התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו דברי פרסומת וחשבוניות בדוא"ל, למרות שאינו לקוח שלה. הנתבעת טענה כי כתובת הדוא"ל הוזנה כחלק מפרטי ההתקשרות של לקוח אחר שלה.
נפסק
אין מחלוקת כי ההודעות שנשלחו לתובע מקורן בטעות – בין אם בטעות ברישום שנערך על-ידי הנתבעת בקשר לפרטי הלקוח "הנכון", ובין אם בטעות של הפרטים שנמסרו לה, וכי התובע אינו ולא היה לקוח של הנתבעת ולא נתן בשום שלב את הסכמתו לקבל ממנה פניות באמצעות כתובת הדוא"ל שלו. האחריות לטעות זו בנסיבות אלו היא על הנתבעת. ספק אם משלוח חשבוניות שגויות לתובע מקיימות את הוראות החוק בדבר משלוח דבר פרסומת, אולם משנטען כי לחשבוניות צורפו גם מסרים שיווקיים, הרי שממילא הוכח שאלו נשלחו לתובע ללא הסכמתו ובניגוד להוראות חוק התקשורת. התובע לא הוכיח את מספר ההודעות שקיבל, אך עלה בידיו להוכיח כי מדובר ביותר מהודעה אחת. הנתבעת תשלם לתובע 1,800 ש"ח.
