התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו 2 הודעות SMS פרסומיות, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. עוד טען התובע כי ההודעה השנייה נשלחה אליו לאחר ששלח הודעת "הסר" לנתבעת. הנתבעת טענה כי הודעה ההסרה ששלח התובע טרם נקלטה במערכותיה עת נשלחה ההודעה השנייה וכן כי משלוח ההודעות היה כדין, שכן התובע הוא לקוח הנתבעת ומטרת המסר הייתה לידע אותו כי הוא זכאי לקבל שירותים נוספים ללא תוספת מחיר.
נפסק – יש לדחות את התביעה. לעניין ההסכמה, התובע היה לקוח עסקי של הנתבעת לאחר שרכש אצלה שירות אחריות מורכבת. עצם המסגרת של לקוח וספק השירות כולל הסכמה לקבל מסרים מאותו ספק, כל עוד הלקוח לא ביקש אחרת. מיד עם קבלת הודעת ההסרה של התובע פעלה הנתבעת להפסקת משלוח המסרים לפי בקשתו. בעת משלוח ההודעה הראשונה הייתה הסכמה מכללא בין בעלי הדין לקבלת המסר. ההודעה הנוספת נשלחה בטעות, בטרם קליטת המערכת את בקשת התובע. יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה מטרת המסר לא הייתה לעודד רכישת מוצר חדש או שירות, כיוון שמדובר ביידוע הלקוח בתוספת שירות ללא תמורה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 500 ש"ח.
