חזרה לעמוד הקודם

ערעור תקדימי לבית המשפט העליון: האם נבחרי ציבור בישראל רשאים לחסום אזרחים ברשתות חברתיות?

השאלה האם נבחרי ציבור רשאים להסיר ולחסום משתמשים מדפיהם ברשתות החברתיות מעוררת סוגיות יסוד של הזכות לחופש ביטוי ושיח ציבורי בשנים האחרונות. בהקשר הישראלי, שאלה זו עתידה לקבל מענה בקרוב בעקבות ערעור שהגישה הקליניקה לזכויות אדם במרחב הסייבר באוניברסיטה העברית, בתמיכת איגוד האינטרנט הישראלי, לבית המשפט העליון. 

ערעור מנהלי: רובינשטיין נ' ראש עיריית גבעתיים (13.11.2022)

רקע להליך והסוגיות הציבוריות בו

ראש עיריית גבעתיים, מר רן קוניק, מפעיל בשנים האחרונות חשבון טוויטר, בו הוא מפרסם מידע אודות הנעשה בעיר בהיבטי חינוך, תרבות, בריאות, תרבות, דיור ועוד. בחשבון, מוצג קוניק כראש עירית גבעתיים, ומופיעה בו תמונתו במשרדו, כשדגל ישראל ודגל העיר מתנוססים מאחוריו. קוניק זמין לתושבי העיר ומשיב במהירות לשאלות ובקשות הנשלחות אליו באמצעות חשבון הטוויטר.

ביום 8.5.2020, פרסם אלמוג רובינשטיין, תושב גבעתיים, ציוץ בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה בעיר. בציוצו כתב: "הולך רגל נהרג כשנהג רכב עלה על המדרכה בגבעתיים… זה לא מחזה נדיר שרן קוניק ומשטרת ישראל מעודדים באופן יומיומי…". רובינשטיין תייג בציוץ את חשבון הטוויטר של ראש עיריית גבעתיים, קוניק. לציוץ זה הגיב ראש העיר, ולאחר מכן בחר לחסום את המשתמש של רובינשטיין.

(תגובתו של קוניק לציוץ של רובינשטיין. צילום מסך מתוך טוויטר)

בעקבות הדברים עתר רובינשטיין לבית המשפט המחוזי, בבקשה להורות למר קוניק להסיר את החסימה. כן התבקש בית המשפט לפרסם כללי שימוש בחשבונות ברשתות החברתיות של נבחרי ציבור, אף אם הם אינם נכס של רשות ציבורית או מתופעלים באמצעות משאבי הרשות. במסגרת העתירה טען רובינשטיין שחשבון הטוויטר של מר קוניק הוא חשבון ציבורי של ראש עיר, ולכן על התנהלותו של קוניק חלים כללי המשפט הציבורי. האופן שבו התנהל קוניק, כך נטען, פוגע בזכויות אדם, בהן הזכות לחופש הביטוי ובזכות לחופש המידע.

לאור החשיבות הציבורית של ההליך המשפטי התבקש היועץ המשפטי לממשלה לחוות דעתו בעניין. היועץ קבע שבחשבונות של נבחרי ציבור שמשמשים להם מסגרת למימוש תפקידם הציבורי במובן הרחב, אפשר לראות בפעולות של נציגי הציבור ככפופות לעקרונות המשפט הציבורי. מעמדת היועץ המשפטי לממשלה עלה שגם אם לצד הפרסומים של נבחר הציבור במסגרת תפקידו הציבורי במובנו הרחב, משמש החשבון את נבחר הציבור לפרסומים אישיים, עדיין יהיו מצבים שבהם כללים מהמשפט הציבורי יחולו ביחס לחשבונות בעלי מאפיינים כאמור.

למרות האמור, בהחלטה בבית המשפט המחוזי בתל אביב נקבע כי נבחרי ציבור רשאים לחסום תגובות של משתמשים כאשר לא מדובר בחשבון ציבורי. בית המשפט קבע במפורש כי יכול להיות שחשבון יהיה ציבורי גם אם אינו ממומן על ידי הרשות. עם זאת, בית המשפט קבע כי החשבון של ראש עיריית גבעתיים הוא פרטי, מבלי שנתן נימוק מספק לקביעה זו. על אף הקביעה, בית המשפט הבין כי החוק הקיים אינו ברור מספיק בתחום זה וביקש מהמחוקק להסדיר את העניין בחוק מכיוון שיש לו "השלכות רוחב משמעותיות". בית המשפט המחוזי קבע שחשבונו של מר קוניק הוא חשבון פרטי, שהוא רשאי לנהוג בו כרצונו, ולכן לא הורה לקוניק להסיר את החסימה של רובינשטיין. כן קבע בית המשפט שלרובינשטיין עומדות חלופות אחרות להתבטא בהן, בפלטפורמות דיגיטליות שונות, מלבד טוויטר.

הערעור לבית המשפט העליון ותמצית עמדתנו

ביום 13.11.2022 הוגש לבית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, על ידי הקליניקה לזכויות אדם בין לאומיות מהאוניברסיטה העברית ירושלים ובתמיכת איגוד האינטרנט הישראלי, תוך הצבעה על הנקודות הבאות:

  • להחלטת בית המשפט המחוזי יש השלכה ישירה וחמורה על זכויות היסוד של המערער לחופש הביטוי ולחופש המידע, כמו גם על חופש הביטוי של הציבור וזכותו למידע, ביקורת והשתתפות בשיח הציבורי, שעיקרו מתקיים כיום ברשתות החברתיות.
  • בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי ליחס בין השימוש של קוניק בחשבונו כחשבון פרטי לבין השימוש בו כחשבון ציבורי; כי יש לבחון את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה קיימות חלופות דיגיטליות הולמות על פני חשבון הטוויטר של ראש העיר; כי לא ניתן משקל מספיק להשלכות של חסימתו של רובינשטיין, בייחוד בכל הנוגע להגנה על ביטויים פוליטיים ולהשלכות רוחב נוספות. בית המשפט העליון נדרש כעת להבנות את אמות המידה שישמשו את בתי המשפט בישראל בבואם לבחון האם חשבון מסוים ברשת החברתית הוא חשבון פרטי או חשבון ציבורי, והאם חלים על אותו החשבון כללי המשפט הציבורי, המטילים עליו מגבלות שונות.  
  • עמדת היועמ"ש שהוגשה במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי אינה תואמת להחלטה שהתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי: לפי עמדה זו, תחולת כללי המשפט הציבורי לא תקבע לפי סיווג הדף על ידי הפלטפורמה (פרטי/ציבורי, מימון ציבורי/מימון עצמי), אלא בהתאם למאפייני השימוש והנסיבות הספציפיות. בנוסף, נכתב כי על מנת לקבוע כי כללי המשפט הציבורי חלים, יש להראות כי החשבון משמש את נבחר הציבור למימוש תפקידו הציבורי במובן הרחב. הבחנה זו מבדילה לדוגמא בין מקרים בהם משתמש נבחר הציבור לצרכים פרטיים או לפעולות שאינן קשורות לעבודתו ולתפקידו הרשמי לבין מקרים בהם חשבון זה משמש לצורך עדכון על מעשיו ומעשי הרשות אשר ייתפסו כמימוש תפקידו במובן הרחב. על כן, לפי היועמ"ש קיים צורך לבחון כל מקרה לגופו.
  • השפעותיה של הפסיקה כאן חורגות מעניינים הספציפי של הצדדים ולה השפעות הרוחב על האופן שבו מתנהל השיח הציבורי ברשתות חברתיות: אי-הפיכת פסק הדין של בית המשפט המחוזי תאפשר לנבחרי הציבור להתעלם לחלוטין מכללי המשפט הציבורי בכל הנוגע לחסימת מגיבים או הסרת תגובות, כל עוד החשבון אינו ממובן על ידי רשות מדינתית.  מצב זה, ישאיר את הציבור ללא כלים משפטיים להגן על הזכויות המוזכרות שלהם, ויפגע אנושות ביכולת לקיים דיון ציבורי בסוגיות ציבוריות ומקומיות.