בטענה של הגנה על קטינים מבקשת ח"כ שולי מועלם לצנזר את האינטרנט לכ-ו-ל-ם.
הצעת חוק הצנזורה של ח"כ שולי מועלם שעברה אתמול אישור של וועדת שרים לענייני חקיקה אינה חדשה. חברי כנסת אחרים (ואף ח"כ שולי מועלם עצמה) כבר הציעו אותה בעבר והיא נדחתה. כבר לפני כ-10 שנים (2007) ניסה ח"כ אמנון כהן להגביל את הגישה של כלל ציבור משתמשי האינטרנט לאתרי אינטרנט למבוגרים. הצפיה של כולנו, מבוגרים כילדים, באתרים "שעיקרם מין, אלימות או הימורים" היתה אמורה על פי הצעתו להיחסם עד לקבלת טופס שבו מצהיר המשתמש כי ברצונו לצפות בתכנים אלו. הצעתו ירדה מסדר היום לאחר שנתיים של מאבק ציבורי ומאז היא עולה שוב ושוב מחדש בוריאציה דומה ע"י חבר כנסת תורן (ביניהם – ח"כ ליה שמטוב, ח"כ תמנו שטה, ח"כ לוי אבקסיס).
אזכיר רק כי התכנים אותם מבקשות הצעות חוק אלה לחסום (למעט ההימורים) הינם תכנים חוקיים בישראל וכל המעוניין לצפות בהן רשאי לעשות זאת. אין באמירות אלה כדי לעודד צפיה בסרטוני מין או אלימות, בוודאי שלא צפייה של ילדים בתכנים מעין אלה, אולם ההחלטה באיזה תוכן אצפה או באיזה תוכן יצפה הילד שלי היא שלי בלבד. דרך החינוך של כל אחד מאיתנו שונה. תוכן שאחד יחשוב כלגיטימי עבור עצמו או עבור ילדיו, יחשוב אחר כי אינו ראוי לצפיה כלל. ההגדרה של כל אחד מאיתנו למהי אלימות ואף מהו מין, שונה. אלא שעל פי הצעת החוק מי שיחליט עבורנו אם התוכן הינו אלים או מיני מדי הוא ספק האינטרנט. באחריותו יהיה לאשר האם התוכן שבכל אחד מעשרות ומאות מיליוני דפי האינטרנט בעולם הוא "כשר" או "טרף". מאחר ועסקים מבקשים להקטין את הסיכון העסקי, כדי למנוע חשיפה לתביעות (אזרחיות או פליליות), יעדיפו ספקי האינטרנט ראשית לחסום תכנים שיש לגביהם סימן שאלה, ורק לאחר בדיקה יסודית (אולי) לאשר את הגישה אליהם. כיוון שכך תגרם בהכרח חסימת יתר של אתרים – צנזורה, שהרי אם יטעו מסתכנים ספקי האינטרנט בקנס כבד ובאיבוד רישיונם למשך חצי שנה. למעשה, הצעת החוק מטילה על גופים פרטיים – ספקי השירות לאינטרנט – לפעול כשוטרים וכצנזורים. אין זה מתפקידם.
יותר מכך – משעה שהוכשרה סמכותם של ספקי האינטרנט לצנזר מידע וגישה למידע, סמכות החורגת מתפקידם כצינור תקשורת נייטרלי המעביר מידע, עשויה הגדרת גבולות הצנזורה להתרחב ו"להתעדכן" מעת לעת. אין לצפות לאן יכול להוביל מסלול זה. מכאן המדרון הוא חלקלק ועלול להיות מושפע מאינטרסים כלכליים או מראיה פוליטית המבקשת לצמצם את חופש הביטוי בסוגיות שונות.
ומה עם אלה שיבקשו להסיר את החסימה ולהמנע מהצנזורה? ספקי האינטרנט יחוייבו לשמור את פרטיהם ברשימה שעשויה, אם תיחשף, לשמש כאות קין על ראשם של אותם "מבקשי תוכן חופשי".
הצעת החוק מהווה פגיעה אנושה בחופש הביטוי, בחופש המידע, בזכות לפרטיות, בחופש העיסוק ובזכות לתחרות חופשית. אלפי בעלי אתרים צפויים להיחסם (לעיתים, אף ללא סיבה אמיתית, אלא רק בשל החשש של הספקיות לאיבוד רישיונן).
וכל אלה – ללא תועלת אמיתית. הצעת החוק רק תיצור אשליה להורים כי ילדיהם מוגנים. סינון תכנים לא מגן על הילדים מפני כלל הפגיעות העשויות להתרחש באינטרנט. כך לדוגמא, סינון תכנים אינו מגן על הילדים מפני חרמות של ילדים אחרים או מפני גורמים פוגעניים (פדופילים, יעוץ להתאבדויות, עידוד לשימוש בסמים וכד'). הגנה מפני אלה יכולה להיעשות אך ורק על ידי שימוש נבון באינטרנט. כמו בתחומים אחרים, חינוך והדרכה של הילדים, ההורים והמחנכים, היא הדרך הנכונה להבטיח חוויה חיובית ברשת.
הצעת החוק היא פטרנליסטית, ולוקחת מההורים את סמכותם ותפקידם כהורים. הורה הרוצה בכל זאת לסנן תכנים, יכול לעשות זאת כבר כיום בחינם או במחיר שווה לכל נפש. החוק מחייב את ספקי האינטרנט לספק לכל המעוניין תוכנת סינון תכנים בחינם.
חשוב לזכור – השימוש הנרחב ברשת האינטרנט חושף את הילדים למידע עצום. רובו המכריע חיובי ומועיל, ומעשיר את הידע ואפשרויות ההתפתחות של הילדים. ביחד עם עושר זה, הם עלולים להיחשף לתכנים בעייתיים ואף נושאי סכנה – לרבות תכנים פורנוגרפיים, אלימים וכד'. אולם, ההחלטה כיצד על כל הורה והורה להגן על ילדיו מפני תכנים בעייתיים ומה הם אותם תכנים לדעתו, צריכה להישאר בידי ההורה עצמו ולא בידי המחוקק. הורים המעוניינים לסנן את התכנים שילדיהם נחשפים אליהם, יכולים להתקין תוכנות לסינון אתרים. על משרד התקשורת לפעול לשיפור איכות תוכנות הסינון המסופקות ע"י ספקי האינטרנט, אולם מכאן ועד לחסימה נרחבת של תכנים ברשת והטלת האחריות לסינון על גופים פרטיים ומסחריים המרחק רב.
אין ספק כי הצעת החוק מנסה לטפל בתופעה אמיתית של חשיפת קטינים לתכנים פוגעניים באינטרנט, אלא שהדרך לטפל אינה בדרך של חסימה וצנזורה אלא בחינוך, הסברה והפעלת סמכות הורית.
