פסיקת בית המשפט העליון של ברזיל (STF) מיום 26.6.2025, קובעת מסגרת אחריות חדשה לפלטפורמות דיגיטליות במסגרת סעיף 19 לחוק המסדיר את השימוש באינטרנט (Marco Civil da Internet), לאחר שקבעה כי ההסתמכות הבלעדית על צו שיפוטי כתנאי להטלת אחריות סובלת מאי-חוקתיות חלקית ואינה מעניקה הגנה מספקת לנכסים חוקתיים מרכזיים. בהתאם, נקבע כי פלטפורמות יידרשו לנקוט צעדים אקטיביים בהתמודדות עם תכנים בלתי-חוקיים חמורים, ויוכלו לשאת באחריות גם ללא צו, תוך שמירת דרישת צו שיפוטי מפורשת בשירותי תקשורת פרטיים.
מבוא: חקיקת האינטרנט בברזיל והעתירה הנוכחית
חוק Marco Civil da Internet נחקק בשנת 2014 לאחר תהליך חקיקה ייחודי שהחל ב-2009, אשר כלל את שיתוף הציבור הרחב, שימועים אינטרנטיים והובלה משותפת של משרד המשפטים והוועדה הממשלתית לאינטרנט. החוק קובע את אופן הפעולה של גופים אלו באינטרנט, במטרה לעגן הגנות מרכזיות על זכויות יסוד כגון חופש הביטוי, הגנת הפרטיות, זכויות משתמשים ושקיפות. סעיף 19 לחוק, קובע מודל אחריות מוגבלת לפיו פלטפורמה אחראית לתוכן של צד שלישי רק אם לא צייתה לצו שיפוטי מפורש להסרתו. מטרת הוראה זו, היא למנוע מצב שבו חברות פרטיות יסירו תכנים על בסיס פניות פרטיות בלבד, ולחייב התערבות של רשות שיפוטית כדי לאזן בין חופש הביטוי לבין מניעת נזק. מודל זה נחשב מתקדם בעת חקיקתו, אך לאורך השנים עם ההתפתחות הטכנולוגית, נטען שהוא איטי מדי ולא מספק הגנה אפקטיבית על נפגעים. לכן, עלתה הדרישה לבחינה מחודשת של ההסדר במסגרת העתירות לעיל. החלטתו של בית המשפט בעניין זה שינתה באופן משמעותי את מסגרת האחריות של הפלטפורמות המקוונות בברזיל, וניסחה מחדש את האיזון בין חופש הביטוי לבין מניעת עבירות רשת, כפי שניתן לראות בהוראות הפסיקה שניתנה על ידו.
הדיון שהתנהל בפני בית המשפט עסק בקבוצת עתירות מאחודות שביקשו לבחון את חוקתיות סעיף 19 לחוק. העותרים כללו ארגוני חברה אזרחית, ארגוני תקשורת ונפגעי עבירות רשת, שטענו כי המנגנון הקיים הפך לבלתי יעיל בעידן של הפצת תכנים מהירה וויראלית. לטענתם, מודל זה מונע תגובה אפקטיבית למקרים של גזענות, הסתה לאלימות, דיסאינפורמציה ופגעיה בזכויות יסוד, לאור העובדה שעד שמתקבל הצו הנזק כבר נגרם.
מנגד, חברות טכנולוגיה בינלאומיות ובהן Google, Meta ו- X, טענו כי שינוי הסעיף יוביל למחיקה אוטומטית וגורפת של תכנים לא מזיקים מחשש לתביעות בגין אחריות משפטית. מצב זה יפגע ביכולת המשתמשים להביע דעה, יצמצם את מגוון הקולות המשתתפים בשיח הציבורי וייצור אפקט מצנן בעניין פרסום תכנים לגיטימיים מחשש שלאחר שהושקעו בהם משאבים רבים הם עדיין ייחשבו לבעייתיים ויוסרו. בנוסף, טענו שמנגנון כזה יטיל עליהן עומס רגולטורי כבד וייצור מצב של חוסר ודאות משפטית, דבר שעלול לעכב חדשנות ולפגוע בתחרות בשוק המקומי.
הכרעת בית המשפט ועיקרי הפסיקה
- אחריות ללא צו שיפוטי בתוכן פלילי חמור (סעיף 1 להחלטה) – הפסיקה קובעת כי פלטפורמות דיגיטליות מחויבות להסיר תכנים פליליים חמורים גם ללא צו שיפוטי, ובהם תכנים הקשורים למעשים אנטי-דמוקרטיים, טרור, אפליה מטעמי גזע, דת, אתניות, נטייה מינית או זהות מגדרית, פורנוגרפיית ילדים, סחר בבני אדם, דברי שנאה, הסתה לאלימות, אלימות נגד נשים והסתה להתאבדות או לפגיעה עצמית. האחריות נקבעת כאשר מתגלה כשל מערכתי שבו לפלטפורמה אין מנגנוני מניעה, ניטור ותגובה יעילים, באופן המאפשר הפצה נרחבת ומתמשכת של תוכן בלתי-חוקי מסוג זה. האחריות אינה נקבעת בשל פרסום בודד אלא בשל אי-תפקוד של מערך האכיפה והפיקוח של הפלטפורמה.
- הודעה חוץ-שיפוטית כמקור לחובת פעולה (סעיף 2 להחלטה) – במרבית סוגי ההפרות שאינן נמנות עם עבירות פליליות חמורות, הפסיקה קובעת כי הודעה חוץ-שיפוטית מצד משתמש או נפגע מספיקה כדי להפעיל את חובת הפעולה של הפלטפורמה. מרגע שהודעה קונקרטית התקבלה, הפלטפורמה מחויבת לבחון את התוכן ולנקוט צעדים להסרתו או להגבלת הפצתו בתוך זמן סביר. לעומת זאת, בעבירות לשון הרע, דיבה והשמצה, נשמרת הדרישה לצו שיפוטי, והמשטר המשפטי הקודם ממשיך לחול.
- חזקת אחריות בתכנים ממומנים או מקודמים (סעיף 3 להחלטה) – לגבי תכנים בלתי-חוקיים שמופצים במסגרת פרסום ממומן או קידום בתשלום, נקבעה חזקת אחריות על הפלטפורמה, לנוכח האינטרס הכלכלי הישיר שלה בהפצתם. משמעות הדבר היא שהפלטפורמה תיחשב אחראית כל עוד לא הוכיחה שפעלה במהירות וביעילות להסרת התוכן מרגע שנודע לה, או שהיה עליה לדעת, על אי-חוקיותו. החזקה מבטאת את ההבחנה בין תוכן אורגני לבין תוכן שבו לפלטפורמה מעורבות ברורה.
- שמירת דרישת צו בשירותי תקשורת פרטיים (סעיף 4 להחלטה) – הפסיקה משמרת את דרישת הצו השיפוטי בנוגע לשירותי תקשורת פרטיים, ובהם שירותי דוא״ל, מסרים מיידיים בין-אישיים ויישומי ועידת וידאו או קול הפועלים במרחב סגור. שירותים אלה נהנים מהגנת סודיות וחשאיות התקשורת, והאחריות על הפלטפורמה תחול רק לאחר הוראה שיפוטית מפורשת. הבחנה זו מבטיחה כי הרחבת האחריות לא תפגע בזכות לפרטיות ובחיסיון התקשורת.
- חובת נציגות משפטית, שקיפות ודיווח (סעיף 5 להחלטה) – כל פלטפורמה הפועלת בברזיל מחויבת למנות נציג משפטי מקומי ולציין את פרטיו באתר באופן נגיש. הנציג משמש כתובת למתן מענה לפניות רשמיות, לניהול הליכים משפטיים ולתשלום קנסות. בנוסף, על הפלטפורמות למסור לרשויות מידע על אופן הפעלתן, מדיניות הניהול של תוכן מפר, תהליכי הטיפול בתלונות משתמשים והניטור הפנימי שלהן. הן נדרשות להפיק דוחות שקיפות וניהול סיכונים מערכתיים, וכן לספק מידע על פעילות פרסומית וקידום בתשלום לפי דרישת הרגולטור.
- הבחנה בין שירותים ציבוריים לשירותים פרטיים (סעיף 6 להחלטה) – הפסיקה קובעת מבנה מדורג המבחין בין שירותים ציבוריים ופתוחים לבין שירותים פרטיים וחסויים. בפלטפורמות ציבוריות, שבהן התוכן חשוף ומופץ באופן רחב, חלות חובות הסרה, ניטור ותגובה בהתאם לסעיפים 3-1. לעומת זאת, בשירותים פרטיים, כמו מסרים מידיים ודוא"ל, נשמרת דרישת הצו השיפוטי וחלים כללי סודיות מחמירים. הבחנה זו נועדה למנוע הטלת מנגנוני בקרה פולשניים על תקשורת אישית.
- משטר אחריות לפלטפורמות Marketplace במסגרת דיני הגנת הצרכן (סעיף 7 להחלטה) – הפסיקה מגדירה כי פלטפורמות) Marketplace כגון Mercado livre) יישאו באחריות מוחלטת לפי דיני הגנת הצרכן כאשר הן נוטלות חלק פעיל בשרשרת האספקה, כגון תיווך מכירה, ניהול תשלומים או מתן תמיכה ללקוחות. במקרים אלה, אין צורך להוכיח אשמה או רשלנות מצד הפלטפורמה, ודי להוכיח שנגרם נזק ושקיים קשר סיבתי בין פעילותה לבין הפגיעה בצרכן.
ביקורת ארגוני טכנולוגיה וזכויות דיגיטליות על קביעת הפסיקה
המודל הברזילאי שקדם לפסיקה, המעוגן בסעיף 19 לחוק המסדיר את השימוש באינטרנט, קבע כי פלטפורמות יישאו באחריות לתכני משתמשים רק לאחר קבלת צו שיפוטי להסרתם. הסדר זה נועד לאזן בין הצורך באכיפת החוק לבין שמירה על חופש הביטוי, ועיצב במשך שנים את מגבלות האחריות של מתווכים דיגיטליים בברזיל.
Global Network Initiative, ארגון בינלאומי הפועל להגנה על חופש הביטוי והפרטיות ולהבטחת ממשל דיגיטלי אחראי, מציג ביקורת לפיה המעבר שקבע בית המשפט מהמודל הקודם למודל של משטר "הודעה והסרה" לצד חובה לפעולה יזומה, אינו מחזק את הזכויות של משתמשים אלא מעביר את מרכז הכובד אל הימנעות מסיכון משפטי. במערכת משפט רחבה ורבת ערכאות, שבה שופטים עשויים לפרש באופן שונה מהו "תוכן בלתי-חוקי", המהלך עלול ליצור תמריץ להסרות-יתר. השלכה זו, לפי GNI, צפויה לפגוע במיוחד בקולות מוחלשים מצד תנועות מחאה וקהילות הנאבקות על נראות ציבורית, ואף להביא למחיקת תכנים חוקיים ובעלי ערך ציבורי, כולל שיח פוליטי המצוי בליבת הדיון הדמוקרטי.
מכון ITS Rio, גוף מחקר מוביל בברזיל המתמחה בממשל פלטפורמות, זכויות דיגיטליות ואיזון רגולטורי בסביבה מקוונת, מציג ביקורת נפרדת המתמקדת בהשלכות הטכנולוגיות והמבניות של הפסיקה. לשיטתו, אופן יישום הפסיקה יוצר בפועל החלת משטר אחריות אחיד על כלל "הספקים הדיגיטליים" (מפלטפורמות ענק ועד בלוגים ופורומים קהילתיים), מתעלמת מפערי היכולות והמשאבים בין השחקנים. בעוד שחברות גדולות מסוגלות לעמוד בדרישות ניטור ושקיפות מורכבות, גופים קטנים עלולים להידחק מהשוק או לצמצם פעילותם מחשש מאי־עמידה בחובות.
הארגון מצביע בנוסף על עמימות במושגים בפסיקה כגון "כשל מערכתי" ו"צעדים הולמים", שעלולה להוביל להישענות על סינון אוטומטי אגרסיבי שאינו מבדיל בין תוכן פלילי לבין עיתונות, תיעוד, סאטירה וביקורת שלטונית. היעדר חריגים מפורשים לתיעוד ציבורי ולשימוש עיתונאי עלול לגרום למחיקת מידע חיוני לפיקוח הציבורי. כמו כן, אי-הבהירות בנוגע לרף התכנים הנדרש לקביעה של "כשל מערכתי" יוצרת אי־ודאות רגולטורית, כאשר שופטים שונים עשויים להציב רף שונה בתכלית. מעבר לכך, יצירת משטר אחיד לכלל השירותים עלולה להביא בנוסף לריכוז כוח בידי מספר קטן של פלטפורמות גדולות שיוכלו לעמוד בדרישות, בעוד ששירותים קטנים יותר, שלעתים משמשים תשתית למגוון דיגיטלי וקהילתי, ייפגעו. בכך, פסיקה שנועדה לצמצם נזקים ממרכזיותן של פלטפורמות גדולות עלולה בפועל להעצים את כוחן היחסי.
לבסוף, עלתה ביקורת נוספת מצד גוף תקשורת מוכר שנוסד ע"י עיתונאים שהתמחו בדיווחים על מערכת המשפט והשלטון בברזיל הנקרא JOTA, לפיה המדינה יכולה להפיק תובנות ממודלים רגולטוריים אחרים, ובראשם חוק השירותים הדיגיטליים של האיגוד האירופי (Digital Services Act). כפי שצויין בסקירה ובניתוח שהציג איגוד האינטרנט הישראלי בהקשר חוק זה, המודל מטיל אחריות על פלטפורמות להסרת תכנים בלתי-חוקיים, אך עושה זאת תוך הבחנה בין מתווכים טכניים שאינם מתערבים בתוכן לבין פלטפורמות בעלות שליטה מערכתית על הפצה. במקום ליצור תמריץ להסרה גורפת, המודל מיישם מנגנוני שקיפות, חובות דיווח ונהלי ערעור וזכות טיעון למשתמשים.
