חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: בוקובזה נ' גלובל נטוורקס אי.סי.איי בע"מ

התובע טען כי קיבל מהנתבעת, המפעילה אתר היכרויות, 15 הודעות המכילות דברי פרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובע נרשם לאתרה ואישר את תקנונו, וכי בהתאם לכך נשלחו אליו הודעות המתריעות בפניו על הודעות הממתינות עבורו בחשבונו באתר. הנתבעת טענה כי ההודעות אינן מהוות דבר פרסומת.

נפסק

המסמך שצירפה התובעת, האמור ללמד על הרשמתו של התובע לאתר הנתבעת, אינו כולל הוראה המתייחסת לשימוש בפרטים למשלוח דבר פרסומת. אין בו די כדי לפטור את הנתבעת מהחובה לפי חוק להציג אישור שמסר התובע לקבלת דברי פרסומת. בנסיבות בהן ההודעות שנשלחו לתובע היו, אף לגרסת הנתבעת, כאלה שנועדו למשוך אותו לשוב ולהשתמש בשירותי אתר הנתבעת, הרי יש באמור כדי לענות להגדרה רחבה של דבר פרסומת. לא עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל להראות שהתובע נתן הסכמתו מראש ובכתב לקבל דברי פרסומת מהנתבעת. משמצא ביהמ"ש שאכן נשלחו לתובע דברי פרסומת, דין התביעה להתקבל. מטרת החוק היא בלימת התופעה של משלוח דברי פרסום ללא רשות ולא לגרום להתעשרותו של הצד שנפגע. יש לפסוק פיצוי ההולם את מידת הפגיעה. ההודעות נשלחו לתובע במשך כארבע שנים, אשר במרוצתן נדמה כי לא היה בהודעות משום הפרעה של ממש לתובע, שלא פעל להפסקת קבלתן ולא ביקש את מחיקתו מרשימת התפוצה. פיצוי בסך 150 ש"ח בגין כל הודעה הוא סביר בנסיבות העניין. הנתבעת תפצה את התובע ב-2,250 ש"ח. הפיצוי הקבוע בחוק נועד לבטא את מכלול נזקיו של התובע ומשכך אין לחייב את הנתבעת אף בפיצוי בגין עוגמת נפש. אין צו להוצאות.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]