הצעות חוק להסדרת השימוש של קטינים ברשתות חברתיות ופלטפורמות דיגיטליות בישראל: סקירה ועמדות איגוד האינטרנט הישראלי

בכנסת העשרים וחמש הונחו מספר הצעות חוק פרטיות המבקשות להסדיר את השימוש של קטינים ברשתות חברתיות ובפלטפורמות דיגיטליות, באמצעות קביעת גיל מינימלי לשימוש בשירותים אלה והטלת חובות אימות גיל על מפעילי הפלטפורמות. ההצעות מבקשות להתמודד עם חשיפת ילדים ובני נוער לסיכונים מקוונים, ובהם בריונות, פגיעות מיניות, חשיפה לתכנים פוגעניים, אלימות, ביוש ותכנים שאינם מותאמים לגילם.

1. הצעת חוק הגנה על קטינים ברשת (הגבלת גיל), התשפ״ו–2025 

הצעת חוק  פרטית זו (מספר פ/6415/25) הוגשה על ידי חברי הכנסת ממפלגת ש״ס – יוסף טייב, יונתן מישרקי, אוריאל בוסו, משה אבוטבול ומיכאל מרדכי ביטון (מפלגת כחול לבן). ההצעה הונחה על שולחן הכנסת ביום 29.12.2025.   

מטרת ההצעה, לפי סעיף 1, היא "להגן על קטינים מפני סיכונים ברשת" ובהם "פגיעות מיניות, אלימות, ביוש, בריונות וחשיפה לתוכן פוגעני". זאת, באמצעות קביעת גיל מינימלי לפתיחת חשבון משתמש בפלטפורמות דיגיטליות והגבלת גישה ליישומים הכוללים תכנים פוגעניים. בדברי ההסבר להצעה נכתב כי לצד היתרונות של פלטפורמות דיגיטליות, אשר הפכו לחלק מרכזי מחייהם של בני נוער, חשיפה מוקדמת יוצרת סיכונים משמעותיים עבורם. ההצעה מוצגת כמענה ללאקונה משפטית למצב בישראל בה אין חובה חוקית לוודא את גיל המשתמשים. 

סעיף 2 להצעה קובע את ההגדרות המרכזיות. ניתן לראות כי "פלטפורמה דיגיטלית" מוגדרת באופן רחב מאוד וכוללת יישומונים, אתרי אינטרנט, רשתות חברתיות, שירותי מסרים, משחקים מקוונים או פורומים. זאת, כל עוד הם מאפשרים פרסום תכנים או תקשורת בין שלושה משתמשים או יותר. 

סעיף 3 קובע את ההגבלה המרכזית – פלטפורמה דיגיטלית לא תאפשר לקטינים שטרם מלאו להם 16 שנים לפתוח חשבון משתמש ואף תערוך בקרה על גילאי המשתמשים על מנת למחוק חשבונות קיימים של קטינים שטרם הגיעו לגיל 16. 

לצד ההגבלה על פתיחת חשבון, סעיף 4 להצעה מוסיף כי יישום המכיל תכנים פוגעניים, לא יאפשר כלל גישה אליו ולתכנים שבו, לקטינים. בדברי ההסבר הרחיבו כי מדובר בשירותים כמו זנות, הימורים, פורנוגרפיה, אלימות קשה או תכנים אחרים שאינם מתאימים לקטינים,  צוין כי ההצעה נועדה להתמודד עם מצב שבו אין הגבלה מספקת על גישה של קטינים לשירותים אלו. תכנים כמו זנות והימורים אינם חוקיים בישראל ממילא, ויש לפעול להגבלת גישה כללית אליהם. פירוט נוסף בפרק הביקורת מטה. 

סעיף 5 להצעה עוסק ביישום ההוראות – על הפלטפורמות והיישומים להפעיל מנגנון אימות גיל אמין ויעיל, תוך שמירה על פרטיות המשתמשים ככל הניתן. כמו כן, נאסר שימוש בנתונים שנאספו לצורך אימות גיל למטרות אחרות. סעיף 7 להצעה עוסק בסמכויות אכיפה וכולל גם סמכות להטלת עיצומים כספיים, הסמכת שר התקשורת להתקין תקנות, ותחולה גם על חשבונות שנפתחו לפני יום התחילה. חריגים להוראות נקבעו בסעיף 6 להצעה אשר קובע כי שר התקשורת, באישור ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, יכול להחריג פלטפורמות בטוחות לקטינים מתחת לגיל 16. 

2. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – גיל משתמשים ברשתות חברתיות), התשפ״ו–2026

הצעת חוק פרטית זו (פ/6567/25) הוגשה על ידי חברת הכנסת מיכל שיר סגמן (יש עתיד), והונחה על שולחן הכנסת ביום 16.02.2026. ההצעה מבקשת לתקן את חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב–1982, ולהוסיף סעיף 4י עם הסדר ייעודי בעניין גיל משתמשים ברשתות חברתיות.

ההצעה מבקשת להוסיף תיקון לחוק התקשורת ולקבוע כי הגיל המינימלי לשימוש ברשתות חברתיות יהיה 15. לפי ההצעה, מפעיל רשת חברתית יידרש לבצע אימות גיל לפני פתיחת חשבון למשתמש חדש, וכן לפעול למחיקת משתמשים קיימים.

לפי דברי ההסבר, ההצעה נועדה להתמודד עם מצב שבו האחריות להגבלת גישה של קטינים לרשתות חברתיות מוטלת כיום בעיקר על ההורים ועל המשתמשים עצמם ולמעשה לייצר משטר אחריות על הרשתות החברתיות למניעת שימוש של קטינים ברשתות האמורות. 

סעיף 4י(א) מגדיר “מפעיל רשת חברתית” כחברה המציעה שירות מקוון שמאפשר למשתמש ליצור כינוי משתמש, לפרסם ולשתף תוכן עם משתמשים אחרים, ולצפות בתכנים ששיתפו משתמשים אחרים. 

סעיף 4י(ב) קובע כי מפעיל רשת חברתית לא יאפשר למי שטרם מלאו לו 15 שנים להשתמש בשירותי הרשת החברתית. 

סעיף 4י(ג) קובע כי מפעיל רשת חברתית יידרש לבצע אימות גיל למי שמבקש להירשם לרשת החברתית, ולבצע אימות גיל למשתמשים קיימים בתוך פרק זמן סביר שייקבע בתקנות. 

סעיף 4י(ד) קובע כי מפעיל רשת חברתית לא ישמור מידע על גילאי משתמשים או על גילאי מי שביקשו להירשם לרשת החברתית, לאחר שסיים לבצע את אימות הגיל. הוראה זו מבקשת לצמצם את השימוש במידע שנאסף לצורך אימות הגיל. 

סעיף 4י(ה) מסמיך את שר התקשורת, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות לעניין יישום ההסדר ולפיקוח על יישומו.

בדברי ההסבר נכתב כי שימוש בגיל צעיר ובאופן בלתי מבוקר ברשתות חברתיות עלול לפגוע בהתפתחות רגשית, חברתית ונפשית של קטינים, בין היתר בשל חשיפה לתכנים מזיקים, לחצים חברתיים ודפוסי שימוש ממכרים. עוד נכתב כי ההצעה מבקשת “לאזן בין חופש הביטוי לבין חובת המדינה להגן על קטינים ועל בריאותם הנפשית”, ולהעביר את האחריות להגנה על קטינים במרחב הדיגיטלי לגורמים המסחריים המפעילים את הרשתות החברתיות.

3. הצעת חוק הרשתות החברתיות והגנה על קטינים, התשפ״ו–2026

הצעת חוק פרטית (פ/6543/25) שהוגשה על ידי חברי הכנסת נאור שירי (יש עתיד) ויוסף טייב (ש״ס). ההצעה הונחה על שולחן הכנסת ביום 09.02.2026 ולאחר מכן הוסרה מסדר היום. 

סעיף 1 בחוק מגדיר כי מטרתה של ההצעה היא להסדיר את פעילותן של מתווכות תוכן המפעילות רשתות חברתיות הנגישות למשתמשים בישראל, תוך הגנה על טובת הילד, ביטחונם, כבודם ופרטיותם של קטינים, כל זאת על רקע השפעתן הגוברת של רשתות חברתיות על בריאותם ורווחתם של ילדים ובני נוער. 

ההצעה מגדירה “מתווכת תוכן” כחברה המפעילה רשת חברתית הנגישה למשתמשים בישראל או מציעה שירותים למשתמשים בישראל, גם אם התאגדה או מפעילה את שרתיה מחוץ לישראל; “צעיר” מוגדר כמי שטרם מלאו לו 14 שנים; ו“רשת חברתית” מוגדרת כשירות מקוון שמטרתו העיקרית לאפשר תקשורת, יצירת קשרים, מעקב בין משתמשים, פתיחת חשבון אישי, יצירת תכנים או שיתוף תכנים עם משתמשים אחרים. מההגדרה מוחרגים שירותים המיועדים לשליחת הודעות בלבד, ללמידה בלבד או לילדים בלבד.

סעיף 3 קובע את ההסדר המרכזי בהצעה – מתווכת תוכן לא תאפשר לצעיר שטרם מלאו לו 14 להשתמש בשירותיה. לעומת יתר ההצעות אשר לא מפרטות על מנגנוני היישום, סעיף 3 מציע כי מתווכת תוכן תמנה נציג בישראל למענה לפניות ציבור, ותנקוט אמצעים לאיסוף מידע על גיל המשתמשים. הסעיף אף מונה אפשרויות ליישום לרבות אימות גיל באמצעות מסמכים, מסמכים מצד שלישי או הערכת גיל ביומטרית. עוד נקבע כי מידע שנאסף לצורך אימות גיל לא יישמר ולא ישמש למטרה אחרת.

סעיפים 4–6 מוסיפים חובות משלימות: הפעלת מנגנון ערעור על החלטה להסיר או להקפיא חשבון, פרסום מדיניות הסרת תכנים ומדיניות שימוש למשתמשים מעל גיל 14, והקמת ועדה בלתי תלויה לבטיחות מקוונת שתבחן את יישום החוק ואת הצורך בהתאמות.

סעיפים 7–10 עוסקים ביישום ופיקוח. הם קובעים סמכות שיפוט לבתי משפט בישראל, חובת דיווח שנתית לוועדת הכלכלה, סמכות לשר התקשורת להתקין תקנות באישור ועדת הכלכלה, ותחולה של חצי שנה מיום פרסום החוק.

ניתוח השוואתי של הצעות החוק ועמדת האיגוד 

השוואת ההסדרים המוצעים בישראל לסטנדרטים המשפטיים הבינלאומיים של הסדרי אימות והגבלת גיל 

ההצעות הישראליות משתלבות במגמה רגולטורית הקיימת בעולם, שמבקשת להעביר חלק מהאחריות להגנה על קטינים אל מפעילי השירותים עצמם. 

בבריטניה, למשל, ניתן לראות מודל מפורט יותר מאשר זה המוצע בישראל. ההסדר במסגרת ה־Online Safety Act מבחין בין סוגי שירותים, סוגי תכנים ודרגות שונות של סיכון לילדים. בנוסף, Ofcom (הרשות לתקשורת הבריטית) משמשת כרגולטור ייעודי והיא אמונה על פרסום הנחיות ופיקוח על יישום ואכיפת ההוראות. היתרון במודל זה הוא ניסיון ליצור הסדר מדורג ומקצועי, שאינו מתייחס לכל שירות או לכל תוכן באותו אופן. 

בארה״ב התעוררו הליכים משפטיים וביקורת חוקתית על חוקים מדינתיים שונים שניסו לקבוע חובות אימות גיל או הסכמה הורית. למשל, עלתה ביקורת על פגיעה בחופש הביטוי, פגיעה בפרטיות, בגישה למידע ואף נטען גם כי ההסדרים אינם יעילים מספיק, משום שקל יחסית לעקוף אותם באמצעים טכנולוגיים כמו VPN. 

אחת הביקורות הבולטות בארה״ב היא ההגדרה הרחבה של “תוכן מזיק” או “תוכן שאינו מתאים לקטינים”. כך למשל, בית המשפט הפדרלי בטקסס עצר את החלת הסעיפים ב־SCOPE Act שעסקו בהתמודדות עם “תוכן פוגעני”, לאחר שקבע כי ההגדרה רחבה מדי ופוגעת בחופש הביטוי. באוהיו, חקיקה שעסקה באימות גיל ביחס לתכנים מיניים או תכנים שעלולים להזיק לקטינים עוררה ביקורת דומה, משום שהיא חייבה גם משתמשים בגירים לאמת את גילם כתנאי לגישה לתוכן חוקי. 

לצד הביקורת, ניתן לזהות בארה״ב גם הסדרים שמתמודדים באופן מעמיק יותר עם חלק מהסיכונים באמצעות הגבלת פרקטיקות מסוימות של הפלטפורמות. כך, COPPA מתמקד בהגנה על פרטיות ילדים, בהסכמה הורית, בצמצום שימוש מסחרי במידע ובמגבלות על שמירת מידע. בניו־יורק, ה־SAFE for Kids Act מתמקד בפידים אלגוריתמיים ובאיסור על התראות במהלך הלילה, ולא באיסור כללי על שימוש ברשתות חברתיות. גם בטקסס, ההליכים המשפטיים סביב SCOPE Act ממחישים כי הוראות העוסקות בסינון תוכן מעוררות קושי חוקתי משמעותי יותר ולפיכך קשות ליישום. זאת, בעוד שהוראות הנוגעות לפרקטיקות עסקיות, איסוף מידע ופרסום לקטינים עשויות להיות קלות יותר ליישום. ניתן לזהות כי הסדר ממוקד, העוסק בעיצוב השירות ובשימוש במידע, עשוי להתמודד טוב יותר עם הבעיות שהביקורת מעלה, מאשר הסדר רחב של חסימת גיל. 

האיחוד האירופי מציג גישה שונה בחלקה. במסגרת ה־DSA, ההגנה על קטינים אינה מבוססת רק על חסימת גיל או אימות גיל. הדגש הוא גם על עיצוב בטוח יותר של שירותים דיגיטליים, הגדרות פרטיות מחמירות כברירת מחדל, התאמת מערכות המלצה, מנגנוני דיווח מותאמים לקטינים, וצמצום פרקטיקות מניפולטיביות. היתרון בגישה זו הוא שהיא מתמודדת עם מניעת סיכונים מערכתיים בפלטפורמה, ולא רק עם שאלת גיל המשתמש. 

באוסטרליה ניתן לראות כי החוק להגבלת גיל ברשתות חברתיות קובע גיל מינימלי לשימוש בפלטפורמות, אך מוציא מתחולתו שירותים שיכולים לשמש למטרות חינוכיות. בנוסף, ההסדר מבהיר כי אמצעי אימות הגיל לא יחייבו בהכרח שימוש במסמכים ממשלתיים, וכי יש לספק חלופות מתאימות אחרות.

בהקשר הישראלי, ניתן ללמוד מכך כי כל הסדר של אימות גיל צריך לכלול מראש חלופות אימות שונות ונגישות, מנגנוני פיקוח עצמאיים, כללים ברורים למחיקת מידע, ואיסור על שימוש משני במידע שנאסף. עמדת איגוד האינטרנט הישראלי היא כי אין לחייב שימוש בתעודה מזהה ממשלתית או פרטים פיננסיים, ולקבוע כי הפלטפורמה תקבל רק את המידע המזערי הנדרש, כגון אישור שהמשתמש נמצא מעל סף הגיל או בטווח גיל מסוים. כמו כן, יש לאסור על ספק האימות לעקוב אחר פעילות המשתמש או לדעת באילו שירותים הוא מבקש להשתמש, ולהבטיח חלופות למשתמשים שאין ברשותם מסמכי זיהוי מקומיים, מצלמה מתאימה, אמצעי טכנולוגי מתקדם או חיבור אינטרנט יציב. אין די בקביעה כללית שלפיה מנגנון האימות יהיה “אמין ויעיל” או ייעשה “תוך שמירה על פרטיות המשתמשים ככל הניתן”. יש צורך לקבוע בחוק עצמו עקרונות ברורים שיגבילו את היקף המידע, את משך שמירתו ואת הגורמים שיוכלו לעבד אותו.

ההשוואה הבינלאומית מחזקת כי מצד אחד, יש הצדקה לבחון הטלת אחריות משמעותית יותר על פלטפורמות דיגיטליות ביחס להגנה על קטינים. מצד שני, הסדר המבוסס בעיקר על חסימת גיל ואימות גיל עלול ליצור פגיעה רחבה בפרטיות, בחופש הביטוי ובשוויון בגישה לאינטרנט, אם אינו מלווה במנגנון יישומי מדויק, מידתי ומפוקח.

המשותף לשלוש ההצעות הוא הניסיון להעביר את מרכז הכובד של ההגנה על קטינים ברשת אל הפלטפורמות עצמן. מגמה זו תואמת התפתחויות רגולטוריות במדינות נוספות, שבהן גוברת הדרישה מפלטפורמות דיגיטליות לנקוט אמצעים אקטיביים להפחתת סיכונים הנשקפים לילדים ובני נוער. עם זאת, ההצעות הישראליות מעלות שאלות כבדות משקל באשר לאיזון בין הגנה על קטינים לבין זכויות יסוד של כלל המשתמשים, ובראשן הזכות לפרטיות, חופש הביטוי, נגישות לשירותים דיגיטליים ושוויון בגישה לאינטרנט. 

עמדת איגוד האינטרנט הישראלי ועקרונות לפיתוח הדין בזירה הישראלית 

גופי חברה אזרחית וארגוני זכויות דיגיטליות מזהירים מפני הסכנות הכרוכות במנגנוני אימות גיל במסגרת תעבורת המידע בארכטיקטורת האינטרנט, ואיך חובות אימות גיל עשויות להפוך לפרצה לדליפות מידע, הונאות, ניטור ומעקב אחר משתמשים ושימוש לרעה במידע אישי. לעמדתם, יש להימנע מחיוב משתמשים למסור תעודת זהות ממשלתית או פרטים פיננסיים, לצמצם את המידע שנמסר לפלטפורמה לגיל או טווח בלבד, למנוע מספקי אימות גיל לעקוב אחר השירותים שבהם המשתמשים מבקרים, ולהבטיח פיקוח עצמאי על ספקי האימות. 

אנחנו תומכים ומצטרפים למסקנות והמלצות איגוד האינטרנט העולמי (ISOC) העכשוויות לפיהן הגבלות גיל מקוונות מחייבות יישום זהיר, כללים ברורים ופיקוח עצמאי. 

פרטיות ואבטחת מידע: ISOC מזהיר כי מנגנוני אימות גיל המחייבים מסירת תעודות מזהות, נתונים ביומטריים או מידע רגיש אחר עלולים להגדיל את הסיכון לדליפות מידע, למתקפות דיוג, למעקב ולשימוש לרעה במידע. בהתאם לכך, הארגון ממליץ לצמצם את איסוף המידע ואת שיתופו, להעביר לשירות המקוון רק אישור בדבר גילו או טווח גילו של המשתמש, להימנע משמירת מידע המאפשר זיהוי אישי ולמנוע מספק האימות לעקוב אחר פעילות המשתמש. עוד מודגשת חשיבותו של פיקוח עצמאי על ספקי אימות הגיל.

נגישות ושוויון בגישה: לפי ISOC, דרישות אימות עלולות להדיר משתמשים שאין ברשותם תעודה ממשלתית או חשבון פיננסי, וכן משתמשים שאין להם מצלמה תקינה, מכשיר מתאים, חיבור אינטרנט יציב או המיומנות הטכנולוגית הנדרשת להשלמת התהליך. קושי זה עשוי להשפיע במיוחד על תיירים, פליטים, אנשים עם מוגבלות ומשתמשים במכשירים ישנים או משותפים. לכן הארגון ממליץ להציע מספר חלופות לאימות גיל, לבחון את נגישותן ולהבטיח שתעודה ממשלתית או חשבון פיננסי לא יהיו אמצעי האימות היחידים.

שמירה על אינטרנט פתוח וגלובלי: ISOC מצביע גם על הקושי הנובע מריבוי הסדרים שונים בין מדינות. לדבריו, היעדר תקנים משותפים עלול ליצור מערכות שאינן תואמות זו לזו, להוביל להבדלים בגישה לשירותים בין מדינות ולהגביר את פיצול האינטרנט. לפיכך הוא ממליץ לבסס מנגנוני אימות גיל על תקנים גלובליים, על אבטחה והצפנה כברירת מחדל ועל יכולת פעולה הדדית בין מדינות ומערכות.

מסקנות אלו של גופי חברה אזרחית וארגוני זכויות דיגיטליות ניכרות גם בעמדה המקצועית של ארגון  ה-EFF (Electronic Frontier Foundation) מיום 20.01.2025, המדגישים כיצד חוקים לאימות גיל יוצרים חסמי גישה לכלל המשתמשים גם בגישה לתכנים חוקיים, קהילות מקוונות ומידע חיוני, וכן, עשויים ליצור משטרי מעקב וצנזורה, לפגוע באנונימיות ובחופש הביטוי.

על בסיס התובנות והניסיון מהזירה הגלובלית, אנו קוראים למחוקק הישראלי להתמקד בחיזוק דיני הפרטיות והאחריות של שירותים מקוונים בישראלי על מנת לצמצם מראש פרקטיקות שפוגעות במשתמשים ובקטינים בפרט. למשל, יש לפעול להגבלת איסוף מידע עודף, מעקב אחר פעילות, שימוש מסחרי במידע אישי והעברת מידע לגורמים שלישיים. כך, תופחת היכולת של פלטפורמות לאסוף על קטין מידע, לבנות עליו פרופיל, לחשוף אותו לתכנים מותאמים ולהגביר חשיפה חוזרת לתוכן מזיק באמצעות מנגנוני המלצות ומעורבות. מנגנון זה לא מבטיח שקטינים לא ייחשפו כלל לתוכן מזיק, אולם זה אמור לסייע עם המעורבות הכללית של קטינים ברשת. 

ברובד המוסדי והמעשי, אנו סבורים כי הצעות החוק שנסקרו לעיל נעדרות מנגנון יישומי מפותח ומדויק דיו. לא מוסדר באופן ברור כיצד יתבצע אימות הגיל, אילו אמצעים ייחשבו מספקים, מי יהיה רשאי לבצע את האימות, איזה מידע ייאסף, כמה זמן יישמר, ומהן ההגנות שיחולו על המשתמשים. כתוצאה מכך, ייתכן שחלק מהפלטפורמות לא ייפלו כלל בהגדרה של גוף המחויב לציית להוראות החוק. כמו כן, ההצעות מותירות שאלות מרכזיות להכרעה עתידית או לפרשנות רחבה, באופן שעלול להוביל ליישום לא אחיד, לאיסוף מידע עודף, לפגיעה בפרטיות ולחסימת יתר של משתמשים ותכנים. 

ההסדר המוצע בשלב זה אינו מספק תשתית רגולטורית מדויקת ובטוחה ליישום חובות אימות גיל בפועל. אמנם שתי ההצעות מסמיכות את השר להתקין תקנות לעניין יישום ההסדר, אך הן אינן מחייבות אותו לעשות כן ואינן קובעות מועד להתקנתן. 

הסיכון בשמירת מאגרי מידע המבוססים על אימות גיל התממש בספטמבר 2026, כאשר שירות ברשת האפלה הציע למכירה סריקות של יותר מ־153 מיליון רישיונות נהיגה ומסמכי זיהוי מארצות הברית ומקנדה, אשר נקשרו לחברת צד ג׳ הנועדה לאמת זהות וגיל – IDScan.net. ה־FBI פתח בחקירה והחברה אישרה כי צד שלישי בלתי מורשה עשוי היה לגשת למידע ולהעתיקו, אך לא אישרה את היקף המאגר שנטען כי נגנב. 

המקרה ממחיש כיצד אימות חד־פעמי עלול ליצור אצל ספק חיצוני מאגר מתמשך של מסמכי זיהוי רגישים, ומחזק את הצורך במזעור המידע ובמחיקתו מיד לאחר האימות. בניגוד לסיסמה, את פרטי הרישיון ואת הפנים אי אפשר להחליף. לכן החשיפה מאפשרת הונאות זהות לאורך שנים, ומסכנת במיוחד אנשים שביטחונם תלוי בכך שלא יאותרו, כמו נפגעות אלימות במשפחה ומוגנים בתוכנית הגנת עדים. המקרה ממחיש שבדיקת גיל או זהות שנראית חד-פעמית יוצרת בפועל מאגר מתמשך של מסמכי זהות אצל ספק צד שלישי שהמשתמשים לא בחרו ולרוב אינם מכירים, וזו בדיוק הארכיטקטורה שחוקי אימות הגיל המקוונים מרחיבים כעת.

הערכה ופערים של הצעות החקיקה הקיימות

שתי ההצעות מבקשות להעביר את האחריות למניעת שימוש של קטינים מן ההורים והמשתמשים אל מפעילי השירותים, באמצעות איסור גיל וחובת אימות. עם זאת, הן שונות בהיקף השירותים שעליהם יחול ההסדר, ברמת הפירוט ובמנגנוני ההגנה והאכיפה שהן כוללות.

שתי ההצעות משאירות הסדרים רבים באופן לא שלם ומסמיכות את שר התקשורת להתקין תקנות ליישומן, אולם לא קובעות חובה או מועד להתקינן. 

	הצעת חוק הגנה על קטינים ברשת (הגבלת גיל), התשפ״ו–2025 (פ/6415/25)	הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – גיל משתמשים ברשתות חברתיות), התשפ״ו–2026 (פ/6567/25)	השוואה
מטרת החוק	לפי סעיף מטרה, הגנה על קטינים לרבות מפני פגיעות מיניות, אלימות, ביוש, בריונות ותוכן פוגעני, באמצעות הגבלת פתיחת חשבון והגבלת גישה לתכנים.	לפי דברי ההסבר, על מנת להגן על קטינים מסיכונים, יש למנוע שימוש ברשתות חברתיות מתחת לגיל 15 ויש להעביר את האחריות להגבלת השימוש אל מפעילי הרשתות.	הצעה 1 מגדירה את תכליתה בחוק עצמו, מה שמעניק לה יתרון פרשני.  שתי ההצעות מתמקדות בחסימה לפי גיל על מנת למנוע חשיפת קטינים לסיכונים.
המודל הרגולטורי	שני מסלולים: איסור פתיחת חשבון מתחת לגיל 16 בכל "פלטפורמה דיגיטלית", ואיסור גישה של קטינים לכל "יישום המכיל תכנים פוגעניים".	מסלול אחד: איסור שימוש ברשת חברתית מתחת לגיל 15.	הצעה 2 ממוקדת ופשוטה יותר בעוד הצעה 1 מקיפה אך יוצרת אי-בהירות בנוגע לשימוש.
גיל הסף	16 לעניין פתיחת חשבון; סעיף 4 משתמש במונח "קטינים" ללא גיל מוגדר, ולכן עשוי להשתמע כי איסור הגישה לתכנים חל עד גיל 18.	15 לכל שימוש בשירותי הרשת החברתית.	שתי ההצעות לא מסבירות את בחירת הגיל.
הגדרת פלטפורמה/רשת חברתית	הגדרה רחבה של "פלטפורמה דיגיטלית", הכוללת כל שירות המאפשר פרסום תוכן או תקשורת בין שלושה משתמשים ומעלה.	"מפעיל רשת חברתית" הוא חברה המציעה שירות המאפשר במצטבר יצירת כינוי משתמש, פרסום ושיתוף תוכן וצפייה בתוכן של אחרים. שירותי מסרים בלבד, משחקים, פורומים ושירותים ללא כינוי משתמש עשויים להישאר מחוץ להסדר.	ההצעות מגדירות רשתות חברתיות באופן דומה.
מנגנון אימות הגיל	נדרש מנגנון "אמין ויעיל" תוך שמירה על הפרטיות "ככל הניתן"; סוגי האמצעים עשויים להיקבע בתקנות, אך ההצעה לא מייצרת חובה להתקינן או מועד לכך.	קיימת חובת אימות, ללא אמות מידה, לפני פתיחת משתמש.	שתי ההצעות אינן קובעות בחוק מהו אימות מספק. הצעה 1 כוללת אמת מידה כללית.
פרטיות, צמצום מידע ושמירתו	אוסרת שימוש בנתונים שנאספו לצורך האימות למטרה אחרת, אך אינה מחייבת למחוק אותם ואינה מתייחסת לתקנות מאגרי מידע.	אוסרת לשמור מידע "אודות גילאי" המשתמשים לאחר סיום האימות.	שתי ההצעות מתייחסות לשמירה ושימוש במידע שנאסף, אולם שתיהן חסרות ולא מתייחסות לרוב הסוגיות הרלוונטיות.
משתמשים קיימים, תחילה ותקופת היערכות	החוק יחול גם על חשבונות קיימים וייכנס לתוקף בתוך 90 ימים.	אימות של משתמשים קיימים יבוצע בתוך "פרק זמן סביר" שיקבעו בתקנות.  אין בהצעה סעיף תחילה.	שתי ההצעות מכירות בצורך לטפל בחשבונות קיימים.  הצעה 2 מספקת זמן ״סביר״ על מנת למחוק משתמשים קיימים בעוד הצעה 1 אינה מתייחסת לכך.
חריגים והתאמה לסיכון	השר רשאי להחריג פלטפורמות בטוחות לקטינים מתחת לגיל 16, וכן מוחרגות פלטפורמות שהכניסה אליהן נעשית באמצעות מערכת הזדהות של משרד החינוך.	אין חריגים לשירותים חינוכיים, בריאותיים, מקצועיים או לשירותים שרמת הסיכון בהם נמוכה.	עצם קיומם של חריגים בהצעה 1 הוא רכיב חיובי, אך הקריטריון "בטוח לקטינים" אינו מוגדר וההכרעה כולה נדחית לשר.  בהצעה 2 חסר מנגנון שיאפשר הבחנה לפי תכלית השירות ורמת הסיכון.
תחולה טריטוריאלית	אין הוראה הקובעת כי החוק חל על שירות הנגיש בישראל או מכוון למשתמשים בישראל, ואין הסדרה של תחולה על מפעיל זר.	הצעת התיקון אינה מבהירה את תחולתו הטריטוריאלית של הסעיף המוצע, ובפרט אם החובות יחולו על חברה זרה המציעה רשת חברתית למשתמשים בישראל. הוראות הזיקה הקיימות בחוק התקשורת נוגעות להסדרים אחרים ואינן משלימות באופן ברור את החסר בסעיף 4י המוצע.	בשתי ההצעות לא ברור אילו מפעילים זרים כפופים לחוק וכיצד ייאכף כלפיהם.
ערעור ותיקון טעויות	אין מנגנון השגה על קביעה שגויה של גיל או על מחיקת חשבון.	אין מנגנון השגה על סירוב לפתוח חשבון, חסימת משתמש או קביעה שגויה של גיל.	שתי ההצעות אינן מתייחסות לטעויות ולמנגנון ערעור.
אכיפה ופיקוח	שר התקשורת מוסמך להטיל עיצום כספי בסכום המפנה לסעיף 354(א) לחוק החברות.  אולם, לא נקבע הליך הטלה מפורט, מדרג לפי חומרה או היקף פעילות, או מנגנון פיקוח שוטף.	ההצעה מסמיכה את שר התקשורת להתקין תקנות ולפקח על יישומן, אולם אין התייחסות מפורשת למנגנוני אכיפה וקנסות, אלא בדברי ההסבר.	הצעה 1 כוללת תוצאה להפרה, אך ההסדר חלקי. הצעה 2 אינה עוסקת באכיפה כלל.  בשתי ההצעות אין חובת דיווח או ביקורת עצמאית.
משפט משווה	תואמת ברמת הכיוון למגמה של הטלת אחריות על פלטפורמות ולאיסור גיל בחקיקה האוסטרלית, אך רחבה ממנה מבחינת סוגי השירותים. היא אינה מאמצת את הגישה המדורגת של ה־DSA ושל הדין הבריטי, המתמקדת גם בהערכת סיכונים, עיצוב השירות והגנות מותאמות לילדים.	קרובה יותר להסדר של גיל מינימלי לרשתות חברתיות, אך אינה כוללת סיווג שירותים, חריגים, תקני אימות או מנגנון פיקוח. שילובה בחוק התקשורת אינו מלווה בהתאמות מפורשות של סמכויות הפיקוח והאכיפה הקיימות בחוק למפעילי רשתות חברתיות.	שתי ההצעות כוללות אלמנטים מהסדרים אחרים בעולם.
אלמנטים חיוביים	סעיף מטרה מפורש; איסור שימוש משני במידע; תחולה על חשבונות קיימים; אפשרות להחריג שירותים בטוחים; עיצום כספי; והכרה בכך שגם גישה ללא חשבון עלולה לחשוף קטינים לתוכן מזיק.	הגדרה ברורה יחסית של רשת חברתית; גיל סף אחיד; אימות לפני פתיחת חשבון; חובה לטפל במשתמשים קיימים; ומחיקת מידע על גיל לאחר השלמת האימות.

ניתוח ודגשים לגבי הצעת חוק הגנה על קטינים ברשת (הגבלת גיל), התשפ״ו–2025

ההצעה אינה מבהירה כיצד יבוצע אימות הגיל – האם די בהצהרה עצמית של המשתמש על גילו, או שנדרש מנגנון אימות חיצוני, טכנולוגי או מבוסס מסמכים. היעדר פירוט זה יוצר קושי יישומי משמעותי, במיוחד כאשר מדובר בשירותים המשמשים קטינים ובגירים כאחד. 

סעיף 4 להצעה קובע כי “יישום המכיל תכנים פוגעניים” לא יאפשר לקטינים גישה אליו או לתכנים שבו. בשילוב עם סעיף 5, המחייב הפעלת מנגנון אימות גיל, המשמעות היא כי יישומים אלה יידרשו לזהות את גיל הגולש, גם ללא יצירת משתמש, כתנאי לגישה לשירות או לתוכן. היעדר פירוט בעניין אמצעי האימות מעלה קושי יישומי משמעותי של הטמעת מנגנוני זיהוי רחבים החלים בפועל על כלל הגולשים. 

הקושי מתחדד גם ביחס לאתרים או לשירותים המיועדים בעיקרם לתכנים למבוגרים, כגון אתרי פורנוגרפיה. ההצעה אינה מבהירה כיצד יתבצע אימות הגיל כאשר הגישה לתוכן אינה מחייבת פתיחת חשבון, ואילו אמצעי אימות ייחשבו מספקים ומידתיים. 

חובה כזו מעוררת שאלות כבדות משקל ביחס להיקף המידע שייאסף מהמשתמשים, סיכוני פרטיות ואבטחת מידע, וכן החשש לחסימת יתר של משתמשים ותכנים. ההצעה אינה מפרטת האם תהא חובה להשתמש במסמך ממשלתי או בביומטריה, ומה ייעשה במקרה של שגיאה. מדובר בחסר מהותי בשתי ההצעות, אשר לא כוללות מנגנון ערעור (כמו בהצעה 3) ואין התייחסות כלל כיצד יהיה פיקוח ואכיפה אפקטיביים אם לא ניתן יהיה להדגים כי הפלטפורמות ביצעו את המוטל עליהן בהיעדר האימות עליו התבססו. 

ההצעה גם אינה מבהירה כיצד ייקבע אילו שירותים ייחשבו “יישום המכיל תכנים פוגעניים”. קושי זה מתחדד ביחס לשירותים שבהם מופיעים תכנים פוגעניים לצד תכנים חוקיים, לגיטימיים או מותאמים לגיל. כך למשל, אם פלטפורמה בעלת חשיפה גדולה כמו טיקטוק, הייתה נחשבת יישום המכיל תכנים פוגעניים, לא ברור אם המשמעות היא חסימת גישה מלאה לקטינים, או רק חסימת גישה לתכנים מסוימים בתוך השירות. האפשרות הראשונה אינה מידתית ואינה ישימה בפועל, ואילו האפשרות השנייה מחייבת מנגנוני סיווג, ניטור ואימות מורכבים שההצעה אינה מסדירה.

בנוסף, ההגדרות בהצעה מתייחסים גם לתכנים או פעילויות שאינם חוקיים ממילא בישראל, כגון זנות והימורים. לכן, לא ברור מהו הערך הנוסף של ההסדר ביחס לשירותים שמלכתחילה פועלים מחוץ למסגרת החוק, ובפרט לא ברור אם חובת אימות גיל היא הכלי המתאים להתמודדות עם פעילות בלתי חוקית מעין זו.

קיים גם חוסר בהירות ביחס לגיל התחולה. סעיף 3 קובע גיל מזערי של 16 לפתיחת חשבון משתמש בפלטפורמה דיגיטלית, ואילו סעיף 4 מתייחס ל“קטינים” באופן כללי. לכן לא ברור אם ההגבלה על גישה ליישומים המכילים תכנים פוגעניים נועדה לחול עד גיל 16, או עד גיל 18.

כתוצאה מכך, סעיף 4 יוצר אי־בהירות כפולה: מצד אחד, הוא עשוי להטיל חובת אימות גיל רחבה מאוד על שירותים מסוימים, באופן שעלול לחול בפועל על כלל המשתמשים; מצד שני, הוא עשוי שלא לחול על שירותים פוגעניים אחרים שאינם נכנסים במדויק להגדרות ההצעה. במצב זה קיים פער ממשי בין מטרת החוק לבין יכולתו לספק הסדר ברור, מידתי וישים.

ניתוח ודגשים לגבי הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – גיל משתמשים ברשתות חברתיות), התשפ״ו–2026:

הצעה זו מגדירה רשתות חברתיות כמבוססת על מאפיינים טכניים מצטברים ולא על תכלית השירות או על הסיכון הנשקף ממנו. כתוצאה מכך, שירות שמאפשר צפייה ושיתוף אך אינו מחייב יצירת כינוי משתמש עשוי שלא להיכלל בהסדר (כמו אתרי פורנוגרפיה), ואילו שירות מקצועי או קהילתי בעל רמת סיכון נמוכה עשוי להיכלל בו במלואו. כמו כן, השימוש במונח "חברה" עלול להוציא מתחולתה מפעילים שאינם מאוגדים כחברה, ואין הגדרה ל"שימוש" או ל"תוכן". 

ההצעה אינה קובעת זיקה טריטוריאלית לישראל ואינה מבהירה אם היא חלה על חברה זרה המציעה שירות למשתמשים בישראל. מאחר שהשירותים המרכזיים בתחום מופעלים בידי תאגידים זרים, אין מדובר בשאלה שולית אלא בתנאי בסיסי ליכולת ליישם ולאכוף את ההסדר.

כמו כן, הצעה אינה מגדירה אילו אמצעים מותרים עבור השלמת אימות הגיל, מהי רמת הוודאות הנדרשת, כיצד יש לנהוג במשתמש שאין בידיו מסמך מתאים, או כיצד ניתן לערער על תוצאה שגויה. במקביל, האיסור לשמור מידע על גיל לאחר השלמת האימות הוא עיקרון חיובי של צמצום מידע, אך נוסחו אינו מבחין בין נתוני המקור הרגישים לבין אישור מצומצם שהמשתמש נמצא מעל גיל 15. ללא הבחנה זו לא ברור כיצד תוכל הרשת לתעד עמידה בחובה בלי לשמור מידע עודף ובלי לבצע אימות חוזר בכל כניסה.

שתי ההצעות מסמיכות את השר להתקין תקנות אך אינן מחייבות זאת, ואינן קובעות מועד לכך. הצעה 2 גם אינה כוללת מנגנון אכיפה כלל ולא עוסקת בחובות של הפלטפורמות לספק נתונים כלשהם. האמירה בדברי ההסבר שלפיה שיעור הקנסות ייקבע בהמשך אינה תחליף להסדר חקיקתי. שילוב החובה בחוק התקשורת מחייב גם להבהיר מיהו הגורם המפקח, אילו סמכויות נתונות לו כלפי מפעילי רשתות חברתיות, ומהם הליכי הבירור, ההשגה והערעור.