ביום 29 ביולי 2026 הגיש איגוד האינטרנט הישראלי את התייחסותו לידי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים ושש בנושא חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה), התשפ"ו-2026, שהתקבל בכנסת ביום ב' באב התשפ"ו (16 ביולי 2026), והכללים שנקבעו מכוחו יו״ר ועדת הבחירות ביום י"ב באב התשפ"ו (26 ביולי 2026) בעניין "נֶחֱזוּת עמוקה" ו-"אמצעי דיגיטלי". ההתייחסות התמקדה בהצעה לפרשנות וליישום של הוראת השעה הקובעת חובת גילוי בתעמולת בחירות שהיא "נֶחֱזוּת עמוקה".
עמדתו של איגוד האינטרנט מחזקת את הצורך בקביעת חובת הסימון לתוכן יציר בינה מלאכותית לצורך שמירה על שקיפות, אמינות ומהימנות המידע והתוכן במרחב הדיגיטלי, בהתאם למגמה הבינלאומית שניתן לזהות בחקיקה ברחבי העולם ובפרט באיחוד האירופי ובארה"ב. התייחסות האיגוד מצביעה על צורך בחידוד וביאור ההגדרות שגובשו בבסיס ההסדר, שעשויות להיות עמומות ובלתי-מדויקות מבחינה טכנולוגית, באופן העלול להביא להכללת-יתר (הכפפת מגוון רחב של עריכות דיגיטליות שגרתיות בתעמולת בחירות לחובת סימון), לפגיעה בוודאות המשפטית, ולאי-תאימות לתקני הסימון הבינלאומיים שבהם נוקטות פלטפורמות דיגיטליות ורשתות חברתיות, באופן שיקשה על אכיפה אפקטיבית.
החלק הראשון של ההתייחסות מפרט את הצורך להוספת ביאור ופרשנות ברורות יותר למונחים בהם משתמש הנוסח שהתקבל: "נֶחֱזוּת עמוקה" ו"אמצעי דיגיטלי". נֶחֱזוּת עמוקה היא מונח משפטי חדש שנקבע כעת בחקיקה הישראלית לתיאור המונח הלועזי "Deep Fake". התייחסות האיגוד מציינת כי מדובר במונח מסורבל, שאינו אינטואיטיבי לציבור ואינו מקובל בשיח המקצועי או הציבורי. גם ההישענות על המונח "אמצעי דיגיטלי", המוגדר בו כתוכנה, מהווה הגדרה רחבה מידי, החובקת כל כלי דיגיטלי באשר הוא, ולא רק בינה מלאכותית.
החשש הוא כי התוצאה הצפויה תהיה סימון־יתר או סימון עודף, שידלל את ערך האזהרה עבור הבוחר עד כדי טשטוש ההבחנה בין תוכן מטעה לבין עריכה שגרתית; לצד פגיעה בוודאות המשפטית של המפרסמים ושל גורמי האכיפה כאחד. בנוסף, יש להבחין בעובדה כי לא כל תוכן סינתטי הוא "דיפ פייק". תמונה של דמות דמיונית שנוצרה בבינה מלאכותית היא תוכן סינתטי, אך אין בה התחזות לאיש; ואילו סרטון, תמונה או קול המציגים אדם אמיתי כאילו אמר או עשה דבר שלא התרחש הם דוגמה לזיוף של תיעוד המציאות (לרבות התחזות), שההסדרים השונים מבקשים לתפוס. חשוב אם כך, לעמוד על טיב התוכן והמסר המבקש לעבור לציבור ולשים על כך את הדגש בכל הנוגע לאפשרות שהינו מטעה או מתאר תמונת מציאות שקרית שעשויה להיתפס אמיתית על ידי הבוחר, לעומת הדגש ה"עומק" הטכנולוגי של המניפולציה שבוצעה על תוכן שפורסם.
החלק השני מציג סוגיות נוספות לפיתוח והתייחסות על בסיס הוראת השעה וכללי יו"ר ועדת הבחירות בעניין חובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה: חובת קריאוּת-מכונה של הגילוי, קביעת תקנים ודוגמאות לעריכות טכניות או התאמות נגישות שלא חייבות בגילוי, ופיתוח שיקולי האכיפה ומדרג סעדים בהתאם למידת הסיכון להטעיית בוחרים (למשל, היקף התפוצה והפלטפורמות שבהן הופץ התוכן, הקרבה ליום הבחירות, השאלה אם הפרסום תוקן או סומן לאחר פנייה, וקיומו של חשש להתערבות זרה, התחזות או הפצה מתואמת).
החלק השלישי מדגיש את הצורך בפיתוח כללים ואכיפה כלפי פלטפורמות דיגיטליות בעלות עצמה משמעותית על זרימת המידע והשיח הציבורי בישראל. חלק זה מדגיש ביתר שאת כי בשעה שבה מתנהלת מערכת הבחירות בישראל, ההגנה על טוהר הבחירות ועל השיחה פוליטי בישראל אינה יכולה להתמקד רק במפלגות, במועמדים ובוועדת הבחירות, אלא חייבת להתייחס גם לכוח של הפלטפורמות ששולטות ומארגנות את זרימת וחשיפת המידע לציבור. זו אינה רק שאלה של שקיפות של מודעות תעמולה פוליטיות ותוכן ממומן. זו שאלה של מי יכול להשפיע על סדר היום, על אילו קהלים, באיזה קצב, באילו כלים, ומה רמת השקיפות כלפי ציבור הבוחרים. בהתאם לכך, יש צורך להרחיב ולפתח את האחריות והתפקיד של פלטפורמות מידע מקוונות דומיננטיות בישראל בסימון אוטומטי של תכני בחירות בכלל ובאופן ספציפי תכני בחירות שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית, בהתאם ליכולות הטכנולוגיות שלהן, אשר כבר נמצאות בשימוש במקומות אחרים בעולם.
בחלק האחרון, מובאת קריאה לשיתוף פעולה עם החברה האזרחית במסגרת ההתמודדות עם האתגרים במרחב המקוון, בהתאם להמלצותיו של של דוח מבקר המדינה מחודש יולי 2026 בנושא התמודדות עם השפעה זרה במרחב המקוון.
