חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: דביר נ' א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה [ת"ק 15591-08-15], שדחה את תביעת המבקש נגד המשיבה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המשיבה עוסקת בשירותי ייעוץ למשכנתאות. המבקש טען כי המשיבה שלחה לו 7 מסרונים פרסומיים, ללא אישורו או הסכמתו. המשיבה טענה כי היא מקפידה על יישום הוראות החוק וכי ההודעות נשלחות מטעמה על-ידי צדדים שלישיים המתחייבים לפעול לפי דין. ביהמ"ש קמא קבע כי המבקש לא הרים את נטל ההוכחה להראות כי המשיבה היא ששלחה את המסרונים והוסיף כי קיים יסוד סביר לחשש כי ההודעות שהציג המבקש בדיון הועברו מטלפון אחר, שאינו של המבקש. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק

דין הבקשה להידחות על הסף, אף ללא תגובת המשיבה. מטרת ביהמ"ש לתביעות קטנות היא לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה. תכלית זו מנחה את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות לערער על פסק הדין. בנסיבות העניין, לא נפל בפסק-דינו של ביהמ"ש קמא פגם המצדיק התערבות של ערכאת הערעור. ביהמ"ש קמא נתן את דעתו לכלל טענות המבקש, עיין היטב במסמכים שהוצגו לעיונו ולבסוף הגיע למסקנה כי נוכח פגמים כאלה ואחרים, לא ניתן לסמוך ממצאים על ראיות אלה שיש בהם כדי לבסס את הקשר בין ההודעות הפרסומיות והמשיבה. ביהמ"ש קמא העדיף את גרסת המשיבה לפיה המבקש לא הוכיח כי המשיבה היא זו ששלחה הודעות פרסומיות בניגוד לחוק או כי ההודעות הנטענות נשלחו לטלפון הנייד של המבקש. קיים קושי בקבלת תביעתו של המבקש, על רקע חסרים ראייתיים.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]