מבוא

מסמך מדיניות זה, דן ביתרונות, בסיכונים, ובקשיים שבאימוץ טכנולוגיות "האינטרנט של הדברים" (Internet of Things, IoT) ומציע פעולות לקידום והפצת הטכנולוגיה בישראל.

אף שקיימות מספר הגדרות לאינטרנט של הדברים, המשותף להן הוא היכולת של מכשירים – ובפרט של חיישנים – לאסוף מידע מהסביבה ולהעבירו למכשיר אחר לשם אחסון ועיבוד. המידע המעובד נועד להשפיע על פעולות בעולם הפיזי, כהוראות פעולה למכונות ומכשירים מחוברים או כחלק מהכוונת הליך קבלת החלטות אנושית. IoT, אם כן, מתייחס ליכולת של חיישנים ומכשירים לשלוח ולקבל מידע באמצעות האינטרנט.

יחד עם בינה מלאכותית ונתוני עתק (Big Data), עומד IoT בחזית המהפכה התעשייתית הרביעית (Industry 4.0; Industrial Internet) – המעבר לכלכלה מבוססת מכונות אוטונומיות המסוגלות לבצע פעולות הדומות, או שקולות, לפעילות אנושית – קרי לחוש, לחשב, לחשוב ולפעול, והכל ללא התערבות אנושית.

הטכנולוגיה שביסוד ה-IoT אינה חדשה, שכן המונח "IoT" הוטבע ב-1999 והמכשיר הראשון שביצע פעולות דומות נבנה כבר ב-1982.[1] למעשה, כיוון ש-IoT מלווה את חיינו כבר שנים רבות, עשוי הדבר לעמעם את חשיבותו. ועם זאת, בשנים האחרונות זכה ה-IoT לתאוצה משמעותית בשל מספר גורמים, ובראשם: ירידה בעלות ייצור חיישנים ושבבים; זמינות נרחבת של חיבורי אינטרנט במהירות גבוהה; ושכלול יכולות אחסון ועיבוד המידע.[2] כלומר, לא היתה זו התקדמות טכנולוגית בתחום ה-IoT, אלא מחירם הזול של חיישנים הוא שאפשר את פריסתם הנרחבת;[3] ההתקדמות בתשתיות האינטרנט שמאפשרת העברת מידע באופן אמין ומהיר; ופיתוחים טכנולוגים בתחומים משיקים – כעיבוד של מידע-עתק, טכנולוגיית ענן, ובינה מלאכותית – הם שהובילו לפריצת הדרך וסיפקו דרכים חדשות לשימוש במידע.

האינטרנט של הדברים (IoT) מתעתד לייצר את גל המהפכה השלישי של הרשת. בגל החיבוריות הראשון מומש הפוטנציאל של יכולת חיבור והעברת תוכן מכל מקום בעולם לכל מקום; בגל השני, הועבר המשקל לידי המשתמשים עצמם והתוכן הפך לאינטראקטיבי; הפוטנציאל של גל החיבור השלישי, אותו מביא IoT, הוא חיבוריות נמשכת ורציפה לא רק בין משתמשים, אלא בין מכשירים ומכונות לבין עצמם.

בדומה למהפכות הקודמות, גם למהפכת החיבוריות של טכנולוגיות IoT צפויות השלכות מרחיקות לכת, ישירות ועקיפות על הכלכלה והחברה ברמה המדינתית והגלובלית. אף שלא נבקש לנבא את מלוא ההשלכות, הרי שכבר עתה ניתן לזהות חלק מהשלכות של מהפכת IoT במגוון תחומים כגון: אוטומציה, אוטונומיה, נתוני עתק (עשרות מונים מאלו המוכרים כיום), וחיבורים חדשים בין אדם למכונה. לצד אלה, אנו עדים גם ליכולות זיהוי ופיקוח שטרם נראו עד כה, הכרוכים באובדן פרטיות, ולשינויים יסודיים בשוק העבודה ובאופן בו אנו מנהלים קשרים בין-אישיים וחברתיים.

כמפורט בהרחבה בחלק ב' של מסמך זה, אין ספק כי בשנים הקרובות יביא ה-IoT לשיפור וייעול של מגוון תחומים, ובכללם: תעשייה וחקלאות, קידוחי גז ונפט, בנייה, שיווק ומסחר, בריאות, ותחבורה. חברת הייעוץ מקינזי (McKinsey)למשל, מעריכה שבשנת 2025 יתרום ה-IoT בין 3.9 ו-11.1 טריליון דולר בשנה לכלכלה העולמית, כ-11% מהיקפה הצפוי,[4] והערכות אחרות מציעות שתרומתו תעלה על 15 טריליון דולר בשנה. בהקשר התעשייתי, תרומתו של ה-IoT עתידה להיות הגדולה ביותר, והוא צפוי להביא לחסכון של כ-18% בעלויות ולשיפור התפוקה בשיעור דומה,[5] הודות ליכולת לפקח ולשלוט על כלל אמצעי הייצור, ולהשתמש במידע המופק לשם אופטימיזציה של תהליכי העבודה, הייצור, התחזוקה, והבטיחות.[6]

דוח ארגון המדינות המפותחות (OECD), שהוקדש לאינטרנט של הדברים, טען שהטכנולוגיה תוביל לקפיצת מדרגה בהפקה של מוצרים ושירותים; יצירתם של מוצרים ושירותים חדשים; פיתוח של מודלים עסקיים חדשים; ושינויים בשרשרת הייצור הגלובאלית, ובראשם החזרת פעילות הייצור לכלכלות מפותחות (reshoring) בשל פיחות חשיבותן של עלויות עבודה נמוכות, ומעבר ממודל של מכירת מוצרים למודל של אספקת שירותים.[7]

ואומנם, כבר כיום משקיעות מדינות משאבים רבים בפיתוח ופריסת הטכנולוגיה. בית המחוקקים של ארצות הברית, לדוגמא, העלה לאחרונה את הצעת "חוק המוכנות לאינטרנט של הדברים – 2021",[8] הקובעת כי לאינטרנט של הדברים חלק מכריע בעתיד כלכלת ארצות הברית, ומטילה על רשות התקשורת הפדראלית (FCC) לנקוט בפעולות הכנה לשימוש נרחב בטכנולוגיה, כגון איסוף מידע על הגידול הצפוי בשימוש באינטרנט וקביעת היקף התדרים הנדרש כדי לעמוד בביקוש. במדינות האיחוד האירופאי, כפי שנפרט בפרק הרביעי, קידום ה-IoT נעשה כחלק מתוכנית "Industry 4.0" שכוללת השקעה ממשלתית של מיליארדי יורו בתשתיות ופיתוח כלכלי. השקעות דומות נעשו בשנים האחרונות באנגליה, סינגפור, קנדה, ובמדינות מפותחות נוספות.[9]

תעשייה אינה התחום היחיד שבו IoT צפוי להוביל לשינויים דרמטיים, והוא עומד גם ביסודם של פיתוחים ושירותים טכנולוגיים אחרים, כגון: ערים ובתי חולים חכמים; מעקב והתאמה אישית של טיפולים רפואיים ומוצרים ושירותים אחרים; שיווק קמעונאי חכם; ומוצרי צריכה חכמים, למשל: מכשירים ביתיים, עזרי כושר גופני ועזרי בריאות. אחד התחומים בהם השימוש ב-IoT נפוץ כבר כעת הן בעולם והן בישראל, הוא קידוחי הנפט והגז. כיום, ניתן למצוא אסדות קידוח המצוידות בכ-30,000 חיישנים המספקים מידע, מפקחים על פעולתן של עשרות מערכות, ותורמים לאופטימיזציה של הפקת הגז, תחזוקת האסדה, ובטיחות ובריאות העובדים.[10]

לצד היתרונות הרבים שב-IoT, טמונים בו גם חסרונות וסיכונים עבור הפרט, הכלכלה והחברה.

ההסתמכות על העברת מידע באמצעות האינטרנט חושפת יחידים, חברות, ומדינות לסיכוני סייבר – שדרגתם תלויה בחשיבות המערכת שעושה שימוש בטכנולוגיה. בשנים האחרונות חלה עלייה תלולה בהיקף מתקפות הסייבר, במספר הגופים שאליהם הן מכוונות ובנזק הכלכלי שהן גורמות.

דוגמא מהעת האחרונה היא מתקפת הסייבר על חברת קולוניל (Colonial), שגרמה להפסקת פעילות צינור הנפט שאחראי ל-45% מאספקת הנפט לחוף המזרחי בארצות הברית. באותו מקרה, לאחר שנכשלו ניסיונות החברה להתגבר על ההתקפה ולהפעיל את הצינור בלא חיבור לאינטרנט, נאלצה החברה לשלם כופר לתוקפים.

IoT מעורר שלושה סוגי סיכונים מרכזיים ביחס לאבטחת המידע. הראשון, הוא יצירת אפיק לגישה לא מורשית ושימוש פסול במידע אישי, שעלולים לפגוע ביחיד בדרכים שונות – החל מפגיעה במוניטין, דרך גניבת רכושו וזהותו, ועד לפגיעה פיזית ממש – למשל על-ידי פריצה למכשירי בריאות (קוצבי לב לדוגמה) ומכוניות. שנית, כיוון שמהותו של ה-IoT היא קישור בין מכשירים, פריצה לרשתות אלה עשויה לאפשר השתלטות על מספר רב של מכשירים מחוברים ולשימוש בהם כבסיס לתקיפה נרחבת על מערכות אחרות. שלישית ולבסוף, התקפה על מערכות הנתמכות ב-IoT עשויה להביא לפגיעה בפעילותן עד כדי שיתוקן. דברים אלה חשובים במיוחד כשנעשה שימוש בטכנולוגיה לניהול מערכות קריטיות, דוגמת: מערכות חשמל ומים, מערכות בריאות, מתקני כימיקלים, ומערכות פיננסיות. איום הסייבר תקף ביתר שאת במדינת ישראל, בה נוסף לסיכון של התקפות מצד גורמים פליליים, הרווח בכל מדינה, קיים סיכון מהותי ומשמעותי של התקפות מצד מדינות וארגונים עוינים למדינה.

IoT מעורר חששות רבים גם לאור האפשרות של פגיעה בפרטיות, כתוצאה מהיקף ורגישות המידע אותו ניתן לאסוף על אנשים, במרחב הביתי או במרחב הציבורי. פריסה נרחבת של חיישנים במרחב הציבורי ושימוש בחיישנים במכשירים ביתיים מספקים לגופים מסחריים ומדיניים מידע בלתי-נדלה אודות יחידים – פרטיהם האישיים, אורח חייהם, מאפייני אישיותם, מצבם הגופני, ובריאותם. למצב עניינים זה עשוי להיות נזק כפול: ראשית, יחידים עלולים לבצע פעולות מסוימות ולהימנע מאחרות רק בשל הידיעה שמעשיהם חשופים; ושנית, המידע עלול להשפיע על החלטות של אחרים – כמעסיקים, חברות ביטוח, ובנקים – ביחס ליחיד.

IoT כרוך בהעברה, אחסון, ועיבוד של שלל פרטים אישיים על אודות היחיד. נוסף על-כך, ניתוח ועיבוד של המידע מאפשר לדעת פרטים ומאפיינים רבים נוספים על אודות אישיותו, מצבו הפיזי והנפשי, הרגליו, והתנהגותו של היחיד. כל זאת, כשחיישנים רבים מצויים במרחב הציבורי, באופן שמונע מהיחיד אפשרות מעשית שלא לספק מידע אודותיו. שילוב היבטים אלה הוביל חוקרים להשערות שונות אודות אופן קיומו של היחיד ב"עולם המחובר" – זה שבו פרוסים שלל מכשירים וחיישנים המנטרים את היחיד וסביבתו והמתקשרים בינם לבין עצמם.

בקצהו האוטופי של העולם המחובר, בעידן ה-IoT ליחיד פנאי רב בהרבה מזה שיש לו היום, כשצרכיו מסופקים באופן מידי על-ידי רובוטים ומכונות אוטונומיות, שפעמים רבות יודעים מה יהיו רצונותיו לפני שהוא עצמו מודע להם. בעולם זה, אנשים כמעט ואינם נדרשים לבצע עבודה פיזית, הגברת היעילות מאפשרת שיפור ניכר של תנאי הסביבה, איכות המים והאוויר, התחבורה הציבורית, הגודש בכבישים, ומערכת הבריאות. מוצרים ושירותים מותאמים אישית לצרכיו של היחיד, והחיים הופכים נוחים, מהנים, ופשוטים בהרבה.

בקצה הדיסטופי של עידן IoT העולם המחובר, הוא עולם "אורווליאני", שבו מדינות וחברות עוסקות במעקב וניטור בלתי פוסק של היחיד; כאשר יחידים שמתנהגים בבית או מחוצה לו באופן שנתפס כבלתי הולם, או מביעים דעה שמחוץ לקונצנוס הציבורי, נענשים בדרכים שונות: החל מפגיעה בפוטנציאל התעסוקה שלהם וקשריהם החברתיים, דרך מגבלות על תנועתם ועל ההשתתפותם בפעילות ציבורית, ועד ענישה פלילית. בהתאם, אנשים מפעילים צנזורה עצמית נרחבת בהתנהגות ובדיבור, שמגבילה, עד כדי מעלימה, את האוטונומיה האישית והפוליטית שלהם. ואומנם, יש הרואים את תחילת התממשות העולם הדיסטופי במערכת הדירוג החברתי של ממשלת סין, המבוססת על שימוש נרחב בחיישנים, ובה ציון נמוך עשוי לשלול מהיחיד אפשרויות תנועה, העסקה, ורישום ללימודים.

שני העולמות – האוטופי ודיסטופי – אינם שוללים האחד את השני, אלא יכולים להתקיים במקביל. מכאן, שהתקדמות לעבר האחד עשויה להיות גם התקדמות לעבר האחר. בהתאם, מעבר לדיון בסוגיות הפרטיות, החלטות בדבר פריסתם והפעלתם של חיישנים, וכן אודות גישה, שליטה, ושימוש במידע צריכות להיעשות תוך מודעות להשלכות העומק והרוחב שלהן.

נוסף על הפגיעה בפרטיות, IoT כרוך גם בסיכונים אחרים בתחום הצרכנות והאפליה. ההסתמכות הגוברת של צרכנים על תפקודם של חיישנים חושפת אותם לסיכונים נוספים וחדשים. זאת, לרוב, מבלי להשית אחריות מקבילה נוספת על יצרנים וספקי שירותים.[11] בנוסף, כיוון שמרבית מכשירי הצריכה הרלוונטיים אינם מצוידים במסך או מקלדת, האפשרות לספק לצרכנים אפשרויות בחירה ולקבל את הסכמתם המודעת נפגעת מהותית.[12] המידע הרב שנאסף מעמיד ספקים בעמדת כוח משמעותית עוד יותר אל מול הצרכן ומאפשר להם לקבוע תנאים חוזיים המיטיבים עמם במיוחד. לבסוף, מכירת המידע לצדדים שלישיים, כחברות ביטוח, בנקים, ומעסיקים, עלולה לאפשר דרכים חדשים להפלות אוכלוסיות מוחלשות, בין אם במכוון או שלא. זאת, למשל, לא על סמך נתונים ישירים אודות מין, גזע, דת, או מוגבלות פיזית, אלא על יסוד מידע המעיד על מאפיינים אלה באופן עקיף.[13]

יתר על-כן, היכולת של ספקים לצבור מידע אודות לקוחותיהם עשויה לרכז בידם כוח רב שייפגע מהותית בתחרות. כך, בהקשר התעשייתי, ספקים של מכונות ומכשור תעשייתי צפויים לעבור ממודל של מכירה למודל של שירותים. מודל אחרון זה מאפשר לספק לצבור מידע, לבצע התאמות אישיות ללקוחותיו, ולעמוד בצורה מיטבית בצרכיו של כל לקוח. ואולם, ככל שהבעלים של המידע הוא הספק לבדו – כלומר, כשהלקוח אינו יכול להעביר את המידע שהצטבר למתחריו של הספק – אלו יתקשו להתחרות באיכות השירות של הספק הקיים, לעיתים עד כדי היווצרות מונופול.[14] בדומה, ככל שהלקוח משתמש ביותר מסוג אחד של מכונות מאותו הספק וכשעל המכונות לתקשר האחת עם השנייה, מוגבלת היכולת של הלקוח להתקשר עם ספק אחר ביחס לאחת מהמכונות בלבד, כיוון שהיכולת של מכונות מספקים שונים לתקשר האחת עם השנייה אינה מובטחת, ובמקרים רבים ספק אם תתקיים.[15]

---

הערות ומקורות

[1] סטודנטים במחלקת מדעי המחשב בקרנגי מלון (Carnegie Melon) חיברו מכונה למכירת פחיות קוקה-קולה למערכת האינטרנט של בית הספר כדי שיוכלו לדעת האם יש פחיות במכונה ומה הטמפרטורה שלהן, ראו: John A. Rothchild, Net Gets Physical: What You Need to Know About the Internet of Things, ABA BUS. L. TODAY (Nov. 17, 2014).

[2] Scott J. Shackelford, Governing the Internet of Things, 73 Cardozo Art & Entertainment 701 (2019).

[3] בין השנים 2004 ל-2014 המחיר הממוצע של חיישנים המשמשים מכשירי IoT צנח מ-1.30 דולרים ל-0.50 דולרים, וההערכה היא שבשנת 2020 מחירם צנח אף ל-0.38 דולרים.

[4] Mckinsey Global Institute, The Internet Of Things: Mapping The Value Beyond The Hype (2015) (להלן: דוח חברת מקנזי, 2015)

[5] OECD Ministerial Meeting on the Digital Economy Background Report, The Internet of Things: Seizing the Benefits and Addressing the Challenges, OECD Digital Economy Papers No. 252 (2016). (להלן: דוח ה-OECD, 2016).

[6] דוח חברת מקנזי, 2015.

[7] דוח ה-OECD, 2016.

[8] IoT Readiness Act of 2021 (Feb. 11, 2021) (link).

[9] דוח ה-OECD, 2016.

[10] Mauricio Paez & Kerianne Tobitsch, The Industrial Internet of Things: Risks, Liabilities, and Emerging Legal Issues, 62 N.Y. L. Sch. L. Rev. 217 (2017).

[11] Rebecca Crootof, The Internet of Torts: Expanding Civil Liability Standards to Address Corporate Remote Interference, 69 Duke L.J. 583 (2019) (להלן: Crootof-2019)

[12] FTC Staff Report, “Internet of Things” (January 2015) (להלן: דוח ה-FTC, 2015)

[13] שם.

[14] European Commission, Preliminary Report – Sector Inquiry into Consumer Internet of Things, SWD 144 (2021) (להלן: EU Inquiry-2021).

[15] Crootof-2019.