חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: כהן נ' מפעל הפיס (חל"צ)

התובע טען כי יש לחייב את הנתבע לפצות אותו בגין 3 מסרונים ששלח אליו ללא הסכמתו, ולאחר שביקש להסיר את פרטיו, וזאת בניגוד לסעיפים 30 ו-30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וכן בגין פגיעה בפרטיותו לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה בהעדר יריבות, והעלה סברה כי הגורם ששלח את המסרונים הוא גוף המציע שירות מאורגן של כרטיסי הגרלות פיס (גופים שהנתבע טען כי פועלים בניגוד לדין וללא הסכמתו).

נפסק

אין חולק כי התובע לא נתן את הסכמתו לקבלת המסרונים. שלוש ההודעות אינן נושאות את שם מפעל הפיס, אלא "לוטו". עניין זילברג [ת"צ 44664-03-15] רלבנטי לדיון נוכח זהות העילות ובעל הדין נגדו הוגשה התביעה. בעניין זה נפסק כי לא הוכחה מודעותו של מפעל הפיס לפרסומים ולא הוכח כי הפר חובה כלשהי לפי חוק התקשורת. התובע הסיק כי משלוח ההודעה הוא ממענו של הנתבע הואיל וזה תחום עיסוקו. הנתבע הבהיר כי אין לו כל קשר חוזי עם מועדוני הלקוחות הפרטיים, אשר לפעולתם הוא מתנגד ואף נקט בפעולות בנושא. הוא הדגיש כי אלה לא פועלים מטעמו ואין לו דרך למנוע את פעולתם. אמירות אלה לא נסתרו על-ידי התובע. ככל שהארגונים הפרטיים פועלים באופן לא חוקי, אז האחריות היא של המדינה לפעול באמצעות מנגנוני האכיפה נגד אותם ארגונים. מפעל הפיס איננו רגולטור. מששמו של הנתבע לא נמצא בהודעה ומשלא הוכח כי קיים קשר עסקי בין הנתבע לבין צד ג', אין מנוס מדחיית התביעה. התובע ישלם הוצאות משפט בסך 850 ש"ח לנתבע.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]