בשנים האחרונות פלטפורמות דיגיטליות מרכזיות נדרשות לספק מענה לאתגרים הטכנולוגיים שאיימו במקרים שונים על הליכי בחירות ברחבי העולם. סקירה זו מנתחת את צעדי המדיניות, האכיפה והשקיפות שנקטו חברות הטכנולוגיה הגדולות, כפי שאלו דיווחו עליהם בעצמן, במדינות שונות ברחבי העולם. סקירה זו מלמדת על מגוון הכלים שהפלטפורמות פיתחו והפעילו בשנים 2024–2026 במדינות שונות ברחבי העולם, במספר מישורים: הגברת אמינות המידע, הסדרת פרסום פוליטי, תיוג תוכן שנוצר ב־AI ושיתוף פעולה עם רגולטורים וגורמי בדיקת עובדות.
בשנים 2024–2026 מלמדת כי חברות הטכנולוגיה עוברות בהדרגה ממודלים תגובתיים המבוססים בעיקרם על הסרת תוכן, למודל רב־שכבתי ששואף להגן על משתמשיהן ולספק תמיכה ומידע אותנטי בהקשר הפוליטי, ובפרט הדמוקרטי. המודל משקף מודעות גוברת להיקפם ועוצמתם של הסיכונים למערכות בחירות ברחבי העולם, ולאחריות המוטלת על ענקיות הטכנולוגיה במסגרת זו לניהול מידע כוזב והתמודדות עימו במרחבים הדיגיטליים שלהן. הכלים הבולטים שרותמות הפלטפורמות למאבק זה הם הגברת אכיפה, שיתופי פעולה עם מוסדות מדינתיים וארגוני חברה אזרחית מקומיים, פיתוח פתרונות טכנולוגיים יעודיים והכוונת משתמשים למקורות מידע רשמיים, כולל הנגשת מידע רשמי בפלטפורמות עצמן.
צירי הפעולה של הפלטפורמות המקוונות להתמודדות עם האתגרים בתקופת בחירות:
- שיתוף פעולה עם מוסדות מקומיים, הנגשת מידע רשמי והכוונת משתמשים: תיעול אקטיבי של גולשים למקורות מידע אמינים, רשמיים ומאומתים (כמו ועדות בחירות מרכזיות) באמצעות הקמת מרכזי בחירות ייעודיים בתוך האפליקציות והצגת תזכורות הצבעה.
- אכיפת מדיניות תוכן ומאבק בדיסאינפורמציה, תוכן סינטתי ובינה מלאכותית: ניטור, סינון והסרה של תכנים כוזבים המאיימים לפגוע בטוהר הבחירות או לשבשן, לצד סיכול רשתות השפעה סמויות והקמת חמ"לים (מרכזי בקרת משימה) ייעודיים לתקופת הבחירות. בנוסף, פיתוח כלי זיהוי ואכיפה טכנולוגיים כנגד זיופים עמוקים (Deepfakes), לצד קביעת חובת תיוג וגילוי נאות עבור תכנים ופרסומות שנוצרו או שונו באמצעות כלי AI גנרטיבי.
- הסדרת פרסום פוליטי ממומן: הגברת השקיפות במרחב הציבורי הדיגיטלי באמצעות חובת אימות זהות מפרסמים, הקמת ספריות מודעות פתוחות לציבור, הגבלת אפשרויות טרגוט ממוקד, ובמקרים מסוימים – הטלת איסור גורף על פרסום פוליטי או השעייתו (כפי שנעשה באיחוד האירופי).
- הסתמכות על גופי בדיקת עובדות (Fact-Checkers) וחברה אזרחית: ציר מרכזי זה מבוסס על שיתוף פעולה הדוק עם רשתות של בודקי עובדות עצמאיים ומקומיים לצורך סקירה, אימות, תיוג והפחתת תפוצה של טענות כוזבות במגוון שפות. לצד זאת, הפלטפורמות חברו לארגוני חברה אזרחית, אקדמיה ויוצרי תוכן כדי להוביל קמפיינים רחבים לאוריינות מידע, להפעיל קווי סיוע מבוססי צ'אטבוטים, ולחזק את החוסן הדיגיטלי של ציבור הבוחרים "מלמטה למעלה".
- בהקשר זה מתחדדת גם ההשפעה של רגולציה מחייבת, ובפרט באיחוד האירופי. לקראת כניסתה לתוקף של רגולציית ה־TTPA (Transparency and Targeting of Political Advertising) באוקטובר 2025, ניכרה החרפה בדרישות השקיפות ובהגבלת הטרגוט של פרסומות פוליטיות, עד כדי שינויים במודל הפעילות של הפלטפורמות.השנים 2024–2026 מאופיינות בשינוי פרדיגמה: פעולותיהן ותגובותיהן של החברות מעידות כי הן אינן תופסות עוד את הפלטפורמות כמתווכות ניטרליות בלבד, אלא כגורמים אקטיביים בעיצוב המרחב של השיח הפוליטי המקוון. אולם, ההצלחה במשימה המורכבת הזו אומנם תלויה במידת מה בטכנולוגיה, אך גם במבנה הרגולטורי המקומי ובאופי יחסי הגומלין בין הפלטפורמות למדינה.
אחת המגמות שניתן לאפיין כמניעות את הפלטפורמות לתגובה אקטיבית יותר היא שילוב בין השפעות הנובעות מסטנדרטיזציה גלובלית לבין יוזמות להתאמה מקומית להקשר החברתי ולשפה. ברמה העולמית, הפלטפורמות פעלו מאז 2024 תחת מסגרות וולונטריות משותפות, דוגמת אמנת ה־AI Elections Accord שנחתמה בוועידת מינכן באותה שנה, לצד עקרונות ה־IFES. מסגרות אלו ביקשו להגביר את אחריותן של החברות כלפי טוהר ההליך הדמוקרטי, ובהיבט המעשי לקדם זיהוי של תוכן סינתטי וסימון תכנים שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית. עם זאת, בפועל אופן היישום משתנה ממדינה למדינה, בהתאם למבנה הרגולטורי המקומי, אופי שיתופי הפעולה הנוצרים בה והמאפיינים החברתיים־לשוניים שלה.
לדוגמה, בהודו, הבולטת בייחודיותה כמדינה רב־לשונית, עם מורכבויות חברתיות המלוות באתגרים רבים, היערכות הפלטפורמות מבוססת על שיתופי פעולה עם ארגוני חברה אזרחית ובדיקת עובדות, וכוללת מענים ב־16 מהשפות הרשמיות במדינה ובערוצי דיווח ייעודיים למשתמשים, לצד ערוצי דיווח ישירים מול ועדת הבחירות המרכזית. לעומת זאת, במדינות האיחוד האירופי מושם דגש על עמידה בדרישות רגולטוריות מחמירות, ובמקרים מסוימים ביצוע "מבחני מאמץ" בשיתוף רשויות המדינה והנציבות האירופית. במולדובה, שעדיין אינה חברה באיחוד, ועמדה בפני מבצעים ממוקדים של השפעה זרה ודיאסינפורמציה לפגיעה בהליכים דמוקרטיים במדינה, תורגמה תפיסת החוסן לתרגיל משותף של גורמי ממשל בהשתתפות וולונטרית של כמה חברות גדולות – מטא, גוגל וטיקטוק, במטרה לבחון תגובה מתואמת בזמן אמת לאיומי סייבר והשפעה זרה.
הפלטפורמות, שככל הנראה מבינות שלא ניתן עוד להסתפק רק בהסרת תכנים בעייתיים, כאלה שאינם תואמים לכללי הקהילה שלהן, או שניטורם לוקה בחסר, פיתחו שכבות פעולה נוספות: אימות מפרסמים בתחום הפוליטי, חובת גילוי נאות על שימוש ב־AI, ארכוב מודעות פוליטיות למספר שנים, והקמת מרכזי בחירות ייעודיים בתוך האפליקציות, במטרה לנסות ולספק מידע אותנטי ואמין בהקשר הפוליטי המקומי. מרכזים אלו מפנים משתמשים המחפשים מידע פוליטי אל מקורות רשמיים ומאומתים, ולעיתים גם מספקים מידע לוגיסטי על הצבעה, רישום בוחרים ומחוזות בחירה. בכך המאמץ עבר מניסיון לשלוט במרחב הפיד עצמו, שעליו קשה מאוד לפקח, לשאיפה ליצור "מרחב מידע בטוח" ומבוקר בתוך הפלטפורמה. מכאן עולה השאלה האם מדובר בפתרון יעיל ומספק, או שמא נדרשת בה בעת גם בקרה מוגברת ואכיפה מספקת של המידע הלא מאומת והבלתי פורמלי הזורם בפיד המשתמשים.
בהקשר זה מתחדדת גם ההשפעה של רגולציה מחייבת, ובפרט באיחוד האירופי. לקראת כניסתה לתוקף של רגולציית ה־TTPA (Transparency and Targeting of Political Advertising) באוקטובר 2025, ניכרה החרפה בדרישות השקיפות ובהגבלת הטרגוט של פרסומות פוליטיות, עד כדי שינויים במודל הפעילות של הפלטפורמות.
השנים 2024–2026 מאופיינות בשינוי פרדיגמה: פעולותיהן ותגובותיהן של החברות מעידות כי הן אינן תופסות עוד את הפלטפורמות כמתווכות ניטרליות בלבד, אלא כגורמים אקטיביים בעיצוב המרחב של השיח הפוליטי המקוון. אולם, ההצלחה במשימה המורכבת הזו אומנם תלויה במידת מה בטכנולוגיה, אך גם במבנה הרגולטורי המקומי ובאופי יחסי הגומלין בין הפלטפורמות למדינה.
