עולם העיתונות מתמודד כיום עם משבר יכולות הנובע משילוב בין שינויים טכנולוגיים, לחצים כלכליים, קיטוב פוליטי ושחיקה באמון הציבור. במקביל, עלייתן של פלטפורמות דיגיטליות, הפצת תוכן מבוססת אלגוריתמים והתפתחות טכנולוגיות בינה מלאכותית (AI) הגבירו את היקף התוכן המטעה והכוזב, ובמקביל הציבו בפני עיתונאים דרישות חדשות בתחומי אימות מידע, תחקירים דיגיטליים, ניתוח נתונים ושימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים לצורך עבודתם העיתונאית. על רקע זה, מחקר זה עוסק בצורך הגובר בחיזוק יכולות עיתונאיות. המחקר מציע מודל יישומי לבניית יכולות (capacity building) באמצעות הכשרות מקצועיות לעיתונאים בשיתוף ארגוני חברה אזרחית, באופן שניתן להתאמה לסביבות מידע שונות המתמודדות עם אתגרים דומים בעידן של הפרעת מידע (Information Disorder).
המחקר מתמקד בישראל כמקרה בוחן כסביבת מידע מאתגרת המאופיינת בשילוב של פגיעויות מבניות, חברתיות, פוליטיות ודמוגרפיות הכוללות שימוש נרחב ברשתות חברתיות, גיוון לשוני ותרבותי, גישה לא אחידה של קבוצות למידע אמין ומאומת, יכולת מוגבלת של בדיקת עובדות, ואתגרי דיסאינפורמציה המחריפים בתקופות של משבר ועימות. על רקע זה, הפרסום מציג את תוכנית ההכשרה “הדסק הדיגיטלי” של איגוד האינטרנט הישראלי, שנערכה בשיתוף עם ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל בין השנים 2026-2024 במסגרת פרויקט Disinformation Resilience Israel (DRI) בתמיכת האיחוד האירופי.
תוכנית "הדסק הדיגיטלי" כללה שני סוגי הכשרות: סדנה בסיסית למערכות חדשות (Newsroom Training) שנועדה להקנות היכרות ראשונית עם עקרונות וכלים לתחקיר דיגיטלי, וקורס הכשרת דגל מתקדם (Advanced Flagship Course) שהתפרס על פני מספר מפגשים והציע הכשרה מעמיקה יותר. באמצעות שילוב בין למידה עיונית ותרגול מעשי, התוכנית ביקשה לצייד עיתונאים במיומנויות מעשיות בתחומי התחקיר הדיגיטלי, אימות מידע, שימוש במקורות גלויים, חיפוש מתקדם, אימות מיקום גאוגרפי, חקירת אתרים ודומיינים, חקירת רשתות חברתיות ושימוש בכלי בינה מלאכותית. כחלק מתוכנית ההכשרה, הושק גם "ארגז כלים" מקוון לעיתונאים, בעברית ובערבית, המציע אוסף מגוון של כלים ומשאבים דיגיטליים.
לצד הצגת מודל ההכשרה, המחקר כולל גם הערכה אמפירית של תרומת התוכנית, המבוססת על שאלוני הערכה שנערכו לפני ההכשרות ואחריהן. ממצאי ההערכה מצביעים על שיפור ברור בדיווח העצמי של המשתתפים ביחס למיומנויות תחקיר דיגיטלי ואימות מידע, לצד עלייה בביטחון העצמי להשתמש בכלים אלו בעבודה עיתונאית.
עם זאת, המחקר מדגיש כי חיזוק יכולות עיתונאיות אינו יכול להישען על הכשרות נקודתיות בלבד, אלא דורש השקעה מתמשכת, שיתופי פעולה בין־מגזריים ופיתוח משאבי ידע משותפים וכלים מקצועיים, במיוחד בתחומים המתפתחים במהירות כמו שימוש בכלי AI ועבודה עם מאגרי נתונים. בתוך כך, ארגוני חברה אזרחית יכולים למלא תפקיד מרכזי בגישור על פערים מבניים במערכת התקשורת, באמצעות שילוב של מומחיות מקצועית, ידע מקומי, גישה לרשתות בינלאומיות ותמיכה בפיתוח מיומנויות עיתונאיות.
המחקר בנוי מארבעה פרקים מרכזיים. הפרק הראשון מציג את הרקע הרחב למשבר היכולות בעיתונות ואת תפקידם האפשרי של ארגוני חברה אזרחית. הפרק השני סוקר את המיומנויות הנדרשות לעיתונאים בעידן הדיגיטלי ואת הפער בין דרישות העבודה החדשות לבין ההכשרה והמשאבים הזמינים להם. הפרק השלישי מציג את מבנה תוכנית “הדסק הדיגיטלי”, את רכיביה ואת אופן יישומה. בנוסף, הוא מעריך את תרומת התוכנית על בסיס שאלוני הערכה לפני ואחרי ההכשרות (מציג את האפקטיביות שלה בצורה אמפירית). הפרק המסכם דן במשמעות הממצאים ומציג את התוכנית כמודל לבניית יכולות (capacity building) בהכשרות עיתונאים, המשלב בין עיתונות לחברה אזרחית וניתן להתאמה גם לסביבות מידע אחרות.
המחקר זמין לקריאה באנגלית כאן.
