חזרה לעמוד הקודם

בית המשפט העליון של ארה"ב: עיצוב גבולות האחריות של פלטפורמות ושירותים מקוונים בשנת 2023

ד"ר אסף וינר ועדו אילי (מחלקת רגולציה ומדיניות, איגוד האינטרנט הישראלי) | 11.12.2022

סקירת עומק מטעם איגוד האינטרנט הישראלי על המודל האמריקני לאסדרת האחריות של פלטפורמות ושירותים מקוונים לתוכן מזיק או פעילות בלתי חוקית שמתבצעת באמצעותן. הסקירה בוחנת את הרגולציה הקיימת, מציגה את יתרונותיה וחסרונותיה וכוללת עדכונים שוטפים על ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניין זה בבית המשפט העליון של ארצות הברית. 

מבוא

סעיף 230 לחוק הגינות התקשורת האמריקאית (Communication Decency Act) משנת 1996, קובע את העיקרון הבא:

"ספק שירות מחשב אינטראקטיבי לא ייחשב כ-מפרסם או דובר האחראי למידע או תוכן שמופץ על ידי גורם אחר."

משמעות הוראה זו בחוק, היא שאתרי אינטרנט, בלוגים, רשתות חברתיות וכל שירות אינטרנטי שמאחסן או מפיץ תוכן מבוסס-משתמשים יהיו חסינים מאחריות לנזקים או פגיעות שנגרמו כתוצאה מפעילות המשתמשים בהן. לדוגמא, רשתות חברתיות אינן אחראיות לתוכן מסוג לשון הרע או פגיעה בפרטיות שמפורסם בפלטפורמה שלהן על ידי משתמשים. 

הוראה זו נחשבת בקרב קהילת האינטרנט כמרכיב חיוני בהתפתחות האינטרנט וטכנולוגיות המידע המגוונות הפועלות על גביה. ללא "פטור" מאחריות לתוכן משתמשים, כפי שקובע סעיף 230, לא היה מתאפשר שימוש חינמי וגלובלי בפלטפורמות תוכן כגון YouTube, Facebook או Gmail. אם שירותי אינטרנט אחראיים לתוכן שמועבר על ידי משתמשים בהם, סביר להניח שספקיות אינטרנט יחסמו גישה לאתרים כדי להימנע מהאחריות לתוכן באתרים אלו, אתרי חדשות יבטלו את האפשרות להגיב לכתבות, ורשתות חברתיות יבצעו סינון כבד ולא יאפשרו פרסום של כל תוכן אשר עשוי להיתפס כבעייתי, תוך פגיעה בחופש הביטוי והיכולת להפיץ ולקבל מידע.

חשיבה מחודשת על גבולות האחריות של פלטפורמות מרכזיות

סעיף 230 אמנם מספק לשירותי תיווך אינטרנטיים את חופש הפעולה הדרוש לצורך שמירה על חופש הביטוי אך המחוקק האמריקאי הבין כי קיים גבול לחופש פעולה זה. בשנת 2017, בעקבות שתי הצעות חוק, תוקן סעיף 230 כך שהפטור מאחריות של שירותי תיווך לא יהיה קיים כאשר ימצא שהם מקלים ביודעין או תומכים בסחר במין. תיקון זה עורר ביקרות רבה בטענה שהוא אינו חוקתי עקב העובדה שהוא מצנזר באופן נרחב את האינטרנט ופוגע בעובדי מין ואחרים בכך שהוא מצנן את יכולתם להתבטא, לארגן ולגשת למידע באינטרנט.

בשנים האחרונות, עולות קריאות רבות נוספות לבצע עדכון רחב יותר של סעיף 230. קריאות אלה מבוססות על הטענה כי הפטור מאחריות שמעניק סעיף 230 לשירותי התיווך מוביל לכך שהם אינם מתאמצים להתמודד ולטפל בתוכן פוגעני או בלתי חוקי. השיח הציבורי הביקורתי הגובר אשר רואה בשירותי תיווך אינטרנטיים כגורמים המאפשרים ואף תורמים לקיטוב הציבורי, הוביל לכך שגם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן קרא לבצע רפורמה בסעיף.

הליכים עקרוניים שיידונו לראשונה בבית המשפט העליון האמריקני

קריאות לבחינה מחודשת של היקף ההגנה הרחבה שמעניק סעיף 230 לשירותי אינטרנט נשמעו בשנים האחרונות גם במסגרת אמירות אגב בפסקי הדין של בית המשפט העליון האמריקני, בעיקר מפי השופט תומס, כי הסעיף מספק הגנה רחבה מדי והעמדה לפיה תפקידן המשמעותי של רשתות חברתיות דורש שהן יהיו כפופות לרגולציה דומה לזה שמוטלת על תשתיות תקשורת כגון טלפוניה. עמדה זו צפויה לזכות בהכרעה בחודשים הקרובים, לאחר שבית המשפט העליון בחר בשנה הקרובה בשני תיקים אשר דנים באופן מפורש בהיקפו של סעיף 230.

הדיון הצפוי בבית המשפט העליון האמריקני, יתמקד בשאלה האם ניתן לתבוע רשת חברתית או שירות תיווך אינטרנטי על כך שאירחו והמליצו על תוכן המעודד טרור. תיקים אלה יסמלו את המבחן הישיר הראשון בבית המשפט העליון לפטור מהאחריות הנרחב לו זוכות פלטפורמות אינטרנטיות מתוקף סעיף 230 וההחלטה בתיקים אלה, עשויה לשנות באופן מהותי את הדרך בה רשתות חברתיות פועלות.

בתיק הראשון, Gonzalez v Google, משפחתה של אזרחית אמריקאית אשר נרצחה בפיגוע של ארגון דאע"ש בפריז ב2015, טוענת כי יוטיוב, חברת בת של גוגל, הפרה את הוראות חוק המלחמה בטרור האמריקאי (Anti-Terrorism Act) בכך שהמליצה למשתמשים על סרטונים של ארגון הטרור. בתיק השני, Twitter Inc. v. Taamneh, משפחתו של אזרח ירדני אשר נרצח בפיגוע של ארגון דאע"ש באיסטנבול תבעה את חברות טוויטר, גוגל ופייסבוק בטענה דומה לזו שהועלתה על ידי משפחת גונזאלז. ב-Taamneh, בית המשפט הפדרלי לערעורים קיבל את עמדת בית המשפט הראשון וקבע כי ניתן לראות ברשתות החברתיות כאחראיות. מנגד, במקרה של Gonzalez, בית המשפט הראשוני ובית המשפט הפדרלי לערעורים קבעו כי לחברות עומד פטור מאחריות מתוקף סעיף 230 לכל תוכן אשר מפורסם על ידי צדדים שלישיים. 

לפי משפחות הנרצחים, הפלטפורמות תמכו באופן ברור בארגון המוכרז כארגון טרור בכך שאפשרו לארגון להשתמש בשירותיהן, בכך שהרוויחו כסף מהתוכן שלו דרך הצבת פרסומות ממוקדות ובכך שאפשרו לו להרוויח כסף מהתוכן המדובר. החברות טענו מנגד כי סעיף 230 מגן עליהן מכלל הטענות שהועלו על ידי התובעים. כתגובה, ב-Gonzalez,  המשפחה טענה שהעובדה ש- YouTube הציבה מודעות ממוקדות וביצעה המלצה אלגוריתמית של סרטונים הופכת את הפלטפורמה משירות מחשב אינטראקטיבי (ICS) לספק תוכן מידע (ICP), מה שמבטל את החסינות של הפלטפורמה שנובעת מסעיף 230. הם מפנים להגדרה של ICP בסעיף 230 שם הוא מוגדר ככל "אדם או ישות שאחראים, כולו או חלקו, ליצירה או פיתוח של מידע המסופק דרך האינטרנט".