חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: מרקובסקי נ' שמידט

התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה הודעות דוא"ל בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת אישרה כי ביצעה רכישה חד-פעמית אצל הנתבעת, העוסקת במכירת מוצרי תפירה, אך טענה כי לא הסכימה לקבל ממנה דברי פרסומת ואף לא נשאלה על כך. הנתבעת טענה, בין היתר, כי ההודעות כוללות מידע מקצועי ואינן עולות בהכרח כדי "דבר פרסומת" וכי התובעת הסכימה להצטרף למועדון לקוחותיה.

נפסק

הגדרת "דבר פרסומת" חלה גם על הודעות פרסומיות המציעות הטבות שונות במטרה למשוך את מי ששוגרו אליהם להתקשר עם מי שאת עסקיו הן נועדו לקדם. יש לקבל את טענת התובעת לפיה ההודעות שנשלחו אליה מטעם הנתבעת מהוות "דבר פרסומת" שכן הן כוללות גם מידע בדבר הטבות בלעדיות הניתנות לחברי מועדון הלקוחות בלבד. הנתבעת לא מילאה אחר הוראות החוק בכך שנמנעה מלציין בהודעותיה כי הן מהוות דבר פרסומת. הנתבעת גם לא הוכיחה כנדרש כי התובעת נתנה לה את הסכמתה למשלוח ההודעות. טענה נוספת של התובעת היא כי הנתבעת לא מילאה אחר הוראות החוק בעניין דרך ההסרה מרשימת התפוצה (סעיף 30א(ד)), הקובעות חובה לאפשר את ההסרה מרשימת התפוצה באותה הדרך. אלא שבעניין זה חלות גם הוראות סעיף 30א(ה) לחוק. ההודעות כללו הן את כתובת המייל של הנתבעת והן קישור מיוחד לצורך הסרה. התובעת נמנעה מלשלוח בקשת הסרה במייל, למרות שיכלה לעשות כן עם קבלת ההודעה הראשונה. בחירתה של התובעת שלא לפעול בדרך זו במשך כשנה אינה משקפת את דרך התנהלותו של אדם סביר המבקש שלא להיות מוטרד בהודעות פרסומת הנשלחות אליו. יש לקבל את התביעה בחלקה הקטן ולחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בסכום סמלי של 500 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]