חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: בן חמו נ' וקנין

הנתבע שלה לתובעת מספר מסרונים. התובעת טענה כי הדבר נעשה ללא הסכמתה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבע טען כי אין מדובר בדבר פרסומת, אלא בהודעות שמטרתן לספק מידע כמחוות שירות וכי ההודעות נשלחות אל קהל לקוחותיו, שהם ברובם חקלאים המתגוררים בצפון.

נפסק

לצורך הדיון יש לקבוע כי התובעת נתנה הסכמה בעבר, אך ביטלה אותה במועד מאוחר יותר על-ידי משלוח הודעת סירוב. ההודעות נועדו בראש ובראשונה לעודד את קהל הלקוחות של הנתבע להזמין סחורה ולפיכך הן מהוות דבר פרסומת. הנתבעת הפר את החוק כאשר שלח הודעות שאינן כוללות אמצעי הסרה ביחס ל-7 הודעות לפחות, לאחר שקיבל הודעה בכתב מהתובעת בבקשה להסירה מרשימת הנמענים. הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,400 ש"ח וכן הוצאות בסך 750 ש"ח. בקביעת סכום הפיצוי התחשב ביהמ"ש בכך שהנתבע הוא גוף קטן ומצומצם שנועד לספק כלים חקלאיים לחקלאי אזור מגוריו, וכי לא מדובר בגוף כלכלי בעל היקף גדול. מטרת החוק אינה למוטט את שולח ההודעות אלא ליצור הרתעה בלבד.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]