חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: קליין נ' תמיר – חברה להשכרת רכב בע"מ

התובע טען כי על הנתבעת לפצותו עבור דברי פרסומת ששלחה אליו ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען בנוסף כי בקשותיו להסרה לא נענו. הנתבעת טענה כי היה על התובע להקיש על הקישורית בגוף ההודעות שקיבל לצורך הסרתו מרשימת התפוצה.

נפסק

הנתבעת טענה בנוסף כי אין מדובר בדברי פרסומת, אך יש לדחות טענה זו. הגדרת דבר פרסומת חלה גם על הודעות שמטרתן למשוך את מי ששוגרו אליהם להתקשר עם מי שאת עסקיו הן נועדו לקדם. ההודעות שנשלחו לתובע כוללות במובלט את השירותים שמציעה הנתבעת וקישורים להתקשרות עמה ומשכך מדובר בדברי פרסומת לפי החוק. הוראות החוק (סעיף 30א(ד)) קובעות שיש לאפשר לנמען לשלוח הודעת סירוב בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת. התובע ביקש את הסרתו בדרך של פניה בכתב לנתבעת, ומשכך מילא אחר הוראות החוק והיה על הנתבעת להימנע מלהמשיך לשלוח אליו דברי פרסומת. דין התביעה להתקבל. הנתבעת תשלם לתובע 1,800 ש"ח בצירוף אגרת בית משפט בסך 80 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]