בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 40364-06-16], שדחה את תביעת המבקש כי המשיבה תפצה אותו בסך של 13,000 ש"ח על הפרת הוראות סעיף 300א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי לא השתכנע כי הודעות הפרסומת נשלחו למבקש בניגוד לדין ומבלי שהמבקש מסר את פרטיו לנציג המשיבה אגב קבלת שירות, וזאת לאור השיהוי בהגשת התביעה, ריבוי ההודעות וקיומם של פרטי המבקש בכרטסת הלקוחות של המשיבה.
נפסק
דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על פסקי דין של בתי המשפט לתביעות קטנות ניתנת במשורה שבמשורה, למשל במקרים של עוול זועק או של שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר. מקרה זה אינו נכנס לגדר חריגים אלה. ביהמ"ש לתביעות קטנות לא קיבל את עמדת המבקש לפיה לא אפשר למשיבה לעשות שימוש בפרטיו לצורך משלוח דברי פרסומת. שאלת ההסכמה היא שאלה עובדתית הנוגעת לעניינם הקונקרטי של בעלי הדין בלבד. אף לא נפלה שגגה על פניו של פסק הדין. ביהמ"ש לתביעות קטנות השתכנע כי כרטסת הלקוחות של המשיבה מכילה רק לקוחות שהסכימו כי פרטיהם ישמשו לשם משלוח הודעות פרסומת. העובדה כי התביעה לא הוגשה בסמוך למשלוח ההודעות הראשונות גרמה בפועל למשיבה לנזק ראייתי, כיוון שהאחראי על הקמת מועדון לקוחותיה, שניהל את כרטסת הלקוחות, נפטר ולא היה באפשרותה להציג את הטופס עצמו.
