חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: ויצמן נ' פיסי ריפר

התובע רכש כבל חשמל בבית העסק הנתבע. לטענתו, הנתבע שלח אליו 2 מסרונים המהווים דבר פרסומת, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבע טען, בין היתר, כי התובע נתן את הסכמתו למשלוח המסרונים.

נפסק

המסרונים שנשלחו לתובע מהווים "דבר פרסומת" הואיל ומטרתם לעודד רכישת מוצרים והוצאת כספים בחנות הנתבע. אין חולק כי לא נמסרה הסכמת התובע בכתב למשלוח המסרונים ולפיכך יש לבחון האם מתקיימים התנאים המתירים את משלוח ההודעות אף ללא הסכמה מפורשת של התובע. שמו של התובע ומספר הטלפון מופיעים על הקבלה שהונפקה בקשר עם רכישת הכבל והתובע אף העיד כי מסר את פרטיו כשנתבקש לעשות כן. סעיף 30א(ג) לחוק מונה 3 תנאים מצטברים המאפשרים למפרסם לשגר דבר פרסומת אף ללא הסכמת הנמען: הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישת מוצר או שירות או במהלך מו"מ לרכישה כאמור והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו; המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת והנמען לא עשה כן; דבר הפרסומת מתייחס למוצר או שירות מסוג דומה למוצר או השירות אותם רכש או ביקש לרכוש הנמען. במקרה זה, אף שהתובע מסר את פרטיו לנתבע, אין להעדיף את עדות בעלי הנתבע, על פני עדות התובע, לפיה הוסבר לתובע שפרטיו ישמשו למשלוח הודעה לגבי מעבר לחנות חדשה (מה גם שהתובע רכש את הכבל כ-10 חודשים טרם מעבר החנות). לפיכך, לא התקיימו התנאים הנדרשים. אין לקבל את טענת הנתבע כי התובע לא פעל כשורה כאשר שלח הודעות "הסר" בחוזר להודעות שקיבל. התובע שלח את ההודעות הללו באותו אופן שבו נשלחו אליו המסרונים לטלפון הנייד, בהתאם להוראות סעיף 30א(ד) לחוק. הנתבע יפצה את התובע ב-1,500 ש"ח וכן הוצאות בסך 500 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

 

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]