ביום 27.01.2026 פרסם משרד המשפטים את תזכיר החוק תחולת דינים על עוסק זר המכווין את פעילותו ללקוחות בישראל, התשפ"ו-2026, המבקש לעגן בחקיקה את תחולתם של דינים ישראליים קוגנטיים על חברות זרות הפונות באופן יזום לשוק הישראלי. ברקע ההצעה עומדת התרחבותן של התקשרויות בין לקוחות בישראל לבין תאגידים בין-לאומיים, בעיקר במרחב המקוון, שבו שירותים ומוצרים נצרכים כיום באמצעות אתרי אינטרנט, אפליקציות ופלטפורמות דיגיטליות שונות.
לפי החקיקה המוצעת, כאשר עוסק זר מכווין את פעילותו לישראל ונהנה מהשוק המקומי, הוא לא יוכל להסתמך רק על מקום מושבו או על תניית דין זר כדי להתחמק מתחולתם של דיני מגן ישראליים. ההצעה נשענת על מגמה מתפתחת בפסיקת בית המשפט העליון, ומבקשת לחזק את ההגנה על צרכנים ועוסקים זעירים בעסקאות מקוונות בין-לאומיות. הסקירה עוסקת בהסדר המוצע בתזכיר; החובות המתוארות מכוחו מותנות בהשלמת הליך החקיקה ובכניסתן לתוקף. המועד להגשת הערות הציבור לתזכיר הוארך והסתיים ביום 27.02.2026.
הרקע לתזכיר ותכלית החקיקה
הצמיחה במסחר המקוון הבין-לאומי הביאה לכך שלקוחות בישראל מתקשרים מדי יום עם עוסקים שמרכז פעילותם מחוץ לישראל, ובהם אתרי מסחר, יישומים, רשתות חברתיות ושירותי תוכן ותשלום. התקשרויות אלה נעשות לרוב בחוזים אחידים, הכוללים תניות ברירת דין ושיפוט זרים שנוסחו בידי העוסק, ומעוררות שאלה עקרונית: איזה דין מהותי חל על העסקה, והאם הלקוח הישראלי נהנה מהגנות הדין הישראלי. על רקע אתגרים אלו והצורך בעדכון החקיקה הישראלית, משרד המשפטים פרסם בינואר 2026 את תזכיר החוק המבקש להסדיר באופן מפורש את תחולת הדין הישראלי על עוסק זר המכווין את פעילותו ללקוחות בישראל, לרבות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, וחוק החוזים האחידים, התשמ"ג–1982.
לפי התזכיר, במקרים שבהם עוסק זר נוקט בפעולות יזומות כדי למכור ללקוחות בישראל, יחולו עליו הוראותיהם של דינים ישראליים קוגנטיים מסוימים, וזאת גם אם מרכז פעילותו מחוץ לישראל וגם אם ההתקשרות נעשית במסגרת חוזה אחיד הכולל תניית דין זר. ההצעה מבוססת על ההנחה כי בעסקאות מקוונות רבות מתקיימים פערי כוחות מובהקים בין הלקוח לבין העוסק הזר, במיוחד כאשר מדובר בחוזים אחידים, שתנאיהם מוכתבים מראש על ידי הספק ללא יכולת מיקוח ממשית מצד הלקוח. על רקע זה, התזכיר מבקש להבהיר כי במקום שבו עוסק זר נהנה מנגישות לשוק הישראלי ואף משקיע משאבים כדי לפעול בו, אין הצדקה כי יוכל לחמוק מתחולתם של דיני מגן ישראליים רק בשל מקום מושבו הפורמלי או בשל תניית ברירת דין שנוסחה לטובתו. בכך, ההצעה מבקשת לקדם ודאות משפטית, הגנה על זכויות היסוד של אזרחים בישראל וכן להתאים את ההסדרים המסורתיים של המשפט הבינלאומי הפרטי למציאות הכלכלית והטכנולוגית של התקשרויות גלובליות מקוונות.
עיקרי הוראות תזכיר החוק
סעיף 1 – הגדרות: הסעיף מגדיר את המונחים המרכזיים בחוק, ובהם "לקוח", "עוסק", "עוסק זר" ו"מכירה". ההגדרה של "לקוח" כוללת צרכן פרטי, וכן עוסק זעיר השוהה בישראל, ובלבד שהעוסק הזעיר התקשר בחוזה אחיד.
סעיף 2 – החלת דינים קוגנטיים על עוסק זר: סעיף הליבה של ההסדר מציע כי החוקים המנויים בתוספת יחולו על עוסק זר המכווין את פעילותו, לרבות באמצעות אחר, ללקוחות בישראל, כאשר הוא מוכר להם נכס או שירות. בהקשר זה, דברי ההסבר מבהירים כי גם רשתות חברתיות ופלטפורמות שונות לשיתוף או לחיפוש תכנים ברשת עשויות להיחשב, ככלל, כעוסקים המספקים שירותים.
הסעיף גם מציע על פי מה יראו עוסק כמי שמכווין את פעילותו ללקוחות בישראל: נקיטת פעולות יזומות לשם פעילות בשוק הישראלי או קידומה, וכן עסקה במקרקעין של נכס המצוי בישראל. בדברי ההסבר לסעיף 2(ב) מובאות דוגמאות לפעולות המלמדות על התאמת הפעילות לשוק הישראלי, ובהן תרגום האתר לעברית, גביית תשלום והצגת מחיר במטבע ישראלי ומתן שירות לקוחות בעברית, להבדיל מנגישות טכנית בלבד של אתר זר מישראל. לצד זאת, הסעיף כולל חריג המאפשר לבית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שלא להחיל את החוק אם שוכנע שהדבר יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי.
סעיף 3 – חובת פרסום מען של נציג בישראל או כתובת דוא״ל: עוסק זר המכווין את פעילותו ללקוחות בישראל יחוייב, לפי ההצעה, לפרסם באופן בולט באתר האינטרנט שלו, ככל שקיים, מען של נציגו בישראל או כתובת דוא"ל לצורך שליחת העתק של כתבי טענות.
סעיף 4 – תיקון התוספת: שר המשפטים יוסמך לתקן בצו את התוספת, באישור ועדה מוועדות הכנסת, ובלבד שההוראות שייכללו בה הן הוראות חוק קוגנטיות שלא ניתן להתנות עליהן, ולאחר התייעצות עם השר הממונה על אותו חוק.
סעיף 5 – איסור התניה: מוצע כי הוראות החוק יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד. כלומר, עוסק זר לא יוכל להתנות בחוזה על תחולת החוק או להביא לשלילת ההגנות הקבועות בו.
סעיף 6 – תחולה ביחס לכללי ברירת הדין: מוצע לקבוע כי לא תהיה תחולה לכללי ברירת דין, אם החלתם תביא לכך שדין זר יגבר על דין ישראלי המנוי בתוספת, בניגוד להסדר החדש.
סעיף 7 – שמירת דינים: החוק המוצע אינו גורע מהוראות כל דין אחר החל על עוסק זר, לרבות הלכה פסוקה. בכך מובהר כי אין מדובר בהסדר שלילי ביחס לדינים אחרים שעשויים לחול על עוסקים זרים.
סעיף 8 – תיקון עקיף לחוק החוזים האחידים: מוצע לקבוע חזקה שלפיה תנאי בחוזה אחיד הקובע כי הדין החל הוא דין זר, או תנאי המקנה לספק זכות בלעדית לבחור את הדין החל, ייחשב כתנאי שיש לגביו חזקה של קיפוח. בנוסף, מוצע להבהיר כי הוראות חוק החוזים האחידים יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד.
סעיף 9 – תיקון עקיף לחוק שירותי תשלום: מוצע לבטל את סעיף 47 לחוק שירותי תשלום, אשר מסדיר כיום בנפרד את תחולת החוק על נותן שירותי תשלום שאינו תושב ישראל, וזאת כדי לאחד את ההסדרים במסגרת החוק החדש ולחזק את הבהירות והאחידות הנורמטיבית.
התוספת לחוק: התוספת מונה בשלב זה ארבעה חוקים קוגנטיים שעליהם יחול ההסדר: חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981; חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981; חוק החוזים האחידים, התשמ"ג–1982; וחוק שירותי תשלום, התשע"ט–2019.
ביחס לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, דברי ההסבר לתזכיר מבהירים כי אף שמדובר בחוק שתוכנו שונה מיתר החוקים שבתוספת, שליבתם הגנות צרכניות/חוזיות, הכללתו נובעת ממעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות ומהעובדה שבהתקשרויות רבות עם תאגידים זרים, ובעיקר באמצעים מקוונים, לקוחות מוסרים פרטים ומידע אישי רב כחלק מקבלת השירות. בכך התזכיר מדגיש כי תחולת הדין הישראלי על עוסק זר נוגעת לא רק לעסקה הצרכנית עצמה, אלא גם להגנה על פרטיות ומידע אישי של משתמשים בישראל מול חברות בין-לאומיות.
ההצדקות הנורמטיביות ופסיקת בית המשפט העליון
מבחינה נורמטיבית, ההצעה נשענת במפורש על מגמה שהתפתחה בפסיקת בית המשפט העליון. הפסיקה קבעה כי בחוזה צרכני אחיד אין להחיל באופן אוטומטי את הכלל המסורתי של כיבוד תניות שיפוט וברירת דין ופסלה את תניית מקום השיפוט הזר שנכללה בתנאי השימוש של פייסבוק (רע"א 5860/16 Facebook Inc נ' בן חמו) וכי עוסק קטן עשוי להיחשב צד מוחלש לעניין בחינת קיפוח בתניית ברירת דין (רע"א 1901/20 טרוים מילר בע"מ נ׳ Facebook Ireland Limited). בית המשפט העליון קרא למחוקק להסדיר את הסוגיה במפורש (רע"א 6992/22 Agoda Company Pte. Ltd נ' שי צביה).
בהקשר הכללת חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981 בתוספת מפנה התזכיר גם להליכים עדכניים נוספים הנוגעים לעיבוד מידע אישי בידי פלטפורמות זרות, ובהם ת"צ (מרכז) 13436-01-22 גלבר נ' Flo Health Inc. ות"צ (חיפה) 54160-03-23 הקטינה פלונית ואח' נ' Twitter Inc ואח'.
היקף התחולה (מי מוגן ומתי יחול הדין הישראלי)
התזכיר מגדיר "לקוח" גם כ"עוסק זעיר" – עוסק השוהה בישראל, שמעסיק עד חמישה עובדים או שמחזור עסקאותיו השנתי אינו עולה על 2 מיליון ש״ח. רכיב זה בהצעה מבטא עמדה נורמטיבית כי גם עסקים קטנים מאוד עשויים להימצא בעמדת חולשה מבנית מול תאגידים בינלאומיים גדולים. עם זאת, התזכיר גם מבקש לשמר איזון: כאשר העוסק הזעיר מתקשר בחוזה שאינו חוזה אחיד, ותנאיו גובשו במשא ומתן, מוצע שלא להחיל את ההסדר המיוחד.
מבחן הכוונת הפעילות שבסעיף 2(ב) מלמד כי ההצעה אינה מסתפקת במבחן טכני או פורמלי, אלא מאמצת מבחן מהותי הבוחן את הזיקה הממשית בין פעילותו של העוסק הזר לבין השוק הישראלי.
משמעויות לפלטפורמות דיגיטליות
דברי ההסבר לתזכיר מבהירים כי רשתות חברתיות ופלטפורמות לשיתוף או לחיפוש תכנים ייחשבו, ככלל, לעוסקים המספקים שירות. אם ההצעה תתקבל, החלה מפורשת של חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (לרבות תיקון 13 לחוק, שנכנס לתוקף ביום 14.08.2025 והרחיב את סמכויות האכיפה של הרשות להגנת הפרטיות), על עיבוד מידע של משתמשים בישראל בידי חברות זרות, תעגן בחקיקה את הכיוון שעלה בתובענות הייצוגיות בעניין Flo Health ו-Twitter, ותחדד עבור פלטפורמות זרות את הצורך לבחון את התאמת מדיניות הפרטיות והפרקטיקות שלהן לדין הישראלי. תחולת הוראות החוק תישאר כפופה לתנאיהן המהותיים, ואין בהצעה כדי לגרוע מחובות החלות כבר כיום מכוח הדין והפסיקה.
בנוסף, ככל שיתקבל, ההסדר עתיד להגדיל את החשיפה המשפטית של פלטפורמות הפועלות מול משתמשים בישראל, חובת הפרסום המוצעת של מען נציג בישראל או כתובת דוא״ל (ס׳ 3) עשויה להקל על שליחת העתקים של כתבי טענות לפלטפורמות זרות. עם זאת, היא אינה מחליפה המצאה כדין ואינה גורעת מכללי ההמצאה, לרבות המצאה מחוץ לתחום השיפוט במדינה, ככל שנדרשת.
עמדת איגוד האינטרנט
תזכיר החוק מבקש לתת מענה למציאות שבה חלק משמעותי מהפעילות הצרכנית, המסחרית והמידעית של משתמשים בישראל מתבצע מול עוסקים זרים הפועלים במרחב המקוון. במציאות זו, שירותים רבים ניתנים באמצעות אתרי אינטרנט, אפליקציות, רשתות חברתיות, מנועי חיפוש, שירותי תוכן, שירותי תשלום ופלטפורמות דיגיטליות נוספות, כאשר תנאי ההתקשרות נקבעים לרוב באופן חד צדדי על ידי העוסק הזר.
תזכיר החוק מציע כלל חשוב וברור, ואולם על מנת שההסדר ישיג את מטרתו ולא ייצור אי ודאות רחבה מדי, יש להקפיד על ניסוח ברור וגמיש של מבחן ״הכוונת הפעילות״ לשוק הישראלי. במרחב המקוון, עצם הנגישות הטכנית של אתר זר מישראל אינה צריכה להספיק כשלעצמה, אולם גם אין לצמצם את המבחן רק למקרים מובהקים כמו אתר בעברית או תשלום בשקלים. ראוי ונדרש לשקול עיגון בלשון החוק רשימה פתוחה של סימנים לפנייה ממשית לשוק הישראלי, לרבות התאמת שפה, מטבע, שירות לקוחות, פרסום או שיווק לקהל בישראל, שימוש באמצעי תשלום מקומיים, התאמת תוכן לפי מיקום המשתמשים, או היקף פעילות משמעותי מול לקוחות בישראל. כך ניתן יהיה להבחין בין שירות זר שנגיש באופן כללי באינטרנט, לבין עוסק זר שבפועל פועל מול השוק הישראלי ונהנה ממנו.
זווית נוספת היא, שהחוק המוצע לא צריך לבחון רק אם עוסק זר ״פונה״ לישראל דרך שפה, מטבע או פרסום, אלא גם כיצד הוא מתנהל בפועל מול המשתמש הישראלי בתוך הממשק הדיגיטלי. במרחב המקוון, הכוח של פלטפורמות זרות לא מתבטא רק בתנאי השימוש, אלא גם בעיצוב מסכי הרשמה, קבלת הסכמה, ביטול מנוי, חידוש אוטומטי, הסתרת מידע חשוב או דחיפה של המשתמש לבחור באפשרות מסוימת. לכן, לצד מבחני ההכוונה לשוק הישראלי, נכון לבחון גם האם הממשק עצמו מותאם למשתמשים בישראל ומשפיע על יכולתם להבין את זכויותיהם ולקבל החלטה חופשית ומודעת. התאמת הממשק לישראל עשויה להעיד על הכוונת הפעילות; את חוקיות עיצובו והשפעתו על המשתמש יש לבחון בנפרד לפי הדינים החלים.
