התנהגויות גבוליות. הסתכלות מחמירה על השימוש ברשתות החברתיות עשויה לצייר תמונה של התמכרות המונית לרשתות; הסתכלות מקלה יותר תגדיר מקרים חריגים וקיצוניים בלבד של שימוש ברשתות כהתמכרותיים – כאלה הכוללים, למשל, שימוש הנמשך יממות שלמות ומונע מהמשתמשת לנהל אורח חיים נורמטיבי. לצורך רשימה זו, לא אכריע בשאלת ההגדרה המדויקת; השימוש המזיק ברשתות החברתיות, כך נראה, הוא תופעה שהגדרתה כהתמכרות באופן נחרץ מצריכה דיון ציבורי ומחקרי מעמיק יותר. עם זאת, המידע המובא בפרקים הקודמים מעיד על כך ששימוש יתר ברשתות הוא תופעה בעלת מאפיינים ההתמכרותיים רבים הגורמת נזקים למשתמשים. זאת, כאשר זמן השימוש הנחשב למזיק חוצה את "נקודת הזהב" המוגדרת על-ידי המחקרים המחמירים ביותר כחצי שעה של שימוש יומי ועל ידי המקלים ביותר כשעתיים. גבול שחוצים רבים מן המשתמשות.ים. עם זאת, קיומה של תופעה מזיקה איננו מהווה כשלעצמו הצדקה מלאה להתערבות רגולטורית. בפרק הנוכחי אטען כי מדובר במקרה בו אכן יש להטיל רגולציה ואבחן את ההצדקות השונות לכך.

1. ישנם קווי דמיון מספיקים להתמכרויות שיש עליהן רגולציה

   במסגרת הדיון הנורמטיבי בשאלת הצורך ברגולציה יש להביא בחשבון כמה נקודות מרכזיות. ראשית, יש להתייחס למענה הרגולטורי הקיים של המדינה בכל הנוגע להתמכרויות. בפרקים הראשונים של מאמר זה פורטו מספר תחומים התמכרותיים או סמי־התמכרותיים (כלומר, פעילויות הגורמות לנזק עצמי) שבהם ישנה רגולציה מדינתית כלשהי: צריכת סמים, הימורים, צריכת אלכוהול, עישון ומזונות מזיקים. ניתן, כמובן, לחלוק על התגובות הרגולטיביות של המדינה בכל אחד מהתחומים הללו. עם זאת, אלה התומכים בצעדי הרגולציה שננקטים זה מכבר, עשויים למצוא רלוונטיות בהשוואה בין התחומים הללו ובין שימוש ברשתות החברתיות. יש לציין שהמדינה משתמשת ברגולציה גם בתחומים של נזק עצמי שאינם התמכרותיים מובהקים כשהם גורמים נזק לחלקים נרחבים מהציבור, כגון מזונות מזיקים. כמו כן, המדינה לא נרתעת מלהטיל רגולציה על פעילויות שביצוע מועט ומבוקר שלהן איננו מזיק כלל ואף עשוי להיות בריא, כמו צריכת אלכוהול. כך או כך, ארצה להציע כי ישנה מעין "מקבילית כוחות" בין חומרת הנזק לשיעור הנפגעים בדפוסי ההתערבות המדינתית הקיימים. ככל שהנזק לפרט חמור יותר, כך יידרש שיעור נפגעים קטן יותר על מנת להצדיק התערבות (למשל סמים); ככל ששיעור הנפגעים גדול יותר, כך יידרש נזק קטן יותר לפרט על מנת להצדיקה (למשל אלכוהול או מזון מזיק). לפיכך, בהתבסס על דפוסי הרגולציה הקיימים, במקרה של הרשתות החברתיות, גם תחת ההנחה השמרנית שהנזק לבריאות הנפש של המשתמשים איננו גדול, העובדה שהוא נגרם לכמות אנשים כה גדולה עשויה לבדה לשמש הצדקה להתערבות ממשלתית.

2. קיים נזק פסיכולוגי בהיקף גדול, במיוחד בישראל

   נוסף על כך, ישנם שיקולים כבדי משקל נוספים התומכים בצורך להטיל רגולציה בתחום הרשתות החברתיות. ראשית, היקף השימוש ברשתות חברתיות בישראל הוא גבוה ביותר. בפרספקטיבה השוואתית עולמית, ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בשיעור המשתמשים ברשתות. כאמור, רובה המכריע של האוכלוסייה בארץ משתמש ברשת חברתית כלשהי, ורובם המכריע של המשתמשים בפלטפורמות הגדולות – פייסבוק, אינטגרם וטיקטוק – נכנסים אליהן לפחות פעם ביום.[22] שנית, נראה כי חלק לא מבוטל מאוכלוסיית המשתמשים ברשתות החברתיות סובל מנזק פסיכולוגי ורגשי. בכלל זה, וכנזכר בפרקים הקודמים, נראה כי בני נוער, נשים ואנשים שבריאותם הנפשית מעורערת מלכתחילה נמצאים בסיכון גבוה יותר לחוות נזק פסיכולוגי כתוצאה משימוש יתר ברשתות. באותה נשימה, חשוב לעמוד על חולשותיה של טענה זו בהקשר הנוכחי. המחקרים שנזכרו בפרקים הקודמים לא בוצעו על אוכלוסייה ישראלית, ולכן ישנה סבירות כי מסקנותיהם אינן תואמות אותה באופן מדויק; כמו כן, קשה לעמוד על היקף הנזק הפסיכולוגי הנגרם למשתמשות ולמשתמשים. קשיים אלה בעינם עומדים. עם זאת, ניתן להציע מענה חלקי לפחות לקושי האחרון, הנוגע להיקף הנזק: נתוני בריאות הנפש בקרב בני נוער שהציגה ד"ר טוונגי במחקרה הנזכר למעלה מראים עלייה ניכרת לא רק בתסמיני דיכאון קלים, אלא גם בניסיונות התאבדות ובסממני דיכאון חמור.

3. קיימים פערי כוחות גדולים בין התאגידים למשתמשים.ות

   טיעון נוסף התומך בהטלת רגולציה הוא גודלם וכוחם של התאגידים העומדים מאחורי הרשתות החברתיות, ופערי הכוחות בינם ובין משתמשי הרשתות (חשוב לזכור כי הן פייסבוק והן אינסטגרם, שתי הרשתות החברתיות המובילות בעולם ובארץ, כמו גם ווטסאפ, שייכות לחברת מטא). העובדה שמדובר בתאגידים עולמיים השולטים ביד רמה על כמות משתמשים חסרת תקדים ברחבי העולם מייצרת פערי כוחות גדולים במיוחד בין התאגידים לאזרח המשתמש. פערי כוחות אלה באים לידי ביטוי בכמה אופנים. ראשית, התאגידים מחזיקים בכמות עצומה של נתונים, מה שמאפשר להם לבצע מניפולציות פסיכולוגיות באופן יעיל במיוחד. שנית, שימוש ברשתות חברתיות נהיה כמעט כורח המציאות; בניגוד לחומרים או התנהגויות ממכרות כגון סיגריות, אלכוהול או הימורים, אדם שיסרב להשתמש ברשתות באופן גורף עשוי, במציאות העכשווית, להתקשות למלא צורכי חיים מסוימים ביעילות (כגון קבלת מידע חברתי העובר ברשתות; התייעצויות בקבוצות רלוונטיות; חיפושי דירה, רכב או חפצים למכירה; וכו'). אם אכן הרשתות החברתיות הן בעלות מאפיינים ממכרים, ובכל מקרה מזיקים מבחינה פסיכולוגית, העובדה שהשימוש בהן הוא כמעט הכרח חברתי היא שיקול נורמטיבי כבד משקל להטלת רגולציה בתחום. שיקול זה רלוונטי במיוחד כמענה לטענה כי מדובר בצעד פטרנליסטי; ככל שמצטמצמות אפשרויות הבחירה בפועל הנוגעות לביצוע הפעולה שגורמת נזק פסיכולוגי, כך הטלת הרגולציה תיראה מוצדקת יותר.

4. נזקי ההתמכרות יוצרים החצנות שליליות

   לבסוף, חשוב לזכור שהנזק הנגרם למשתמשים עצמם מביא להחצנות שליליות על החברה בכללותה. אנשים בעלי בריאות נפשית לקויה עלולים להיות נטל על מערכת הרווחה והבריאות במדינה (בדומה לטיעונים המצדיקים הטלת רגולציה על עישון). נוסף על כך, בעקבות הזמן הרב המושקע ברשתות החברתיות נפגע הפריון של המשתמשים העובדים והלומדים, מה שבסופו של דבר עלול לגרום לנזק כלכלי כולל.[23]

ה. עקרונות מנחים לרגולציה מוצלחת

1. מה אפשר ללמד מרגולציה קיימת בתחום

   מעניין להצביע על כך שבכל הנוגע לצריכת סמים ולהימורים, קיימת רגולציה אוסרת המוחלת, בין היתר, על הצרכן עצמו. לעומת זאת, בתחום העישון, האלכוהול והמזונות המזיקים בחרה המדינה לפעול לא באמצעות איסור צריכה אלא באמצעות הטלת רגולציה על גורמים שאינם הצרכן עצמו: היצרנים (למשל החיוב להוסיף אזהרה לאריזות המוצרים), משווקי המוצר (למשל חנויות שעליהן נאסר למכור אלכוהול וסיגריות לקטינים, או למכור אלכוהול בשעות הלילה) והמפרסמים. לתפיסתי, סביר להניח שמקור ההבדל הוא חומרת הנזק לפרט בטווח הקצר. מכורים לסמים ולהימורים עשויים להגיע בקלות יתרה למצב אקוטי מבחינה רפואית או כלכלית ולאובדן תפקוד מוחלט; מעשנים כבדים, לעומת זאת, יהיו כמעט תמיד אנשים מתפקדים. גם אם ייגרם להם נזק בריאותי כבד, הוא יתרחש כנראה בטווח הרחוק ואינו מסכן את חייהם או את תפקודם ברמה המיידית.[24] גם אנשים בעלי מאפיינים סמי־התמכרותיים של צריכת מזונות עתירי סוכר, נתרן וכו' לא יסבלו, כנראה, מתוצאות חמורות ומאובדן תפקוד בטווח הקצר. מנקודת מבט כזו, מאפייניו של שימוש התמכרותי ברשתות החברתיות דומים לעישון ולצריכת מזונות מזיקים: מדובר בפעילות שאיננה מזיקה באופן אקוטי לתפקוד בטווח המיידי, אלא יוצרת נזק באופן הדרגתי יותר לטווח הרחוק. מצב דברים זה מאפשר "מרווח נשימה" שבו ניתן להשפיע על הפעילות המזיקה ולווסת אותה באמצעים רגולטוריים עקיפים שאינם איסור ישיר וחמור על עושה הפעולה עצמה.[25] לפיכך, בעיניי, הרגולציה על שימוש ברשתות החברתיות לא צריכה להיות רגולציה אוסרת שימוש או בכלל כזו הפונה למשתמשים עצמם. כמו כן, מבחינה פרקטית, יש להביא בחשבון כי אפשר להחיל את הרגולציה על גורמים בשרשרת שאינם הצרכן. הרגולציה בארץ, כאמור, לגבי התמכרויות קלות יותר כגון עישון, חלה גם על יצרנים, משווקים ופרסמים. כך, הרגולציה על שימוש ברשתות החברתיות יכולה לחול באופן מקביל או חלופי על תאגידי הרשתות, יצרניות הטלפונים החכמים, היבואניות או המשווקות שלהם וכו'.

2. שימוש באפקטים פסיכולוגיים והתכווננות לזמן שימוש אופטימלי

   כפי שפורט בפרקים הראשונים, האסטרטגיה השיווקית שנוקטות הרשתות – שהיא מקור ההתמכרות או שימוש היתר – מבוססת כמעט במלואה על שימוש בהטיות קוגניטיביות אנושיות. לכן, רגולציה שתצליח למתן את המניפולציות הפסיכולוגיות הללו ביעילות תהיה רגולציה מוצלחת. כמו כן, הנקודה האופטימלית של זמן השימוש שאליה יש לכוון את תוצאות הרגולציה לא צריכה להיות ביטול מוחלט של השימוש ברשתות, אלא מיתונו, כך שיהיה בטווח שתורם לרווחת הפרט (בין עד חצי שעה לשעתיים ביום). לחלופין, אפשר לקבוע את זמן השימוש האופטימלי לפי רצונם של המשתמשים עצמם. כזכור, אחד ממאפייני ההתמכרות הוא הפער בין היקף השימוש הרצוי כפי שמצהיר עליו המשתמש ובין זמן השימוש בפועל, כשהאחרון רב יותר. לפיכך, הרצון המוצהר של המשתמש לגבי זמן השימוש עשוי להיות כלי נוסף לכוונון שימוש לא התמכרותי ברשתות, כאשר במקרה כזה נקודת האופטימום של השימוש תיקבע באופן פרסונלי.

3. הבדלים בין משתמשים ובין רשתות

   על הרגולציה המוצעת לכלול התייחסות להבדלים רלוונטיים באוכלוסיית המשתמשים, כגון פגיעוּת היתר הפסיכולוגית של צעירים, נשים ואנשים בעלי בריאות נפשית לקויה. יש לתת את הדעת גם על הבדלים בין הרשתות החברתיות עצמן. הבדלים בגודלן של הרשתות השונות עשויים להיות רלוונטיים לעניין היקף הנזק שהן גורמות, כמו גם לשאלת הקהל שאליו הן פונות (למשל, טיקטוק משמשת קהל צעיר ופגיע יותר מאשר טוויטר) והאופן שבו הן בנויות (לדוגמה, אינסטגרם, המבוססת על העלאת תמונות, עשויה להזיק יותר לדימוי הגוף של משתמשות; ר' דיון על כך בפרק השני).

4. דברים נוספים שחשוב לזכור בעת קביעת רגולציה בנושא

   לבסוף, יש לציין שתי נקודות חשובות נוספות. ראשית, שינוי רגולטורי מוצלח צריך לבוא יד ביד עם שינוי תפיסתי. כדי שהרגולציה בתחום תהיה מוצלחת ויעילה, נדרשת לצידה העלאת מודעות חברתית לנזקים הפסיכולוגיים הפוטנציאליים של שימוש יתר ברשתות החברתיות. שנית, לתאגידי הרשתות החברתיות יש כוח כלכלי, חברתי ופוליטי רב, וגם אינטרס ברור לסכל רגולציה שתגרום להפחתת זמן השימוש ביישומי הרשתות ובכך תפגע ברווחיהם. מודל רגולטיבי תיאורטי יוכל להתעלם מהנקודה האחרונה, אך מודל מציאותי יצטרך להביא בחשבון כי כל הצעה לחקיקה תצטרך להיות חסינה, דרך כזו או אחרת, מפני החיצים החדים והעוצמתיים של בעלי האינטרס שיופנו כלפיה. שלישית, ביצוע כל רגולציה שהיא דורש מחקר מקדים בתחום ומדידה של יעילותה לאחר שהוחלה. דבר זה נכון בייחוד בתחומים המהווים אדמת בור בשדה הרגולציה העולמי. מאחר שאין חקיקה נרחבת בנושא במדינות המפותחות, המחוקק נמצא בערפל באשר לתוצאות השוואתיות של רגולציה בתחום, מה שמחייב בדיקה וניטור מעמיקים במיוחד של תוצאות הרגולציה טרם הפעלתה ובמהלכה.

לבסוף, יש לזכור שהרשתות החברתיות טומנות בחובן עוד סוגיות רבות אשר עשויות להיות טעונות אסדרה, כגון פרטיות, אחריותיות, סמכויות אכיפה של הרשתות וכו'. הדיון ברגולציה על ההשפעות הפסיכולוגיות של השימוש ברשתות הוא דיון בהיבט אחד בלבד שלהן; ייתכן שכאשר יתווספו לדיון שכבות נוספות של אסדרת צדדים אחרים של הרשתות החברתיות, יעלו שיקולים נוספים שלא הוזכרו במאמר זה.[26]

סיכום ומבט לעתיד

העולם הטכנולוגי משתנה ללא הרף בקצב הולך וגובר. היקף ההשפעה העולמי של ענקיות הטכנולוגיה הוא חסר תקדים במושגים היסטוריים. השילוב בין הכוח העצום שבידי התאגידים למהירות השינויים הטכנולוגיים מקשה על המדינות להגיב לתוצאות לוואי שליליות, הן ברובד ההבנה וההפנמה של הנזקים הנוצרים, הן ברובד של גיבוש מענה יעיל והן ביישומה של רגולציה בתחום. מערכות מדינתיות הן איטיות ומסורבלות יותר מטבען; דבר זה כשלעצמו איננו חדש, אך הקשיים הכרוכים באיטיות התגובה המדינתית מחריפים נוכח זריזותן הרבה של חברות הטכנולוגיה והאופן המהיר בו הן מוציאם פיתוחים חדשים.

כמו כן, בריאות הנפש היא מושג חמקמק וקשה יותר להערכה ולמדידה מאשר בריאות פיזית. אולם, למרות שפגיעה בבריאות הנפש עשויה להיות מורכבת יותר לזיהוי ואולי אף לטיפול, אין פירוש הדבר שהיא פחות חמורה. כפי שצריכה ממושכת של מזון מזיק היא תופעה סמי־התמכרותית בה נלחמות ממשלות, כך בעיניי חשיפה ממושכת לתכנים שעשויים לגרום לנזקים פסיכולוגיים רחבי היקף צריכה להיות מושא להתייחסות רגולטיבית. ככלל, לרשות המדינה עומדים כלים רבים שבהם היא משתמשת כדי למתן טווח רחב של תופעות התמכרותיות או סמי־התמכרותיות, כגון עישון, צריכת אלכוהול או הימורים. נראה כי נוכח ממצאי המחקר העכשווי ראוי לבחון הפעלה של כלים אלו להתמודדות עם הנזקים שגורם שימוש היתר ברשתות החברתיות בתחום בריאות הנפש לאזרחים ולחברה בכללותה.

חשוב להצביע על כך שהקווים המנחים שהוצעו כאן לרגולציה שואפים להפחתת זמן השימוש ברשתות החברתיות מבלי להתייחס כלל לתוכנן. יהיו שיטענו כי הבעייתיות ברשתות טמונה בתוכן שהן מציגות ובדרך הפעולה הבסיסית שלהן, לדוגמה בכך שתוכן פרובוקטיבי מוצג במעלה הפיד כיוון שהוא זוכה לצפיות רבות יותר. המודל המוצע אומנם יצמצם את זמן החשיפה לתוכן זה, אך לא בהכרח ימקסם את התועלת שהמשתמשים יכולים להפיק מהרשתות, שעשויה להתעצם למשל באמצעות הגדלת החשיפה לתכנים שעשויים להשפיע לחיוב על בריאותם הנפשית.

אכן, הקווים המנחים שהוצעו לא משנים את מבנה התמריצים הגורם מלכתחילה להתנהגות הבעייתית של תאגידי הרשתות החברתיות. במקביל למודל שהוצע, ניתן לדמיין מצב שבו האינטרס של הרשתות החברתיות הוא למקסם את טובת המשתמשים, ולא את משך הזמן שהם מבלים ביישומון. דוגמה למבנה תמריצים כזה היא, למשל, מצב שבו הרשתות עובדות לפי מודל עסקי שונה, של גביית תשלום חודשי מהמשתמשים. לחלופין, מצב של תחרות בשוק הרשתות החברתיות – שבמסגרתה פועלות רשתות מתחרות במודל תשלום חודשי ומספקות למשתמשים אפשרות בחירה – יערער את מבנה התמריצים הקיים. השפעתו של שינוי מבנה התמריצים העומד בבסיס השיטה הנוכחית עשוי להיות דרמטי. כך, למשל, יכולים תאגידי הרשתות – באמצעות הנתונים העומדים לרשותם – לגלות אילו משתמשים נמצאים בסיכון גבוה לפגיעה בבריאות הנפש, למשל נשים, ולסנן עבורם תכנים שעשויים להוות טריגר שלילי, כגון תמונות מרוטשות בפוטושופ המציגות מודל יופי לא מציאותי. עולם שבו יכולותיהם ומשאביהם של התאגידים יופנו לטובת מקסום הרווחה הנפשית עשוי להיות עולם של רשתות חברתיות טובות הרבה יותר עבור המשתמשות.ים, המהווים חלק ניכר מהאנושות. אומנם, זהו שינוי מורכב מאוד, ונראה שלא יוכל לקרות ללא תשתית של שינוי חברתי עמוק. כך או כך, לא סביר ששינוי יסודי כזה יקרה כתוצאה מאמצעים רגולטיביים מדיניים בלבד. עם זאת, העובדה ששינוי מבנה התמריצים של הרשתות החברתיות נראה כמו חלום רחוק לא צריכה למנוע מאיתנו לזכור כי הוא איננו בלתי אפשרי בטווח הארוך.[27] לצד זאת, אין להרשות לקושי להאמין בשינוי עומק עתידי להרתיע אותנו מלפעול בטווח הקרוב על מנת להפחית, ולו במעט, את נזקי שימוש היתר ההתמכרותי ברשתות החברתיות.

מקורות

[1] Jean M. Twenge, Gabrielle N. Martin & Brian H. Spitzberg, "Trends in US adolescents’ media use, 1976–2016: the rise of digital media, the decline of TV, and the (near) demise of print". Psychology of Popular Media Culture 8 (2019): 329–345;

Jean M. Twenge, "Increases in depression, self‐harm, and suicide among U.S. adolescents after 2012 and links to technology use: Possible mechanisms". Psychiatric Research and Clinical Practice 2.1 (2020): 19-25, p. 20.

יש לציין כי ד"ר ג'ין טוונגי, מחברת המאמרים המוצגים, לא טוענת לסיבתיות מוכחת מחקרית בין העלייה החדה בשימוש ברשתות החברתיות לירידה המתמיהה בנתוני בריאות הנפש, אך מציינת כי אין שום גורם משכנע אחר בנמצא שיכול להסביר את הממצאים הללו. לפיכך, לטענתה, ההנחה כי השימוש המוגבר בטלפונים החכמים הוא הגורם לעלייה החדה בדיכאון היא לכל הפחות הנחה סבירה. מעניין לראות כי על פי מחקרה, הזינוק הבולט בנתוני השימוש ברשתות החברתיות קרה דווקא בשנים 2009-2011. כלומר, אם אכן השימוש ברשתות הוא זה שיצר את הפגיעה בבריאות הנפש, הרי הדבר לא קרה מיד עם העלייה הגדולה בתדירותו אלא כשלוש שנים אחר כך. ר': Twenge et al., "Trends in US adolescents’ media use", p. 334.

[2] Georgia Wells, Jeff Horwitz & Deepa Seetharaman, "Facebook knows Instagram is toxic for teen girls, company documents show". The Wall Street Journal (14.9.2021) (link).

[3] Jonathan Haidt & Jean Twenge, Social media and mental health: A collaborative review, unpublished manuscript, New York University, p. 124.

[4] F. Pinna et al., "Behavioural addictions and the transition from DSM-IV-TR to DSM-5". Journal of Psychopathology 21.4 (2015): 380-389.‏

[5] American Psychiatric Association, DSM-5 (2013), 312.31 (F63.0) – Gambling disorder.

[6] World Health Organization, ICD-11 for mortality and morbidity statistics, Chapter 6E8: Disorders due to addictive behaviours. Online Version, 2/22 (link).

[7] ICD-11, Chapter 6C5Y: Other specified disorders due to addictive behaviours.

[8] משרד מבקר המדינה ונציבות תלונות הציבור, דו"ח שנתי: הימורים בלתי חוקיים המתקיימים באמצעות האינטרנט (17.5.2011), עמ' 11-9, 16-15. (קישור)

[9] צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4) התשפ"ב־2021. לסקירה של מרכז המידע של הכנסת בנושא, ר': מרכז המחקר והמידע של הכנסת (כתיבה: מרב פלג־גבאי), מיסוי משקאות קלים מטעמי בריאות (26.10.2021) (קישור).

[10] Andrew K. Przybylski & Netta Weinstein, "A large-scale test of the goldilocks hypothesis: Quantifying the relations between digital-screen use and the mental well-being of adolescents". Psychological Science 28.2 (2017): 204-215, p. 206.

[11] Jean M. Twenge, Thomas E. Joiner, Megan L. Rogers & Gabrielle N. Martin, "Increases in depressive symptoms, suicide-related outcomes, and suicide rates among US adolescents after 2010 and links to increased new media screen time". Clinical Psychological Science 6.1 (2018): 3-17.

המחקר בוצע בקרב אוכלוסייה אמריקאית, ודגם 508,820 משתתפים בגילאי 13-18.

Jean M. Tweng, Gabrielle N. Martin & W. Keith Campbell, "Decreases in psychological well-being among American adolescents after 2012 and links to screen time during the rise of smartphone technology". Emotion 18.6 (2018): 765-780.

המחקר בוצע על אוכלוסייה אמריקאית ודגם כ־1.1 מיליון משתתפים בגילאי 14-18.

Hugues Sampasa-Kanyinga & Rosamund F. Lewis, "Frequent use of social networking sites is associated with poor psychological functioning among children and adolescents". Cyberpsychology, Behavior, and Social Networking 18.7 (2015): 380-385.

זהו מחקר מקסימליסטי, לפיו זמן השימוש האופטימלי ברשתות יכול להגיע עד שעתיים ביום. המחקר בוצע על אוכלוסייה קנדית ודגם 753 משתתפים בגילאי 13-18.

[12] Jean M. Twenge & Gabrielle N. Martin,  "Gender differences in associations between digital media use and psychological well-being: Evidence from three large datasets". Journal of Adolescence 79 (2020): 91-102.

[13]Jacqueline Nesi & Mitchell Prinstein, "Using social media for social comparison and feedback-seeking: Gender and popularity moderate associations with depressive symptoms". Journal of Abnormal Child Psychology 43.8 (2015): 1427-1438;

Kaitlyn Burnell et al., "Passive social networking site use and well-being: The mediating roles of social comparison and the fear of missing out". Cyberpsychology: Journal of Psychosocial Research on Cyberspace 13.3 (2019), article 5;

Twenge, "Increases in depression", pp. 1-7;

Paul McNamee, Silvia Mendolia & Oleg Yerokhin, "Social media use and emotional and behavioural outcomes in adolescence: Evidence from British longitudinal data". Economics & Human Biology 41 (2021).

[14] על היעדרם היחסי של מחקרים השוואתיים בין גילאיים בתחום, ראו: Social media and mental health, p.145.

[15] Social media and mental health, p. 54.

[16] Renee Engeln, Ryan Loach, Megan Imundo & Anne Zola, "Compared to Facebook, Instagram use causes more appearance comparison and lower body satisfaction in college women". Body Image 34 (2020): 38-45.

[17] Burnell et al., "Passive social networking".

[18] Holly Shakya & Nicholas Christakis, "Association of Facebook use with compromised well-being: A longitudinal study". American Journal of Epidemiology 185.3 (2017): 203-211.

[19] Ben Carter et al., "Association between portable screen-based media device access or use and sleep outcomes: A systematic review and meta-analysis". JAMA Pediatrics 170.12 (2016): 1202-1208.

[20] Pew Research Center, "Internet use around the world as countries grapple with COVID-19" (2.4.2020) (link).

[21] בנקודה זו חשוב להדגיש כי הן ה־DSM והן ה־ICD מגדירים התמכרות התנהגותית בכלים התנהגותיים בלבד, אף שהיא כוללת רכיב נוירולגי שמשייך אותה למשפחה אחת עם התמכרות לחומרים. נראה כי ההבדל בין שני המגדירים הוא שה־DSM בחר לכלול רק התנהגויות אשר קיים ביסוס מחקרי חזק לכך שהן כוללות גם מאפיינים נוירולוגיים הדומים לאלה שישנם בהתמכרות לחומרים, ואילו ה־ICD מחמיר פחות בכל הנוגע להגדרת התנהגות כהתמכרותית, ובתוך כך מספק כלי מדידה התנהגותיים שעשויים להיות רלוונטיים למגוון רחב של תופעות התמכרותיות או סמי־התמכרויות. נכון להיום, לא הצטברו מספיק מחקרים מעמיקים בנושא ההשפעה הנוירולוגית של שימוש יתר ברשתות חברתיות.

[22] קשה יותר לקבוע כמה שעות במצטבר מבלים המשתמשים ברשתות, כיוון שרוב רובם של המחקרים בנושא מבוססים על דיווח עצמי. למשתמשים קל הרבה יותר להעריך מספר כניסות ביום מאשר את משך השהות הכולל ברשתות, בייחוד כאשר הוא מפוזר על פני זמנים שונים ביום.

[23]ר' מחקר (מהבודדים בתחום) העוסק בנזק הכלכלי של שימוש היתר בפייסבוק: Roberto Mosquera et al., "The economic effects of Facebook". Experimental Economics 23.2 (2020): 575-602.

מן הצד השני אפשר לטעון כי הרשתות החברתיות דווקא מייעלות את העבודה, שכן הן מאפשרות תקשורת יעילה יותר בין בתי עסק ללקוחות ובין עובדים. לתפיסתי לא מדובר בטענה סותרת, כיוון שהאפשרויות אינן "משחק סכום אפס" של קיום הרשתות או הכחדתן. האפקטים הממכרים של הרשתות והנזקים הפסיכולוגיים שהן גורמות אינם מחויבי המציאות, וסביר שתיאורטית ניתן ליצור רשתות חברתיות במודל שלא יוצר פגיעה פסיכולוגית במידה כזו, ועדיין מאפשר את היעילות שהן מספקות כיום.

[24] אומנם, התמכרות לאלכוהול עשויה לפגוע בתפקוד באופן הדומה יותר להתמכרות לסמים או להימורים. עם זאת, מבחינה מעשית קשה יותר לאכוף איסור מוחלט על צריכת אלכוהול, כיוון שמדובר בפעילות שאיננה ממכרת עבור כולם, אלא משמשת עבור רוב האוכלוסייה פעילות פנאי שאיננה מזיקה.

[25] אומנם ישנו חריג רחב יחסית לאיסור על הימורים, אך הוא נתון לביקורת של המדינה.

[26] ר' למשל הצעה של איגוד האינטרנט הישראלי והמכון הישראלי לדמוקרטיה לאסדרת אחריותן של הרשתות להפעלת שירות לקוחות שייתן מענה סביר לציבור: איגוד האינטרנט הישראלי והמכון הישראלי לדמוקרטיה, הצעת מתווה לאסדרה של רשתות חברתיות בישראל (31.3.2022) (קישור).

[27] ר' למשל את הארגון Center for Humane Technology המנסה לפעול בכיוון זה (קישור).