חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: בראונר נ' א.ר לוגיסטיק נדל"ן בע"מ ואח'

התובע טען כי נשלחו אליו 37 מסרונים בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, מהם 30 המשויכים לנתבעת 1 (אדמה) ו-7 לנתבעת 2 (בטוחה משכנתאות). הנתבעות אישרו את משלוח 6 מהמסרונים, ללא אישור התובע, ומכחישות את משלוח יתר המסרונים.

נפסק – יש לראות בהודעה שכללה קישור לאתר הנתבעת 2 כהודעת פרסום שנשלחה מטעם נתבעת זו.  התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הקישורים בהודעות הפרסומת האחרות, השנויות במחלוקת, אכן מקשרים לאתרי אילו מהנתבעות. אין לקבל את טענת התובע כי יש להקיש מנוסח ההודעות ומספרי הטלפון מהם נשלחו ההודעות כי כל ההודעות קשורות לנתבעות. לא נסתרה עדות הנתבעות לפיה ישנם מספר גורמים עסקיים מלבד הנתבעות המשווקים את הפרויקטים השונים או המסייעים בנטילת משכנתאות. התובע לא הוכיח כי שאר הפרסומים שבמחלוקת קשורים למי מהנתבעות. יש לקבל את התביעה ביחס ל-7 מההודעות בלבד. בהתחשב בטענות הצדדים, בזאת שהתובע טען כי ניסה לבצע הסרה אך לא הציג לכך כל אסמכתא, בהתנהלות הנתבעות שאישרו את משלוח ההודעות שאינן במחלוקת ללא אישור התובע ובכך שהתובע אינו טוען כי הוא ממשיך לקבל דברי פרסומת מהנתבעות, יש לחייב את הנתבעות בפיצוי בסך 500 ש"ח לכל הודעת פרסום. הנתבעת 1 תשלם לתובע 2,500 ש"ח, הוצאות בסך 300 ש"ח והחזר אגרה בשיעור של 200 ש"ח. הנתבעת 2 תשלם לתובע 1,000 ש"ח, הוצאות בסך 200 ש"ח והחזר אגרה בסך 130 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]