האגודה לזכויות האזרח הגישה ביום 3.3.2025 עתירה חוקתית המבקשת לפסול את תיקון פקודת המשטרה (מס' 40), תשפ״ד–2024, אשר מסדיר בחקיקה את הפעלתה ושימושיה של מערכת המעקב "עין הנץ" – המשמשת את משטרת ישראל לקריאת לוחיות זיהוי של רכבים ומאפשרת לה לעקוב אחר תנועת אזרחים בכבישים. העותרים טוענים כי ההסדר החדש מוביל להתרחבות ניכרת של סמכויות המעקב, מאפשר איסוף ואגירה שיטתיים של מידע רגיש על מיליוני אזרחים שאינם חשודים בעבירה, ופוגע באופן לא מידתי בזכות החוקתית לפרטיות, לחירות ולתפקודו התקין של המשטר הדמוקרטי.
בהתאם להחלטת בג״ץ מיום 16.10.2025, הורה בית המשפט כי תגובות המשיבים לעתירה יוגשו עד חודש דצמבר 2025.
בג"ץ 5406-03-25 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הכנסת ואח' (עתירה, 3.3.2025)
על מערכת "עין הנץ"
״עין הנץ״ היא מערכת מצלמות לזיהוי אוטומטי של לוחיות רישוי. המצלמות מוצבות על כבישים, בצמתים, בכניסות ליישובים ולעתים גם בתוך יישובים, וכן בניידות משטרה. כל רכב שחולף מצולם, מספר הלוחית מזוהה, ואיתו נשמרים במאגר גם מיקום מדויק, זמן המעבר ותמונה של הרכב ולעתים גם של הנוסעים. עם השנים התרחבה הפריסה הגיאוגרפית, וכיום המערכת מאפשרת למשטרה גם לקבל התראות בזמן אמת על רכבים "מבוקשים", וגם לבצע "תחקור בדיעבד" למשל לשחזר מסלול נסיעה של רכב לאורך זמן או לאתר את כל הרכבים שעברו בנקודה מסוימת בשעה מסוימת.
מה קובע התיקון לפקודת המשטרה?
תיקון 40 לפקודת המשטרה מוסיף לפרק הפקודה הסדר חדש על "מערכות צילום מיוחדות". זהו, לדבר העותרים, ההסדר הראשון שמסמיך מפורשות את המשטרה עצמה לאסוף ולאגור מידע רגיש בדמות נתוני מיקום של כלל הנהגים, לא דרך חברות סלולר בכפוף לצו בית משפט ולא רק על מי שיש נגדו חשד קונקרטי, אלא באופן גורף ומתמשך.
החוק מאפשר לשמור את המידע במאגר משטרתי מרכזי למשך תקופה של עד שנתיים, ולהשתמש בו לצורכי מודיעין, חקירה ואכיפה למטרות רחבות מאוד: "מניעה, סיכול או גילוי" של עבירות פשע, עבירות המסכנות את שלום הציבור או ביטחון המדינה, איתור נעדרים, ואכיפת איסורי כניסה והרחקה. החיפוש במאגר, כך נטען, אינו מותנה בצו שיפוטי, אינו כפוף לפיקוח חיצוני אפקטיבי, ומבוסס בעיקר על החלטות גורמים משטרתיים פנימיים.
מה טוענת האגודה לזכויות האזרח?
בלב העתירה עומדת השאלה האם הסמכת המשטרה לאגור מידע אישי רגיש על מיליוני אנשים חפים מפשע "ליתר ביטחון" רק כדי שאפשר יהיה להשתמש בו בעתיד אם יתעורר צורך מודיעיני, עומדת בדרישות פסקת ההגבלה בחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו. לטענת האגודה, התשובה שלילית: התכלית המרכזית של ההסדר היא מעקב גורף אחר תנועת אזרחים תמימים, והאמצעים שנקבעו בחוק חורגים הרבה מעבר לנדרש לצורכי אכיפה סבירים.
העותרים מצביעים על כך שסמכויות דומות של אגירת מידע נרחב על אזרחים הוענקו עד היום רק לשב"כ וגם שם למטרה מצומצמת יחסית: סיכול פגיעה בביטחון המדינה, תחת מגבלות ונהלים ייחודיים. כאן, לעומת זאת, מדובר במשטרה, בגוף שפועל בלב המרחב האזרחי ומשתמש בטכנולוגיה שמכסה את חיי היומיום.
עוד נטען, כי הצעתם של גורמי מקצוע, בהם הרשות להגנת הפרטיות, לקצר את תקופת השמירה, לדרוש הצדקה פרטנית להארכתה ולהכניס חובת צו שיפוטי לחיפוש במאגר נדחתה במהלך החקיקה. הרשות עצמה תיארה את ההסדר כ"חריג ותקדימי", וקבעה שהוא מהווה "קפיצת מדרגה" בפגיעה בפרטיות, משום שהוא מאפשר מעקב שיטתי אחר כלל הנהגים ללא צו בית משפט וללא צמידות הדוקה למטרה שלשמה נאסף המידע מלכתחילה.
״אפקט מצנן״ על דמוקרטיה
מעבר לפגיעה הישירה בפרטיות ובחירות התנועה, האגודה מזהירה מפני "אפקט מצנן": הידיעה שכל נסיעה מתועדת ושניתן לשחזר בדיעבד מסלול חיים של אדם לאורך חודשים ושנים עלולה לגרום לאזרחים להימנע מלהגיע להפגנות, למוקדי מחאה, לפגישות פוליטיות, למשרדי תקשורת או לאתרים רגישים אחרים ואף להירתע מהגעה למקומות תפילה, מרפאות או מסגרות קהילתיות, מתוך חשש שהמדינה "רואה הכול". בכך נפגעות, לטענת העותרים, גם זכויות יסוד נוספות: חופש הביטוי והמחאה, חופש ההתאגדות וחופש הדת.
מה הרקע לעתירה הנוכחית?
זו אינה הפעם הראשונה שבה ״עין הנץ״ מגיעה לשולחנו של בג"ץ. בעתירה קודמת (28.1.2021) קבע בית המשפט כי הפעלת המערכת ללא הסמכה מפורשת בחוק מעוררת קושי חוקתי, והוציא צו על תנאי שהוביל את המדינה לקדם תיקון חקיקה. לאחר שהתיקון עבר והעתירה ההיא נמחקה, בחרה האגודה לחזור לבג"ץ, הפעם נגד ההסדר החוקי עצמו, שלטענתה אינו עומד בדרישות החוקתיות למרות העיגון הפורמלי בחוק.
העתירה קודמת: בג"ץ 641/21 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משטרת ישראל (עתירה, 28.1.2021)
במסגרת העתירה מתבקש בג"ץ להכריז על בטלות החוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 40), תשפ״ד-2024 כולו; לחלופין, לבטל לפחות את ההסדרים המתירים אגירה גורפת של נתונים במאגר, חיפוש בדיעבד ללא צו, והכללת התראות בזמן אמת ברשימת "מבוקשים", וכן להורות על פרסום הנהלים המשטרתיים החסויים המסדירים בפועל את אופן הפעלת המערכת.
ההכרעה בעתירה הזו, סבורים באגודה, לא תעסוק רק במערכת מצלמות אחת אלא תשרטט את גבולות הכוח של המדינה בעידן שבו הטכנולוגיה מאפשרת להפוך כל תנועה, כל מעבר בכביש וכל שגרה יומיומית לשורה נוספת במאגר מודיעיני.
