ביום 26.1.2022 פרסמה נציבות האיחוד האירופי מסמך עקרונות הצהרתי על זכויות יסוד במרחב הדיגיטלי: Declaration on European Digital Rights and Principles.
מרבית העקרונות המוזכרים במסמך הזכויות הדיגיטליות מנוסחים באופן כללי ונדמה כי משמעותם הצהרתית בלבד. עם זאת, ישנם מספר עקרונות בעלי משמעות אופרטיבית, ככל שיקודמו בהליכי חקיקה קיימים או עתידיים:
- חיבור לאינטרנט כזכות בסיסית של כל אדם, ובכלל זה: הבטחת הגישה לרשת מהירה בכל מקום ביבשת וללא תלות במעמד סוציו אקונומי; זמינות שירותים דיגיטליים חיוניים בכל אחת משפות האיחוד; והתאמת המרחב הדיגיטלי לבעלי מוגבלויות.
- שמירה על זכויות יסוד בעת השימוש בכלי בינה מלאכותית ואלגוריתמים לומדים. על המימוש של כלים אלה יחולו כללי שקיפות שיאפשרו להתחקות אחר אופן הפעולה שלהם ולהבטיח אי-אפליה מובנית. בנוסף, ייאסר השימוש בכלים אלו לצורך קבלת החלטות על עתידו של אדם, לדוגמא לצורך תעדוף זכאים למשאבי חינוך ובריאות.
- הגנה על חופש הביטוי ברשת, לצד הכרה בסכנות העולות מפלטפורמות חברתיות, במיוחד בכל הנוגע להפצת דיסאינפורמציה המערערת את הבסיס הדמוקרטי של מדינות האיחוד.
- עיגון הזכות לפרטיות השמורה לכל אזרח במרחב הדיגיטלי והבטחת ההגנה מפני פגיעה בזכות זו על-ידי גורמים עוינים, חברות פרטיות או גורמים ממשלתיים.
- הרחבת הזכות של אדם לשליטה על המידע הנאגר אודותיו ברשת, ובכלל זה הרחבת הקישוריות בין פלטפורמות (Interoperability), אשר תאפשר העברת מידע אגור משירות אחד למשנהו, ועיגון האפשרות להגדיר ולממש צוואות דיגיטליות.
לפי הצהרת הנציבות, הזכויות המוזכרות במסמך אינן נוספות על אלה המעוגנות בכתב זכויות האדם של האיחוד (Charter of Fundamental Rights), אלא מהוות תרגום של כתב הזכויות לעידן הדיגיטלי. בהתאם, המסמך נועד להגדיר את מנעד הזכויות אשר הגופים המבצעים והמחוקקים של האיחוד האירופי מתחייבים לקדם דרך חקיקה קיימת ועתידית, אך הוא חסר תוקף משפטי מחייב בפני עצמו. עם זאת, יש לזכור שגם כתב זכויות האדם של האיחוד החל כמסמך עקרונות בלתי מחייב והפך בתוך תשע שנים למסמך בעל מעמד חוקתי.
פרסום מסמך העקרונות כחלק מהליך התאמת כללי האיחוד האירופי לעידן הדיגיטלי
במעמד הצגת המסמך הצהירה נשיאת הנציבות, אורסולה פון דר ליין, שגיבושו נועד לקדם את הליך התאמת כללי האיחוד האירופי לעידן הדיגיטלי, Europe’s Digital Decade. הליך זה החל באופן רשמי במרץ 2021, לאחר אימוץ מפת דרכים המפרטת את הצעדים שעל האיחוד לקדם עד שנת 2030 כדי להבטיח את מוכנותו לעידן החדש. מפת הדרכים כוללת שינויי חקיקה לפיקוח על פלטפורמות דיגיטליות (כגון ה-Digital Services Act ו-Digital Markets Act), יצירת נורמות חדשות לממשל דיגיטלי, וביצוע עבודות תשתית לרישות היבשת.
שלא במקרה, העקרונות העומדים בבסיס שני הליכי חקיקה אלו זוכים למקום מרכזי גם במסמך הזכויות החדש שפרסמה הנציבות. במובן זה, החוקים מהווים יישום בפועל של המסמך אותו הם הקדימו ובניגוד אליו, הם יטילו חובות חוקיות ברורות על שירותים מקוונים. על כן, הם צפויים להשפיע באופן עמוק על פעילות ענקיות הטכנולוגיה בעולם כולו, גם אם באופן מוגבל יותר משהתרחש לאחר אימוץ כללי הפרטיות של האיחוד האירופי, ה-GDPR, ב-2016.
משמעויות הצהרת העקרונות עבור פעילותן של פלטפורמות מקוונות
למרות שמסמך העקרונות שפורסם הוא הצהרתי במהותו, עשויות להיות לו השלכות משמעותיות על פעילותן של רשתות חברתיות ופלטפורמות מקוונות בעתיד הקרוב:
ראשית, הוא מסמן את יעדי החקיקה הבאים של האיחוד, לאחר שה-DSA וה-DMA יאושרו סופית. על בסיס סדרי העדיפויות והצעדים האופרטיביים המוזכרים במסמך, ניתן להעריך שהנציבות תעוודד את מחוקקי האיחוד לקדם את הרגולציה על טכנולוגיות בינה מלאכותית ואלגוריתמים לומדים, דבר שישפיע עמוקות על שווקים מתפתחים בתחומים כגון ה-Internet of Things, ערים חכמות, ורכבים אוטונומיים. כמו כן, התייחסות המסמך לקישוריות בין פלטפורמות נראה כהכנה לקראת רגולציה של תחום המציאות הרבודה, שכן מומחים רבים מתריעים שאם תחום זה יתפתח ללא ביזור של ה-Metaverse, כוחם של ענקיות הטכנולוגיה יהפוך לכמעט בלתי ניתן לריסון.
שנית, הצהרת הזכויות והעקרונות עשויה להתפרש כ-״איום מרומז״ רחב יותר של האיחוד כלפי ענקיות הטכנולוגיה שאם לא יתאימו שירותיהן ופעילותן לסט הערכים הנ"ל באופן עצמאי, הדבר ייעשה באמצעות כללים רגולטוריים כופים. לכן, הגם שלא מדובר בכללים מחייבים, יש למסמך הנ״ל פוטנציאל להשפיע על האופן שבו חברות טכנולוגיה, מענקיות כדוגמאת פייסבוק וגוגל ועד סטארטפים בני יומם, מתייחסות להשלכות החברתיות של פעילותן כחלק מהליך הפיתוח הראשוני של טכנולוגיה חדשה.
מאירופה לעולם
ככל שיאושר על-ידי פרלמנט האיחוד האירופי ומועצת האיחוד, מסמך העקרונות שהציגה הנציבות יהפוך לדוגמא ראשונה מסוגה בעולם לאימוץ מסמך רשמי המעגן במפורש זכויות דיגיטליות ומגדיר אותן כזכויות יסוד הניתנות לכל אדם. מדינות רבות ברחבי העולם, בראשן הודו ואוסטרליה, עושות מאמצים לכינון מסמך דומה אך טרם הציגו נוסח ברור או את מתווה האימוץ של המסמך. בארה״ב קיים דיון ער באשר לצורך בעיגון זכויות דיגיטליות כזכויות חוקתיות, אך ספק אם הדבר אפשרי באקלים הפוליטי הנוכחי אשר שאב לתוכו את סוגיית הרגולציה על גופי טכנולוגיה.
לאור ייחודו, אין ספק שמסמך הזכויות האירופי יכה גלים בעולם ויהווה מצפן למדינות אחרות המנסות לקדם מהלך דומה. הנציבה פון דר ליין התחייבה כי תפעל לאימוץ נורמות דומות ברחבי העולם, והתחייבות זו אף מוזכרת במסמך עצמו. ספציפית, הנציבה הודיעה כי תפעל לאימוץ מסמך דקלרטיבי דומה על-ידי ארגונים בין-לאומיים, בראשם האומות המאוחדות, עוד במהלך 2022.
על אף המאמץ למקם את האיחוד האירופי בחזית המהלכים הללו, לא מן הנמנע שבקרוב האיחוד ימצא את עצמו מאחור בעיגון זכויות דיגיטליות. המהות הדקלרטיבית של המסמך החדש משמעותה שנציבות האיחוד אינה מתכוונת לעגן בקרוב זכויות דיגיטליות כזכויות ייחודיות בעלות מעמד חוקתי. אמנם, לשיטת הנציבות זכויות היסוד הקיימות כבר מכילות בתוכן זכויות אלה, אולם על רקע התרחבות ההשפעה של המרחב הדיגיטלי על חיי היום יום, ישנן סיבות רבות לפעול לעיגון משמעותי יותר של זכויות אלה.
