התובע הזמין פיצה מהנתבעת ובמסגרת ההזמנה מסר את מספר הטלפון הנייד. התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו שני דברי פרסומת במסרון, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובע הסכים לקבל דברי פרסומת וכי התובע לא מימש את אפשרות ההסרה לאחר ההודעה הראשונה. נפסק – אין בידי הנתבעת תיעוד להסכמת התובע הנטענת. החוק קובע כי ההסכמה צריכה להיעשות בכתב ובמקרה דנן אין בידי הנתבעת להציג ראייה המעידה על הסכמה נטענת זו. הנתבעת שלחה לתובע הודעות ללא הסכמתו. ביחס לטענה כי התובע לא הסיר עצמו לאחר קבלת ההודעה הראשונה, הרי שיש להתחשב באפשרות זו על דרך הקטנת סכום הפיצוי הנפסק. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי של 1,000 ש"ח עבור ההודעה הראשונה ו-500 ש"ח עבור ההודעה השנייה וסה"כ 1,500 ש"ח.
פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
