חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: בלישה נ' עברי

התובע טען כי הנתבע שלח לו 3 הודעות פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתו, כשהאפשרות להסרה היתה באמצעות לחיצה על קישור בלבד, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבע טען, בין היתר, כי התובע נמנע מלבקש הסרה וכי השתהה במשך 9 חודשים ממועד קבלת דבר הפרסומת הראשון.

נפסק

הנתבע לא הוכיח כי התובע נתן את הסכמתו למשלוח דברי הפרסומת ודי בכך כדי לבסס את קבלת התביעה. עיון בהודעות מלמד כי הדרך היחידה שצוינה בהם לקבלת "פרטים נוספים" היתה בלחיצה על קישור, אולם בשולי ההודעות צוינו פרטים נוספים לצורך פניה בכתב או בטלפון. התובע נמנע מללחוץ על הקישור ונמנע במשך זמן רב מלפנות אל הנתבע בכתב או בטלפון. בחירת התובע לא לפעול בדרך זו, במשך 9 חודשים, אינה משקפת דרך התנהלות של אדם סביר המבקש שלא להיות מוטרד בדברי פרסומת הנשלחים אליו. יש לקבל את התביעה בחלקה הקטן ולחייב את הנתבע לפצות את התובע ב-300 ש"ח בלבד, ללא צו להוצאות.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]