איגוד האינטרנט הישראלי הגיש חוות דעת מפורטת כידיד בית המשפט (amicus curiae) בהליך התביעה תקדימית של ארגון זיר"ה נגד חברת Google בדרישה לחייב אותה לחסום באמצעות שירות ה-Public DNS Resolver הגלובלי שהיא מפעילה את הגישה של משתמשים בישראל לאתרי אינטרנט המשמשים להפרת זכויות יוצרים. חוות הדעת המפורטת שחיבר איגוד האינטרנט מתריעה כי הרחבה תקדימית של צווי חסימת הגישה לאתרי אינטרנט לתשתיות DNS גלובליות, נשענת על פרשנות שגויה של החוק, ועלולה לגרום נזק אגבי נרחב: חסימת-יתר, פגיעה בפרטיות המשתמשים, ופגיעה ביציבות ובאמינות מערכת ה-DNS.
בלב ההליך הנוכחי (ת"א 33367-05-2023) עומדת הדרישה לחייב את גוגל לחסום גישה לאתרים המציגים תכנים פיראטיים באמצעות שירות ה-DNS הציבורי שלה, אותו מספקת החברה הבינלאומית לשימוש חופשי עבור משתמשים בישראל ובעולם בדומה לחברות פרטיות נוספות, במקביל לספקיות האינטרנט המאושרות בישראל, אשר לצד השירות המרכזי של אספקת הגישה הפיזית לרשת האינטרנט, מספקות ללקוחותיהן בין היתר גם שירותי DNS Resolving. הפרשנות המרחיבה של המונח "ספק גישה" – פרשנות אותה מציעות התובעות והנתמכת בעמדת היועצת המשפטית לממשלה לתחולת צווי הגבלת גישה הקבועים בסעיף 53א לחוק זכות יוצרים, שהוכנס בתיקון בשנת 2019, כפי שמפרטת חוות הדעת, משקפת חוסר הבנה של האבחנה בין ספקיות גישה לאינטרנט (ISPs) לבין Public DNS Resolvers ואופן הפעולה של ה-DNS.
ביום 1.3.2026 החליט בית המשפט בהליך על קבלת חוות הדעת המקצועית של איגוד האינטרנט הישראלי לתיק ובחינתה כחלק ממכלול החומר בהליך וההכרעה התקדימית שמתבקשת בו. הדיון בתיק צפוי להתקדם לשלב הסיכומים בחודשים הקרובים.
לעיון בחוות הדעת המלאה והנספחים המקצועיים מטעם איגוד האינטרנט הישראלי
עיקרי חוות הדעת של איגוד האינטרנט הישראלי: בסיס טכנולוגי ומשמעויות משפטיות
הנדסת האינטרנט מבוססת על האבחנה הטכנולוגית והנורמטיבית בין "ספקיות גישה לאינטרנט" (ISP) ו"שירותי אחסון" (hosting) מחד גיסא, לבין הסוגים השונים שירותים בתשתית ה-DNS הגלובלית, מאידך גיסא. בניגוד לנטען בהליך זה, איגוד האינטרנט הישראלי מבהיר כי שירותי DNS Resolving ציבוריים גלובליים אינם "פורטל גישה לאתרים מפרים" ומהותם אינה "להקל על צריכת תוכן פיראטי" או ל"עקיפת הדין". מדובר בתשתית לגיטימית ובעלת ערך רב לארכיטקטורת האינטרנט העכשווית כמערכת גלובלית, מבוזרת ואמינה.
בשנים האחרונות התבססה מגמה עולמית של מעבר לשימוש בשירותי DNS Resolving ציבוריים, כשירותים מסחריים או חינמיים הזמינים לכל משתמש באינטרנט. וזאת, כחלופה גלובלית, טכנולוגית מתקדמת ומאובטחת יותר משירותי ה-DNS המסורתיים אותם מספקות ספקיות הגישה לאינטרנט כברירת מחדל, אשר בדרך כלל אינם כוללים שכבת אבטחה והצפנה של שאילתות ה-DNS לטובת המשתמש כפי שמקובל בתעבורת אינטרנט מודרנית. בנוסף, שרתי ה-DNS Resolving הציבוריים מאפשרים למשתמש לבחור בשירותי הגנה כנגד נוזקות או תוכן פוגעני, על פי בחירתו והגדרת מאפייני ההגנה על ידי השירות, ומאפשרים לכל משתמש אינטרנט, מכל מקום, לבצע שאילתות Resolving (בעוד ששרתי ה-DNS בספקי הגישה לאינטרנט מאפשרים שירות רק למנויי ה-ISP).
מערכת ה-DNS באינטרנט תוכננה ומיושמת מראשיתה, כמערכת מבוזרת ויתירה ברמה הגלובלית, שלא מאפשרת לגורם מסחרי או מדינתי אחד לשלוט בכלל המידע וערוצי הגישה אליו. זאת, באמצעות מבנה רב-שכבתי, הירארכי, יתיר ומבוזר. הקהילה הטכנולוגית והמוסדות הרשמיים של הנדסת האינטרנט מספקים בעשור האחרון תשתית עובדתית חיונית לדיון המשפטי על מידת הנחיצות, המידתיות והאפקטיביות של צווים שיפוטיים לחסימה או הגבלת גישה של תוכן בלתי-חוקי ברמת התשתית. וזאת, להבדיל מהדיון המתקיים על אחריות מפעילי שירותי אחסון או פלטפורמות מקוונות לתוכן בלתי-חוקי.
כמפורט בנייר העמדה, גם מוסדות האינטרנט הגלובליים, שמייצגים את המומחיות הטכנולוגיות והאינטרס הציבורי ואשר איגוד האינטרנט מייצג כאן בישראל, מדגישים את חיוניות האבחנה הטכנולוגית והנורמטיבית בין "ספקיות גישה לאינטרנט" (ISP) כשירות-קצה לבין הסוגים השונים של ספקיות שירותים בתשתית ה-DNS ומעבר לה. למרות ש- Public DNS Resolvers הם כלי עזר חשובים לצורך איתור המידע הנדרש לגישה למשאבים הפועלים תחת שמות מתחם, אי אפשר לומר שהם חייבים להיות מסופקים על ידי ספק חיצוני, ולבטח שמהותם לא זהה לתפקיד ספקיות הגישה לאינטרנט.
הדיון הניצב בליבו של הליך תקדימי זה, אם כך, נוגע בסוגיות עקרוניות ורחבות, החורגות מגבולותיו של המקרה הפרטי בתיק הנוכחי. עלינו לבחון מהם הסטנדרטים המצופים משירותי תשתיות אינטרנט (DNS), ולחדד את ההבחנה המהותית בינם לבין "ספקיות אינטרנט" רגילות. להבחנה זו ישנן השלכות טכנולוגיות וערכיות על האופן שבו יש לפרש וליישם צווים להגבלת גישה ברשת. שאלות אלו מחייבות יצירת איזון מחודש בין זכויות התובעים לזכויות הנתבעים, וכן בין חופש הפעולה של המשתמשים ברשת לבין טובת הציבור.
חסימת DNS כפויה, המוצגת במקרה זה כפתרון משפטי פשוט, היא בלתי יעילה, מזיקה ולא מעשית. היא אינה יעילה משום שמשתמשים יכולים לעקוף אותה בקלות והיא נכשלת בהסרת התוכן המסומן, אשר פשוט יכול לצוץ מחדש תחת שמות מתחם (דומיינים) חדשים. חסימת DNS היא בעלת פוטנציאל להזיק מכיוון שכלי גס זה אינו מסוגל להבחין בין חומר חוקי לבלתי חוקי, מה שמוביל לחסימת יתר (overblocking), לפיצול מערכת השמות הגלובלית של האינטרנט, ולכשל בשירותים מקושרים, כולל פרוטוקולי אבטחה קריטיים. לבסוף, היא אינה מעשית מכיוון שה-DNS אינו כפוף לגבולות גיאוגרפיים; משמעות הדבר היא שצווי חסימה לאומיים נגד שרתי פענוח (Resolvers) גלובליים יוצרים השפעות חוצות-גבולות נרחבות ובלתי מכוונות. לעמדתנו, כאמור, חסימה כפויה היא הכלי הלא נכון לתפקיד שה-DNS מעולם לא תוכנן למלא. המאבק בפיראטיות חשוב, אך אסור שיעשה תוך שבירת עקרונות הליבה של האינטרנט ופגיעה בביטחון ובפרטיות המשתמשים בישראל. לכן, ההתערבויות חייבות להתמקד בתוכן עצמו ובגורמים האחראים לו.
להורדת מסמך רקע טכנולוגי ועמדה ציבורית מטעם איגוד האינטרנט הישראלי
