הצעת חוק אחריות במרחב הרשת, התשפ"ו-2026

ביום 16.02.2026 הונחה על שולחן הכנסת לדיון מוקדם הצעת חוק אחריות במרחב הרשת, התשפ"ו-2026 (פ/6576/25). הצעת החוק מבקשת לקבוע הסדר רחב לפעילות פלטפורמות מקוונות ורשתות חברתיות בישראל, תוך הגנה על חירויות האזרח, הגנה על קטינים במרחב הרשת והבטחת אכיפת הדין הישראלי במרחב הרשת. יוזמי ההצעה הם חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית), אוהד טל (הציונות הדתית) וצגה מלקו (הליכוד).

בדברי ההסבר להצעה מודגש כי התפתחות הרשתות החברתיות הרחיבה את האפשרות של אזרחים להשתתף בשיח הציבורי, לבטא עמדות ולבקר את השלטון, אך בד בבד יצרה ריכוז כוח משמעותי בידי הנהלות הפלטפורמות. לפי דברי ההסבר, כוח זה עשוי להשפיע על חופשיות השיח ועל התפקוד הדמוקרטי, בין היתר באמצעות הסרת פרסומים, ויסות חשיפה ואכיפה של הסכמי משתמש. לצד זאת, דברי ההסבר מכירים בכך שגם התערבות ממשלתית בפעילות רשתות חברתיות עלולה לפגוע בחופש הביטוי ובזכות הקניין של מפעילי הפלטפורמות. לכן, ההצעה מוצגת כניסיון לקבוע מסגרת שתצמצם את פערי הכוחות בין משתמשים לבין פלטפורמות, תוך יצירת כללים בדבר שקיפות, אחריות, הגנה על קטינים, שימוש בנתונים וסמכות שיפוט ישראלית.

עיקרי ההוראות לפי פרקי החוק:

פרק א' בחוק: מטרה והגדרות

הצעת החוק מגדירה מונחים רבים באופן רחב:

• "הסכם משתמש" – תנאי שימוש (Terms & Conditions), כללי קהילה ומדיניות של רשת חברתית.
• "חשיפה אורגנית" – ההגדרה מתייחסת לקידום בתשלום כ-"בקשה למעורבות למטרות חוק זה" אולם לא מתייחסת יותר לביטוי זה בגוף החוק.
• "יתרון אלגוריתמי" – ההגדרה מתארת פעולה מצד הפלטפורמה כמו דירוג, המלצה או קידום המביאה להגדלה או להפחתה של חשיפת פרסום ביחס לחשיפה אורגנית של פרסום דומה. ומנגד, מחריגה במפורש הבדלים בחשיפה הנובעים מסוג מנוי שרכש המשתמש, כל עוד סוגי המנויים זמינים לכלל המשתמשים בתנאים זהים.

ההבחנה בין חשיפה "אורגנית" לבין יתרון שמקורו בפעולת הפלטפורמה עשויה לעורר קושי יישומי. מנגנוני הדירוג הפנימיים של פלטפורמות מבוססים בדרך כלל על מכלול רחב של משתנים, לרבות פרקטיקות של SEO – Search Engine Optimization. לא ברור כיצד ניתן יהיה להבחין בפועל בין חשיפה מוגברת הנובעת ממאפייני התוכן ומהתאמתו למנגנון הדירוג של הפלטפורמה, לבין חשיפה המבטאת החלטה של הפלטפורמה להעניק לתוכן מסוים דירוג, המלצה או קידום החורגים מן החשיפה האורגנית.

• "מפעיל" – הצעת החוק מבצעת הבחנה לעניין אחריות נזיקית ולעניין אחריות פלילית.
• "עריכת תוכן" – הסרת, הגבלת ושלילת אפשרות לחשיפה לפרסום.
• "פלטפורמה מקוונת" – שירות תיווך, התקשרות או שיתוף מידע, משאבים או תוכן, באמצעי דיגיטלי, אלקטרוני, טלפוני או אחר.
• "פלטפורמה מקוונת גדולה" – הסעיף מגדיר גודל לפי משתמשים פעילים חודשיים השווים למספר המצביעים שנדרש לקבלת מנדט אחד בכנסת המכהנת. מנגנון יוצא דופן אשר החקיקה מגדירה לראשונה.
• ״פרסום אסור״ – החוק מציין כי פרסום אסור ייחשב לפי כל דין ובהמשך אף מפרט שאם מדובר בפרסום שנועד לעיני קטינים, יש להתייחס גם לתוכן המוגדר כפוגעני לפי חוק התקשורת ואף מספק הגדרה חדשה – "תוכן שיש בו המחשה ויזואלית של אלימות, ביזוי השפלה או התעללות או שהוא מעודד פגיעה עצמית פיזית".
• "פרסום מעוול" – פרסום המהווה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, חוק הפרטיות, או חוק הגנת הצרכן.
• "רשת חברתית" – פלטפורמה מקוונת המאפשרת למשתמש שני תנאים מצטברים של יצירת כינוי משתמש הגלוי לאחרים ושיתוף תוכן או צפייה בתוכן של משתמשים אחרים.
• "רשת חברתית אורגנית" – שאינה עורכת את התכנים אלא מאפשרת חשיפה המבוססת על פעילות משתמשים בלבד.
• "רשת חברתית עורכת" – המבצעת עריכת תוכן לפי שיקול דעתה, לרבות הסרה, צמצום חשיפה, חסימת משתמשים או מתן יתרון אלגוריתמי.

פרק ב' בחוק: חובות מפעיל פלטפורמה מקוונת

סימן א': חובות מפעיל פלטפורמה מקוונת מכל סוג, לרבות רשת חברתית

עיקר ההסדר המוצע בפרק החובות הכלליות הוא הטלת חובות שקיפות, זמינות והוגנות חוזית על מפעילי פלטפורמות מקוונות הפועלות בישראל.

ס' 3 מחייב פלטפורמות לפרסם בעברית פשוטה את תנאי השימוש, את מדיניות השימוש בתוכן ובנתוני משתמשים, ואת הכללים המשפיעים על פעילות המשתמשים בפלטפורמה.

בנוסף, ס' 4 מציע כי פלטפורמות יחויבו להיות זמינות באמצעות פרסום כתובת דואר אלקטרוני לפניות בעניין פרסומים אסורים או מעוולים, להשיב לפניות בתוך 48 שעות, ופלטפורמות מקוונות גדולות שאינן רשומות בישראל יחויבו למנות נציג בישראל לקבלת כתבי בית דין.

הצעת החוק מבקשת להסדיר גם את אופן קבלת ההחלטות ביחס לעריכת תוכן. לפי ס׳ 5 בהצעה, לפני נקיטת פעולה כלפי משתמש, לרבות הסרת תוכן, הגבלת תפוצה או חסימת גישה לשירות, תידרש הפלטפורמה להודיע למשתמש על הפעולה הצפויה, לפרט את הסעיף בהסכם המשתמש או בדין הישראלי שעליו מבוססת ההחלטה, ולאפשר הליך ערעור לפני ביצוע הפעולה. ביחס לרשת חברתית עורכת מוצעות חובות נוספות, ובהן פרסום מדיניות עריכת התוכן וכללי היתרונות האלגוריתמיים בעברית, ומתן מענה ענייני לערעור על הסרת תוכן או חסימת משתמש בתוך 24 שעות.

היבט מרכזי נוסף בהצעה נוגע לשימוש קטינים בפלטפורמות מקוונות. ס׳ 6 בהצעה מחייב מפעיל פלטפורמה לאמוד את גיל המשתמשים, לזהות משתמשים קטינים ככאלה, ולאפשר שימוש של קטינים רק בכפוף לאישור הורה, מסירת פרטי קשר של ההורה, ומתן אפשרות להורה לנטר את התכנים שאליהם נחשף הקטין. כמו כן, מוצע לאסור על פלטפורמות לאפשר או להגביר חשיפה של קטינים לפרסום אסור או לתוכן פוגעני, לרבות באמצעות יתרון אלגוריתמי.

סעיף 7 מחיל את חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים על הפלטפורמות ומסווג אותן כ"שירות ציבורי". סעיף 8 מעגן את מעמדו המשפטי של הסכם המשתמש כחוזה אחיד הכפוף לדין הישראלי. סעיף 9 קובע את בטלותם הגורפת של סעיפי הסכמים המאפשרים עריכת תוכן שרירותית, ומסווג כ"תנאי מקפח" כל הסרה המבוססת על חשש בלבד או על תלונות משתמשים המהוות מיעוט ביחס לנחשפים (סעיף 9(2)-(3)). לבסוף, סעיף 10 אוסר על שינוי חד-צדדי של תנאי השימוש למשתמשים קיימים.

ס' 11 מתייחס להסדרים ביחס לנתוני משתמשים ולזכויות בתוכן. מוצע לחייב מפעילי פלטפורמות לשמור נתוני משתמשים ישראלים בישראל או במדינות ששר התקשורת יקבע כי הן "בנות ברית" לעניין ביטחון מידע, להגביל שימוש בנתוני משתמשים להסכמה מפורשת וספציפית ולאפשר למשתמשים לקבל גישה לנתונים האישיים הנשמרים עליהם. בנוסף, ההצעה קובעת כי הזכויות הקנייניות בתוכן שפורסם בפלטפורמה יישארו בידי היוצר או המפרסם, אלא אם הוסכם אחרת במפורש ובכתב לגבי תוכן מסוים.

במישור האחריות המשפטית, ההצעה יוצרת הבחנה בין אחריות המשתמשים לבין אחריות מפעילי הפלטפורמות. משתמש שפרסם לראשונה תוכן מקורי יישא באחריות פלילית ואזרחית להשלכות הפרסום.

לעומת זאת, אחריות הפלטפורמה משתנה לפי אופי פעילותה: רשת חברתית עורכת תישא, ככלל, באחריות לתוכן שפורסם בה ולהשפעות עריכת התוכן או היתרון האלגוריתמי שנתנה; ואילו רשת חברתית אורגנית תוכל ליהנות מהגבלת אחריות, אם עמדה בתנאים שנקבעו בהצעה, ובהם פרסום כללי החשיפה, הימנעות מעריכת תוכן, עמידה בחובות ההגנה על קטינים והעברת מידע לנפגע לצורך תביעה.

סימן ב': זכויות קניין ואחריות משתמשים בפלטפורמות מקוונות – סעיפים המתייחסים לחוקים מקבילים לרבות חוק זכויות יוצרים וכן מסדירים את האחריות הפלילית והאזרחית לפרסום.

סימן ג': חובות מפעיל רשת חברתית עורכת – הסימן מסדיר את חובת השקיפות וקובע כי המפעיל יישא באחריות פלילית ואזרחית, בכפוף לסייגים.

סימן ד': חובות מפעיל רשת חברתית אורגנית – הסימן מסדיר את אחריות המפעיל וקובע כי לא תהיה אחריות פלילית או אזרחית בהינתן תנאים המנויים בחוק.

פרק ג' בחוק: עוולות אזרחיות

פרק העוולות האזרחיות שבהצעה יוצר שלוש עוולות ייעודיות: "השתקה בפלטפורמה מקוונת", "שימוש לרעה בנתוני משתמש" ו"פגיעה בקטינים או חשיפתם לתוכן פוגעני". בגין עוולות אלה מוצע לקבוע פיצויים ללא הוכחת נזק: "בשל עוולת השתקה או שימוש לרעה בנתוני משתמש – סך 50,000 שקלים חדשים; בשל עוולת חשיפת קטינים לתוכן פוגעני – סך 150,000 שקלים חדשים" (סעיף 22 בהצעה).

פרק ד' בחוק: הנחיות יישום

הפרק קובע כי שר התקשורת ממונה על ביצוע החוק, וכי באישור ועדת הכלכלה הוא רשאי להתקין תקנות לביצועו. בנוסף, ס' 17(ד) בהצעה מסמיך את השר להטיל קנס מנהלי על מפעיל פלטפורמה.

ניתוח ההסדר המוצע ומשפט משווה

משפט משווה – ה-DSA האירופי וה-OSA הבריטי:

נראה כי הצעת החוק שואבת השראה ומקיימת דמיון מהותי למגמות חקיקה מתקדמות בעולם, ובראשן חוק השירותים הדיגיטליים האירופי (DSA) וחוק הבטיחות המקוונת הבריטי (OSA). בדומה למודלים אלו, ההצעה הישראלית מבקשת להסדיר את האחריות התאגידית של הפלטפורמות לניהול סיכונים במרחב הדיגיטלי, תוך הבטחת הליך הוגן ושקיפות אלגוריתמית. עם זאת, ישנם הבדלים מהותיים:

• חוק השירותים הדיגיטליים האירופי (Digital Services Act – DSA): ה-DSA קובע מסגרת אחידה לכלל האיחוד האירופי, המבוססת על גישה מדורגת – ככל שהפלטפורמה גדולה יותר (מעל 45 מיליון משתמשים), כך חובות ניהול הסיכונים, השקיפות האלגוריתמית והביקורת החיצונית שלה מוגברות. הצעת החוק הישראלית מאמצת את עקרונות השקיפות של ה-DSA, אך נבדלת ממנו בשיטת הסיווג של הפלטפורמות הגדולות.
• חוק הבטיחות המקוונת הבריטי (Online Safety Act – OSA): החוק הבריטי מתמקד בחובת הזהירות (Duty of Care) של פלטפורמות כלפי משתמשיהן, בדגש על הגנת קטינים מפני תכנים פוגעניים (גם אם אינם בלתי-חוקיים במובהק). הצעת החוק הישראלית משלבת גישה זו באמצעות הטלת חובות אקטיביות להסרת תכנים פוגעניים בתוך חלונות זמנים קשיחים.

חוק דואלי – פלילי ואזרחי

הצעת החוק מציגה מודל אכיפה משולב, הכולל גם מנגנונים אזרחיים וגם רכיבים פליליים. במישור האזרחי, היא יוצרת עוולות ייעודיות כגון השתקה, שימוש לרעה בנתוני משתמש ופגיעה בקטינים, ולצידן פיצויים ללא הוכחת נזק. במקביל, ההצעה מטילה אחריות פלילית על מפעילי פלטפורמות במקרים מסוימים, ואף מגדירה אחריות אישית של הגורם המנהל את פעילות הפלטפורמה בישראל.

סנקציות וכלי אכיפה

סנקציות כספיות ופיצוי ללא הוכחת נזק: כלי האכיפה המרכזי שנקבע בחוק מבוסס על תביעות אזרחיות, אך לצדו מוסמך שר התקשורת להטיל קנס מנהלי (ס' 17(ד) בהצעה; ראו להלן בחלק הביקורת):

• פיצוי בגין השתקה: נקבע פיצוי סטטוטורי של 50,000 ש"ח לכל עוולה של "השתקה" או צמצום חשיפה אלגוריתמי המנוגדים למדיניות המוצהרת, ללא צורך בהוכחת נזק.
• חשיפת קטינים: בגין עוולה של חשיפת קטינים לתוכן פוגעני מוצע לקבוע פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך 150,000 ש״ח.

עקרונות הליבה של האסדרה כוללים הטלת חובות שקיפות חוזית, הגנה אקטיבית על קטינים (כולל אימוץ מנגנוני אימות גיל) ויצירת עוולות אזרחיות ייחודיות המאפשרות פיצוי ללא הוכחת נזק בגין "השתקה" או שימוש לרעה בנתונים.

עמדת איגוד האינטרנט הישראלי על הצעת החוק והצורך בהמשך פיתוח המדיניות

אף שהצעת החוק מבקשת להתמודד עם סוגיות חשובות של שקיפות, אחריות פלטפורמות והגנה על קטינים, היא עושה זאת באמצעות מנגנונים רחבים, עמומים ומכבידים, העלולים לפגוע בחופש הביטוי, לעודד הסרת יתר של תכנים, ליצור חוסר ודאות רגולטורית ולהטיל נטל בלתי מידתי גם על גופים קטנים ובינוניים שאינם דומים לפלטפורמות הענק שאליהן מכוונת האסדרה בעולם.

להלן פירוט עיקרי הקשיים:

אפקט הצינון (Chilling Effect) ופגיעה בחופש הביטוי

הטלת אחריות משפטית כבדה וקנסות על פלטפורמות בגין אי-הסרת "פרסום אסור" בלוחות זמנים קצרים (48 שעות), תתמרץ את החברות לבצע "מחיקת יתר" (Over-blocking). כדי להימנע מתביעות, פלטפורמות יעדיפו להסיר כל תוכן שנמצא באזור האפור, דבר שיוביל לפגיעה משמעותית בחופש הביטוי, בביקורת הפוליטית ובשיח הציבורי הלגיטימי. יחד עם זאת, ההצעה יוצרת גם עוולת השתקה שנועדה לפעול בכיוון ההפוך. כתוצאה מכך, פלטפורמות עלולות למצוא את עצמן בין שני פיצויים סטטוטוריים מנוגדים: 50,000 ש"ח בגין הסרה או צמצום חשיפה, ו-150,000 ש"ח בגין חשיפת קטינים לתוכן פוגעני (סעיף 22 בהצעה). במצב זה, ייתכן שהתוצאה המעשית תהיה הגבלה גורפת של גישת קטינים לשירות ושל תכנים שעלולים להיחשב פוגעניים לקטינים, ולא איזון בין הערכים.

הבחנה בין רשת חברתית "עורכת" לבין רשת חברתית "אורגנית"

ההבחנה בין רשת "אורגנית" לרשת "עורכת" אינה תואמת את אופן הפעולה של פלטפורמות מודרניות. כמעט כל פלטפורמה נדרשת לבצע פעולות בסיסיות של סינון, דירוג, מניעת ספאם, אכיפת כללי קהילה או התאמת חשיפה. לכן, ההגדרה הרחבה של "עריכת תוכן" עלולה להפוך שירותים רבים לרשתות עורכות, גם כאשר פעולותיהן נועדו לתפעול תקין ולהגנה על משתמשים.

השלכות כלכליות ופגיעה בשוק המקומי

בעוד שענקיות טכנולוגיה בינלאומיות מחזיקות במחלקות משפטיות וצוותי מודרציה נרחבים ויכולות לעמוד בדרישות החוק, הנטל הכרוך במענה לפניות תוך 48 שעות, בפרסום תנאי השימוש והמדיניות בעברית פשוטה ובהליך הודעה וערעור לפני כל פעולת עריכת תוכן (ס' 3-5 בהצעה) עלול להוות חסם כניסה ממשי עבור סטארט-אפים וחברות טכנולוגיה ישראליות צעירות, ולהכביד על החדשנות המקומית.

אתגרי אכיפה וסמכות שיפוט בינלאומית

החובה למנות נציג בישראל לקבלת כתבי דין נראית פשוטה על הכתב, אך יישומה מול חברות בינלאומיות שאין להן זיקה פיזית לישראל (כמו פלטפורמות מבוזרות או רשתות חברתיות מבוססות קריפטו/Web3) צפויה להיתקל בקשיים משמעותיים. ללא מנגנוני אכיפה בינלאומיים אפקטיביים, החוק עלול להיות קשה לאכיפה בפועל מול השחקנים הגדולים ביותר, בעוד שעיקר נטל הציות עלול ליפול דווקא על גופים ישראליים קטנים.

הגדרת "פלטפורמה מקוונת גדולה" ומנגנון ה"מנדט" בכנסת

הצעת החוק מגדירה "פלטפורמה מקוונת גדולה" ככזו שמספר משתמשיה הפעילים החודשיים שווה למספר המצביעים הנדרש לקבלת מנדט אחד בכנסת המכהנת (נכון לשנת 2026, כ-35,000–40,000 משתמשים, תלוי באחוזי ההצבעה).

ניתוח ביקורתי של המנגנון: מדובר במנגנון דינמי, ייחודי ויוצא דופן בנוף החקיקה המקומי והבינלאומי. בעוד שהאיחוד האירופי קבע רף מספרי קשיח וגבוה (45 מיליון משתמשים), הבחירה הישראלית לקשור רגולציה מסחרית-טכנולוגית למדד פוליטי-אלקטורלי מעוררת קשיים משפטיים משמעותיים:

• חוסר ודאות משפטית ועסקית: רף המשתמשים ישתנה בהתאם לתוצאות כל מערכת בחירות ואחוזי ההצבעה בפועל. פלטפורמה עשויה למצוא את עצמה תחת רגולציה מחמירה או פטורה ממנה מסיבות שאינן קשורות להיקף פעילותה או לסיכון שהיא יוצרת.
• רף נמוך באופן בלתי פרופורציונלי: הצבת רף של כמה עשרות אלפי משתמשים בודדים הופכת כמעט כל אתר תוכן מקומי, פורום מנוהל או אפליקציה ישראלית בינונית ל"פלטפורמת ענק". הדבר מטיל נטל רגולטורי כבד שנועד, ככל הנראה במקור, להתמודד עם פלטפורמות ענק כמו מטא או גוגל, על עסקים מקומיים קטנים.

היעדר חובה להקים מנגנון פניות ודיווח

ס' 4 בהצעה מסתפק בחובה לפרסם כתובת דואר אלקטרוני לפניות בעניין פרסומים אסורים או מעוולים, ובחובה להשיב להן בתוך 48 שעות. כתובת דוא״ל אינה מבטיחה כי הפנייה תטופל באופן מסודר, כי ניתן יהיה לעקוב אחר הטיפול בה או כי המשתמש יקבל החלטה מנומקת. נכון יהיה לחייב את המפעיל להקים מנגנון פניות ודיווח נגיש וייעודי, הכולל אישור קבלה, מעקב אחר סטטוס הטיפול ומענה מנומק, בדומה למנגנון ההודעה והפעולה (Notice and Action) הקבוע ב־DSA.

חובת הודעה מראש גם ביחס לתוכן בלתי חוקי

ס׳ 5 בהצעה מחייב את הפלטפורמה להודיע למשתמש על הפעולה הצפויה ולאפשר הליך ערעור לפני ביצועה. ההצעה אינה מבחינה בין תוכן שהסרתו שנויה במחלוקת לבין תוכן שאינו חוקי באופן ברור, לרבות פרסומים מיניים ללא הסכמה, תוכן של פגיעה מינית בקטינים והסתה לטרור. כתוצאה מכך, תוכן מזיק עלול להישאר זמין לאורך הליך ההודעה והערעור. בנוסף, החובה עלולה להתנגש עם הסדרים אחרים המחייבים הסרה מהירה, לרבות הצעת החוק להסרת פרסומים מיניים. נכון לקבוע חריג לתוכן שאינו חוקי באופן ברור, ולאפשר במקרים אלה הודעה וערעור לאחר ההסרה.

עמימות בחובה לזהות משתמשים קטינים

ס' 3(4) בהצעה מחייב את המפעיל לזהות בבירור, לכל המשתמשים, משתמשים קטינים ככאלה. לא ברור אם הכוונה היא לסמן את חשבונות הקטינים כך שיתר המשתמשים יוכלו לזהות אותם. אם זו הכוונה, החובה עלולה לפגוע בפרטיות הקטינים ואף לחשוף אותם לפגיעה, שכן סימון גלוי של חשבון כשייך לקטין עשוי להקל על גורמים פוגעניים לאתר קטינים בפלטפורמה. נכון להבהיר בלשון החוק עצמה מה נדרש מהמפעיל, ולהבחין בין זיהוי הקטין מול המפעיל לצורך החלת ההגנות לבין חשיפת גילו למשתמשים אחרים.

קטגוריה אחידה לכל מי שמתחת לגיל 18

ההצעה מתייחסת לכל מי שמתחת לגיל 18 כקבוצה אחת, ומחילה על כולם את אותה חובה של אישור הורה וניטור הורי (ס' 6 בהצעה). גישה זו אינה מבחינה בין ילדים צעירים לבין בני נוער, ואינה תואמת דינים אחרים בישראל המבחינים בין קבוצות גיל, לרבות עבירות המין בחוק העונשין. ניטור הורי מלא של התכנים שאליהם נחשף/ת בן/בת 17 עלול לפגוע באוטונומיה ובפרטיות שלו/ה, ובמקרים מסוימים אף להרתיע מפנייה לעזרה. נכון לשקול מדרג גילים, שבו היקף החובות משתנה בהתאם לגיל המשתמש.

ביקורת על האספקט הפלילי של החוק:

• הטלת אחריות פלילית אישית והיפוך נטל ראיה בשכבה הניהולית (סעיף 2(2)): בניגוד להצהרה על מעבר לאכיפה אזרחית-שיפוטית, החוק מטיל אחריות פלילית אישית על מנכ"ל הפלטפורמה בישראל, תוך יצירת חזקת אשמה והעברת נטל ההוכחה אליו ("הוכיח גורם כאמור שהמעשה… נעשו בניגוד להנחיותיו").
• שלילת שיקול דעת שיפוטי והטמעת רכיב עונשי במשפט הפרטי (סעיף 22(א)): החוק קובע פיצוי קשיח וקבוע ללא הוכחת נזק ובגין כל פעולה בנפרד. כלי זה הופך את הסעד האזרחי מסעד מפצה לסנקציה עונשית מעין-פלילית.
• סתירה מובנית בהגדרת תפקיד בית המשפט בסינון תוכן (סעיפים 2, 16 ו-17): דברי ההסבר שוללים מעורבות שיפוטית בברירת אמירות פוליטיות וסיווגן, אך גוף החוק מחייב את הפלטפורמות להוכיח בבית המשפט כי תוכן מסוים אינו מהווה "פרסום אסור" (הכולל מונחים עמומים כמו "ביזוי והשפלה") כדי לזכות בחסינות. בכך הוא מאלץ את השופטים להכריע בשאלות של תוכן ושיח פוליטי.
• מעבר מסעד אזרחי לקנס שלטוני-מנהלי גדול (סעיף 17(ד)): החוק מעניק לשר התקשורת סמכות מנהלית להטיל קנס בסך 100,000 ש"ח כפול מספר המשתמשים הישראלים בפלטפורמה (סנקציה שיכולה להגיע למאות מיליארדי שקלים). מנגנון ריכוזי זה סותר ישירות את הדוקטרינה המוצהרת בדברי ההסבר על "רגולציה ממשלתית מצומצמת למינימום".