עניין התביעה בטענה להפרת הוראות תיקון 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (חוק הספאם). התובעת טענה כי קיבלה מדי שבוע, במשך שנתיים, מסרונים מהנתבע 2, בשם הנתבעת 1 ומועדון נוסף, ללא הסכמתה ולמרות כי ביקשה מהנתבע כי יחדל ממשלוח המסרונים. הנתבעת 1 טענה כי יש להפנות הטענות לנתבע 2, שהודה כי שלח את ההודעות. הנתבע 2 הודה כי שלח את ההודעות, אך טען כי התובעת הסתירה את העובדה כי היא קרובת משפחה של הצלם של הנתבע 2 וכי ההודעות נשלחו לבקשתה. עוד טען כי קיבל את בקשת ההסרה וכי שם התובעת לא הוסר בשגגה. נפסק – אין מחלוקת כי ההודעות שנשלחו לתובעת מהוות פרסום וכי לא נשלחו בהתאם לחוק. לא צוין שם המפרסם ודרכי יצירת הקשר. אין מחלוקת כי התובעת פנתה לנתבע 2, שלא הסיר את מספרה מרשימת התפוצה. הנטל להוכיח את קבלת ההסכמה המפורשת מוטל על הנתבעים והם לא עמדו בו. העובדה כי קרוב משפחה רחוק של התובעת עובד עם הנתבע 2 אינה משנה לעניין ההסכמה. יש לקבוע כי הנתבע 2 שיגר פרסום בניגוד לחוק הספאם וכי התובעת זכאית לפיצוי לפי הוראות החוק. יש לקבל את טענת הנתבעת 1 כי הנתבע 2 קיבל את האחריות בגין משלוח ההודעות. הנתבע 2 אינו עובד או שלוח של הנתבעת 1 והוא מארגן אירועים עם קהל שלו. התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית. לאור היקף ההפרה, שנמשכה זמן רב ומאמציה הרבים של התובעת לאיתור שולח ההודעות, יפצה הנתבע 2 את התובעת ב-10,000 ש"ח (כולל הוצאות משפט).
פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
