מחקרים מראים כי קיים קשר בין השימוש שלנו ברשתות החברתיות, לבין הדעות המוקצנות והמפולגות בחברה שלנו. עד כמה עוצמתית השפעת הרשתות החברתיות עלינו וכיצד בדיוק תורמות הרשתות למגמת הקיטוב? במאמר זה נצלול למחקרים האחרונים בתחום כדי לחשוף את הדרכים שבהן הרשתות החברתיות מעצבות את דעותינו הפוליטיות והחברתיות.
הרשתות החברתיות מבינות את הפסיכולוגיה החברתית של משתמשיה, ומטעמים כלכליים מפעילות אלגוריתמים שמתעדפים עבורינו תוכן שמהדהד את דעותינו, ומונע חשיפה מגוונת המשקפת את ריבוי הדעות הקיימות. בכך מייצרות הרשתות ״תיבת תהודה״ החושפת את משתמשיה למידע המאשש את אותן אמונות קיימות, ומחזק התבצרות בעמדה ובידול מן עמדות שונות. השימוש התדיר ברשתות החברתיות ואופי התכנים המתלהם שלהן, משפיע על הבחירות ודרכי ההתבטאות של המשתמשים, אשר במיוחד בקרב צעירים בגילי העשרה, עלולים להשפיע על עיצוב הנוף החברתי פוליטי.
במאמר זה אנו בוחנים את הממצאים הללו ביתר פירוט, ודנים בפתרונות פוטנציאליים למאבק בהשפעותיהן של יריבויות ברשתות החברתיות על החברה.
1. מבוא
״התרבות היא מערכת סדורה של משמעות וסמלים, שעל פיה מתנהלת האינטראקציה החברתית״
(קליפורד גירץ)
לא בכדי מכונים משתמשי הרשתות החברתיות "קהילה". כל קבוצת משתמשים המתכנסת סביב נושא מסוים מפתחת שפה, נורמות וערכים מסוימים, ובכך יוצרת תרבות משלה. האנשים המשתייכים לאותה תרבות מרכיבים קהילה, אם וירטואלית ואם פיזית, והם לומדים ומפנימים את מאפייניה התרבותיים כדי לטפח את הנושא שסביבו התקבצו. שימור ערכיה התרבותיים של הקהילה הווירטואלית חשוב למשתמשים גם מכיוון שהוא מעניק להם תחושת שייכות לקהילה. ככל שהקהילה נחשבת חזקה יותר, גדל הרצון להשתייך אליה מחד גיסא ולהיבדל מהשאר מאידך גיסא, וההזדהות איתה וההתנהלות בהתאם לערכיה מבססות את מעמד הפרטים בתוכה. כוחה של הרשת החברתית נמדד לפי גודלה, או ליתר דיוק לפי כמותן וגודלן של הקהילות בה. רשת חברתית המכילה קהילות רבות ממגוון אוכלוסיות, שמושכות אליהן כמות גדולה של משתמשים, היא גם אבן שואבת לחוקרי התנהגות המחפשים את מקור כוחה.
מכיוון שהתוכן ברשתות החברתיות הוא מבוסס משתמשים (UGC), הן מכילות מגוון קולות ודעות מכל שכבות האוכלוסייה, ולכאורה נדמה כי הרשת משקפת את התרבות הגלובלית. עם זאת, בסקר שבחן את עמדות הציבור לגבי השפעת הרשתות החברתיות על הקיטוב בחברה, נמצא כי במדינות מערביות כמו שוודיה, בלגיה, גרמניה וגם ישראל, 60% בקירוב מהאוכלוסייה מאמינים שהרשתות החברתיות תורמות לקיטוב, לעומת 80% בקירוב מהאוכלוסייה בארצות הברית, הולנד ודרום קוריאה. בהתאמה לנתונים מארצות הברית והולנד, מאמר זה מראה כי במרוצת השנים נעשו הרשתות החברתיות יותר ממראה ניטרלית של כלל משתמשיהן; השילוב בין נגישותן להיעדר גבולות אתיים וחוקים קוהרנטיים, הפך אותן למרחבים בעלי פוטנציאל לייצור תכנים נפיצים, שאינם רק משקפים את החברה אלא מעצבים אותה. שכיחותם ועוצמתם של התכנים הנפיצים ברשתות החברתיות מפלגים את החברה ומגדילים את המרחק בין הקטבים, כך שהניכור והסלידה של כל צד כלפי הצד השני מונצחים בעוד ועוד תכנים מתלהמים ופוגעניים.
הדיון במאמר זה מתבסס על תפקיד הרשתות החברתיות ומעמדן בקרב מבוגרים וצעירים בארץ ובעולם. מטרת המאמר איננה לספק מענה או פתרון לסוגיית הקיטוב ברשתות החברתיות, אלא לספק מסגרת תיאורטית בנוגע להשפעותיהן על התנהגות המשתמשים ועל הדמוקרטיה.
2. הפסיכולוגיה החברתית של הרשתות החברתיות
2.1 תמונת מצב
השימוש ברשתות החברתיות בישראל שכיח בקרב מרבית הגילים ובקבוצות אוכלוסייה רבות. כך, בעוד בארצות הברית 73% מהתושבים משתמשים ברשתות חברתיות, בישראל 83% מהתושבים משתמשים בהן באופן תדיר ויומיומי. כאשר בני הנוער בישראל נתבקשו לדרג את ארבע האפליקציות החשובות ביותר עבורם, הם הציבו את ווטסאפ ואינסטגרם במקום הראשון, ומיד אחריהן את יוטיוב וטיקטוק. באשר לחוויית השימוש בפלטפורמות, בסקר שנעשה בקרב צעירים בגילי 12-21, נמצא כי 70% מהם מעידים כי הרשתות החברתיות גורמות להם להרגיש בחרדה, לחוצים ומדוכאים, בהתאמה לכך, בישראל נמצא כי 88% מהאוכלוסייה מאמינים כי רשתות חברתיות כגון אינסטגרם עלולות לגרום לבעיות דימוי גוף בקרב ילדים ובני נוער. אם כן, מעניין יהיה לראות עד כמה הרשתות משפיעות ומעצבות את הדעות והתפיסות של המשתמשים בהיבטים רחבים יותר, כגון קיטוב חברתי או פוליטי.
2.2 הפסיכולוגיה החברתית של הרשתות החברתיות והבסיס לקיטוב
הפילוסוף הטכנולוגי טריסטן האריס תולה את כוחן של הרשתות החברתיות בעוצמת ההתלהמות והקיטוב של התכנים המופצים בהן. אילו סוגי תוכן זוכים להצלחה ולוויראליות, לכמות הגדולה ביותר של לייקים, שיתופים, ציוצים חוזרים ותגובות? לפי האריס, ככל שהתוכן יותר מסית, מבזה, מתריס וזועם, כך גוברים פוטנציאל הנפיצות שלו וגם מידת הוויראליות שלו. לדוגמה, ציוץ ניטרלי שדיווח על מסמכים סודיים שהתגלו אצל נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ, קיבל 2,000 לייקים, ולעומתו ציוץ המשמיץ את מתנגדיו של טראמפ לאחר חשיפת פרשיית המסמכים, קיבל יותר מ־20,000 לייקים. למעשה, הוכח כי השמצה של המועמד מהמפלגה הנגדית מעלה ב־67% את הסיכוי להצלחת תכנים פוליטיים.
לדעת הפסיכולוג החברתי ג׳ונתן הייט, כוחם של התכנים המתלהמים נובע מכך שטבועה בנו לעומתיות ונטייה לפעול לפי טרמינולוגיה דיכוטומית של "אנחנו או הם"(צריך הפנייה). הרשתות החברתיות מאפשרות לנו להנציח את הטרמינולוגיה הזו. לפי הייט, הקלות שבה משתמשי הרשתות יכולים להביע ביקורת נוקבת בלי לספק הוכחות מזכירה אקדח חיצים: כל לייק שמשתמש נותן לתוכן תוקפני וכל שיתוף של תוכן משמיץ הם כמו חץ שנורה לעברם – לעבר הקבוצה שמנגד לזו שאותו משתמש מזוהה איתה. באמצעות יריית החץ בפומבי, אותו משתמש יכול לא רק לפגוע ב"אחרים" או להחליש אותם, אלא גם להדגיש את הזדהותו עם קבוצת ה"אנחנו". גם כאן תקפים אותם כללים לגבי התלהמות: ככל שהתגובות יהיו מוקצנות ודורסניות יותר, כך הן ישתלטו על השיח. הייט מכנה זאת "טיפשות מבנית": על אף שרק 7-8% מכלל האוכלוסייה מחזיקים בדעות הקיצוניות ביותר בכל צד (לדוגמה, 7% הם ימנים קיצוניים ו7% הם שמאלנים קיצוניים), הציבור יחווה את הדעות הקיצוניות בעוצמה הרבה ביותר. לדבריו, "טיפשות מבנית" נוצרת כאשר המיעוט הקיצוני מביא להשתקה של אנשים אינטליגנטים, משכילים ומתונים, הן בתגובות מתלהמות והן בהצלחת התגובות הללו בקרב שאר המשתמשים, שכאמור נמשכים לתכנים מתסיסים ונפיצים. על פי הייט, כך מייצרת הרשת תרבות תכנים קיצונית, ונראה כי יש למערכת אינטרס לחזק את הטיפשות המבנית.
2.3 תמריצים כלכליים לעידוד תכנים מקטבים
לחברות הפרטיות, בעלות הרשתות החברתיות, יש עניין בהגדלה מתמשכת של כמות המשתמשים. כיצד מנצלות הרשתות החברתיות את המאפיינים הפסיכולוגיים של משתמשיהן למטרה זו?
הרשתות מייצרות עבור המשתמשים מרחב אחיד המתמקד בתחום עניין או מאפיין משותף (דוגמת קבוצת פייסבוק התומכת במפלגה פוליטית מסוימת) מתוך תפיסה קהילתית־חברתית. נוסף על כך, האלגוריתם שמפעילות אותן חברות פרטיות מיועד לשמר ואף לחזק את הקהילתיות במרחב ולהציג בפנינו תכנים המותאמים לנו. אבל איך פייסבוק יודעת לאפיין את התכנים המועדפים על משתמשיה? במחקר על צריכת חדשות בפייסבוק נמצא כי האלגוריתם לומד את נטייתם הפוליטית של המשתמשים וחושף בפניהם תכנים מאותו צד. כלומר, כאשר משתמש מסמן לייק לתוכן ימני, הדבר יגרום לאלגוריתם להראות לו תכנים קיצוניים המבטאים אג׳נדה ימנית דומה.4 מכאן שגם משתמשים שאינם יוצרים בעצמם תכנים פוליטיים, אלא רק צורכים אותם בפסיביות, ייחשפו תמיד לתכנים מאותו צד. אם נוסיף לכך את אלמנט העוצמה של תכנים מתלהמים ומקטבים, נראה כי משתמשי פייסבוק ניזונים מתכנים מגמתיים ומסיתים כנגד הצד השני.
ממחקר גלובלי שביצע ארגון PEW Research Center עולה כי 29% מהישראלים מאמינים שלרשתות החברתיות יש יכולת לשנות את העמדות הפוליטיות של משתמשיהן, בדומה לתפיסותיהם של אזרחי גרמניה ואוסטרליה. בקרב אזרחי בריטניה וסינגפור, נראה אף כי אחוז גבוה יותר מאמין בכוחן של הרשתות החברתיות לעצב את הדעות הפוליטיות של משתמשיהן. אומנם בניגוד להבעת האמון של אזרחי מדינות אלו בכוחן של הרשתות החברתיות לשינוי דעות ועמדות פוליטיות, מחקרו של ד״ר רועי לוי הראה כי היחשפות לתכנים בפייסבוק אינה מביאה לשינוי דעותיהם הפוליטיות של משתמשיה. עם זאת, כאשר נשאלו הישראלים על תרומתן של הרשתות החברתיות לחילוקי הדעות הפוליטיים במדינה, 57% מהם – בדומה לאזרחי צרפת ובלגיה – השיבו כי הרשתות תורמות לחילוקי דעות פוליטיים. תחושות אלו מקבלות אישוש במחקרו של לוי, המראה כי הרשתות החברתיות מייצרות קיטוב רגשי, המוביל לשנאה כלפי הצד השני ומדגיש אלמנטים של "אנחנו מולם", באמצעות חיזוק סטריאוטיפים שליליים והצגתם כאופייניים לקבוצת ה"אחרים". כלומר, הרשתות לא יגרמו לאדם ממחנה השמאל, למשל, לנוע ימינה בדעותיו, אלא דווקא להתחפר עמוק יותר בעמדותיו השמאליות ואף לפתח ניכור ואיבה כלפי מחנה הימין.
בארצות הברית, 64% מהאזרחים חושבים שלרשתות החברתיות יש השפעה שלילית על הדמוקרטיה. עמדותיהם של הישראלים הפוכות בדיוק: 65% מהם מאמינים כי לרשתות החברתיות השפעה חיובית על הדמוקרטיה. אולם, לוי טוען במאמרו כי הרשתות החברתיות מסכנות עד מאוד את יציבות הדמוקרטיה, שכן התעצמות השנאה בין שני המחנות משפיעה על ההצבעה בבחירות לכנסת, ויוצרת מצב שבו המניע לבחירה במפלגה מסוימת איננו "אהבת מרדכי" אלא "שנאת המן", כלומר, ההצבעה אינה נשענת על אמון בעמדה מסוימת ובמנהיג המייצג אותה, אלא על סלידה ואיבה כלפי הצד השני. כך נוצרת מציאות בה המועמד שנבחר לייצג את העם אינו בהכרח זה שמייצג את רצונם של מרבית האזרחים, וזו, לפי לוי, פגיעה ישירה בדמוקרטיה.
3. קיטוב, רשתות וצעירים: מבט גלובלי ומקומי
בהסתמך על הפסיכולוגיה החברתית והתכנון האלגוריתמי של הרשתות, עד כמה תרבות הקיטוב ברשתות החברתיות משפיעה על קהילות הצעירים בארץ ובעולם?
במרבית המקרים, הנוער של ימינו רואה ברשתות החברתיות מרחב שהשפעתו חיובית. במחקרשנערך בשנת 2022 בארצות הברית, נמצא שמרבית הצעירים בגילי 13-17 רואים ברשתות מרחב לשיפור הקשרים החברתיים (80%) ולקבלת תמיכה חברתית בעת הצורך (67%). למשל, 43% מבני הנוער האמריקאים משתפים תכנים העוסקים בהצלחות ובהישגים שלהם, וזוכים לחיזוקים ולתמיכה מיידיים. נראה כי ככל שהתוכן זוכה לתגובות רבות יותר של תמיכה ופרגון , ההישג מקבל תיקוף, כלומר, תיעוד פופולרי של הצלחה מסוימת מעניק לה ערך מוסף. על כך מעיד גם הממצא ש־29% מבני הנוער האמריקאים חווים לחץ להתבטא ברשת באופן שיגרור כמה שיותר לייקים, תגובות, שיתופים, ריטוויטים (ציוצים חוזרים) וכו׳.במילים אחרות, תוכן שהפך לוויראלי מזכה את יוצריו באישור חברתי נכסף — בהצלחה מתועדת. עבור בני הנוער, ההצלחה המתועדת היא לא רק חיזוק למטרה שכבר השיגו, אלא אתגר נוסף העומד בפני עצמו במרחב הווירטואלי. דבר זה מגביר את העיסוק של בני הנוער ברשתות, שכן הרצון שלהם בהצלחה מתועדת, שהיא בבחינת אישור חברתי, הופך לצורך ואף לתלות שהולכת ומתעצמת.
למרות הנוכחות הגוברת של צעירים ברשתות החברתיות, מרבית בני הנוער האמריקאים (85%) אינם עוסקים בתכנים פוליטיים או באקטיביזם במרחבים אלו. הדבר נכון גם לגבי בני הנוער בישראל, המבלים את מרבית זמן המסך שלהם ברשתות החברתיות ובמשחקים; רק 10% מבני הנוער בישראל נותנים עדיפות לצריכת חדשות ופוליטיקה ברשתות. אומנם בני הנוער עוסקים פחות בתכנים הפוליטיים, אך אל לנו להסיק מכך כי הם אינם מושפעים מתרבות הרשתות החברתיות. למעשה, עוצמתם של התכנים המופצים ברשתות אינה נעלמת מעיניהם של הצעירים, וסביר כי כל חשיפה אליהם, גם אם היא פסיבית בלבד, מותירה חותם כלשהו על המשתמשים, ובמיוחד על הצעירים שבהם. למשל, כשבני נוער אמריקאים נשאלו לגבי שאיפותיהם העתידיות, מרביתם העידו כי הם שואפים להיות משפיעני רשת, בעוד צעירים סינים ביטאו רצון להיות אסטרונאוטים. הפער הזה עשוי לנבוע מהבדלי המשטר בסין הקומוניסטית לעומת ארצות הברית הדמוקרטית, אך מעבר להבדלי המשטר (או בגללם), ישנם הבדלים בולטים ביחסן של שתי המדינות להתנהלות של צעירים ברשתות החברתיות. למשל, חברת טיקטוק הסינית הצהירה כי האפליקציה המשווקת בסין היא גרסה מצונזרת של זו המופצת בשאר העולם – אם ברחבי העולם הפלטפורמה כוללת הגבלת גיל בלבד (מותרת לשימוש מגיל 13), הגרסה המשווקת בסין מציגה לילדים מתחת גיל 14 תכנים עיוניים ולימודיים בלבד, ומגבילה אותם ל־40 דקות צפייה ביום. הדבר מראה כי חברת טיקטוק מודעת לפוטנציאל ההשפעה של תכניה על המשתמשים, ובמיוחד על הצעירים שבהם. אם כן, גם צעירים נחשפים לתכנים מתלהמים ומקטבים, ואפילו אם אינם מתעניינים בתכנים פוליטיים, נראה כי תודעתם בכל זאת מתעצבת לאורם.
מנקודת מבט חברתית־תרבותית, האינטראקציה נטולת הגבולות (הפיזיים והערכיים) ברשתות החברתיות מובילה לזליגת מנהגים ואידאולוגיות בין מדינות שונות בעולם, עד כדי היווצרות ריבוי תתי תרבויות שאינן כרוכות בהכרח סביב לאום, אידאולוגיה או דת, אלא סביב תחומי העניין השונים לפי בחירת המשתמשים. זאת, בשילוב נטייתם המרדנית הטבעית, מובילה את הצעירים להתחבר בקלות לתכנים משלהבים אשר מעודדים אותם לנטוש את הנרטיבים המסורתיים המאפיינים את ״דורות המדבר״- הדורות שנולדו לעולם ללא אינטרנט, ולאמץ את הנרטיב המודרני המפעפע אליהם דרך הרשתות. ההצלחה המתועדת של פרטים מסויימים רותמת את הצופים מכל העולם ומעוררת בהם את הרצון לפעולה, אשר יכול להתבטא בדרכים ליברליות אנטי־ממסדיות כמו מחאת החיג׳אב באיראן, והקריאה להתרת נישואים חד־מיניים במדינות שונות בעולם. אך הרצון לפעולה יכול גם להיות מנוצל על ידי גורמים שליליים, כפי שניתן לראות במה שמכונה ׳גל הטרור החדש׳, בו מפעילים מנצלים את הטיקטוק על מנת להגיע לצעירים ולהבטיח להם כסף ותהילה ברשתות החברתיות בתמורה לביצוע פיגועים, שכמובן יהיו מתועדים.
4. דמוקרטיה מקוטבת בישראל
לנוכח השימוש המרובה של הישראלים ברשתות החברתיות, עד כמה הרשתות משפיעות על הקיטוב והדמוקרטיה במדינה?
קצרה היריעה מלהתייחס לשלל הדוגמאות לביטוייהן של ההשפעות האלו בחברה הישראלית, אך בכל הנוגע לקיטוב חברתי ודמוקרטיה, אפשר להמחיש את השפעת הרשתות החברתיות על הפוליטיקה הישראלית דרך מקרה הבוחן של הדר מוכתר, יו״ר מפלגת "צעירים בוערים". מוכתר, שמסע הבחירות שלה התבסס כמעט בבלעדיות על הרשתות החברתיות, הצליחה תוך כמה חודשים בלבד לחדור לתודעה הציבורית בעוצמה שהולמת את שם מפלגתה. מוכתר ניצלה את יתרונות המדיה, ושיגרה את יריית הפתיחה בשפת האינסטגרם – "התחלנו" – בקול תרועה רמה, עם סלוגן שתואם לערכי ההעצמה האופייניים לדור ה־Z: "רק הצעירים ידאגו לצעירים". סרטוניה הפרובוקטיביים הסתמכו על פרדיגמת "אנחנו או הם" שניסח ג׳ונתן הייט, והתייחסו לפוליטיקאים כאשמים הבלעדיים בקשיים הכלכליים במדינה. אף שלא היו לה הצלחות מוכחות, עבר פוליטי או ביטחוני מסעיר, וגם לא דיפלומה כלכלית, מוכתר לא היססה להשתמש בכל התחמושת של "רובה החיצים" ברשתות החברתיות, ולא פספסה אף הזדמנות ליצור פרובוקציות שיהפכו אותה ואת התכנים שהיא מעלה לוויראליים.
ההתלהמות של מוכתר ברשתות כאנלוגיה להשפעת הקיטוב ברשתות על הדמוקרטיה
הדר מוכתר זוהתה במערכת הבחירות של סוף 2022, כ "תופעת הרשת הכי בוערת במערכת הבחירות הנוכחית", אז נשאלת השאלה- עד כמה ההתלהמות והקיטוב משפיעים על הציבור בישראל ואיזו השפעה יש לכך על הדמוקרטיה בארץ? בבחירות קיבלה מפלגת "צעירים בוערים" בראשות הדר מוכתר 0.18% מקולות הבוחרים. אומנם היא לא עברה את אחוז החסימה, אך ללא ספק עשתה היסטוריה; בין המפלגות שנותרו לצידה מחוץ לכנסת הייתה גם מפלגת השמאל הוותיקה מרצ, אשר קיבלה מספר קולות גבוה בהרבה כמובן, אך לראשונה בתולדותיה לא עברה את אחוז החסימה . כאשר אם נחזור לדבריו של לוי בנוגע לפגיעה בדמוקרטיה, גם הקמפיין של מוכתר התמקד בעידוד הציבור לבחור לא במועמד שהם מעדיפים שייצג אותם, אלא במועמדת שהם שונאים הכי פחות, דהיינו בשלילת האחר ולא בהדגשת האידאלים והחוזקות שהיא יכולה להביא לכנסת. עם זאת, גם התמונות שציירו קמפיינים של פוליטיקאים אחרים לא היו שונות מזו בהרבה. למעשה, הפגנת הנוכחות המתלהמת ברשתות, ההסתה כנגד האחר ללא קצה של בקורת עצמית, ממחישה את הטיפשות המבנית עליה דבר הייט- הרוב המתון והשקט מתמגנט למיעוט הרועם כנגד המועמד הנגדי, ולא בעד המועמד המועדף. העובדה כי אף אחת מהממשלות שקמו בישראל בשנים האחרונות לא התבססה על כמות המנדטים הגדולה ביותר, אלא על הסכמים קואליציוניים – שלא זו בלבד שאינם תואמים בהכרח את המצע הפוליטי של מפלגת השלטון, הם לבטח לא מייצגים את דעת הרוב בישראל. האם זו פגיעה בדמוקרטיה שנובעת מהתרבות המקטבת, או שזוהי פשוט פוליטיקה?
סיכום
התכנים שמושכים את מרב תשומת הלב הם המתלהמים והמקטבים ביותר, אלו שמעודדים את גישת ה׳אנחנו מולם׳. בנוסף, בכדי למשוך את עניין המשתמש, ולהשאירו נאמן לפלטפורמה, תוכננו אלגוריתמים שנועדו להציג בפניו את התכנים שהוא הביע בהם עניין בעבר. בכך נכנס המשתמש לתוך תיבת התהודה של הרשתות, שאינה רק מהדהדת בו את מחשבותיו ביתר שאת ובאופן מתלהם ומסיט, אלא גם נוטעת בו את התודעה הכוזבת כי הוא בדעת הרוב החזק- בצד ׳הנכון׳.
בעוד שהצעירים מבלים חלק ניכר מזמנם ברשתות החברתיות, נראה כי מרביתם מעדיפים להשתייך לקהילות וירטואליות שעוסקות בתחומי עניין משותפים, ושומרים על מרחק בטוח מנושאים פוליטיים. אך האם הם אינם מושפעים מהליכי הקיטוב המאפיינים את אוכלוסיית המבוגרים ברשתות? שאלה זו יכולה להיות מנוסחת גם באופן הבא- האם ישנה סיבה להאמין כי הפסיכולוגיה החברתית של המבוגרים ברשתות שונה באופן אינהרנטי מזו שמאפיינת את הצעירים ברשתות? רוצה לומר, אם נמצא כי המרכיבים הפסיכולוגיים שמושכים את תשומת ליבם של המבוגרים הם התכנים הקיצוניים, יש סיבה להניח כי הפסיכולוגיה של הצעירים שונה במהותה? הצעירים אינם נמשכים לפוליטיקה, אך נראה כי אם נשארים בתחום עניינם, הם עדיין ימצאו בתכנים המחוספסים והמשוננים ביותר עניין רב יותר. הצעירים, כמו המבוגרים, זקוקים לתחושת קהילתיות ועל כן ימשכו לאותן קבוצות/ עמודים/ קהילות שיגרמו להם להרגיש חלק ממשהו גדול יותר – קהילה שיוכלו לאמץ את מנהגיה ודפוסיה ולהיבדל מקהילות אחרות. דהיינו, גם אם הפוליטיקה היא אינה מושא עניינם של צעירים בשלב זה של חייהם, אין זה אומר כי במרחבים שמעניינים אותם, הם אינם מושפעים בעוצמה דומה מתכנים שמטרתם לחזק את עצמם, אל מול האחר.
הרשתות החברתיות הן אינן תופעה חולפת, ותתי התרבויות שנוצרות בתוכן מעצבות אט-אט תרבות גלובאלית בה הלאום, הדת והגבולות הטריטוריאלים נותרים ברקע. הערכים שנוצרים בקהילות הוירטואליות נקבעים על ידי מי שנבחרו בדעת רוב, אומנם לא לפי כלליה של הדמוקרטיה הקלאסית, שכן זו נחלת העולם הישן. המנהיגים של העולם החדש נבחרים באופן מריטוקרטי- כמי שהצליחו לעניין ולמשוך את הקהל (עוקבים) הרב ביותר שכעת שואף לאמץ את השפה, ההתנהגות, הלבוש והמטרות של אותם מנהיגי רשתות. האג׳נדות שעומדות מאחורי משפעני הרשת, הן הערכים של מחר.
על כן אין ספק שאם ברצוננו לרתום את הצעירים להביע עניין בפוליטיקה, עלינו לדבר בשפתם – דרך הרשתות החברתיות. ואז נצטרך לשאול איך נוכל להשתמש ברשתות החברתיות בשביל לייצר חברה סובלנית וליבראלית יותר?
