התובע הגיש תביעה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), בגין 14 הודעות פרסום שנשלחו אליו. הנתבעת טענה כי אין יריבות בינה לבין התובע וכי התקשרה עם חברות שונות לצורך דיוור ופרסום שירותיה ברשת האינטרנט.
נפסק
דברי הפרסומת נשלחו לתובע בין השנים 2010-2014, כאשר התביעה הוגשה בחודש 12/2016. הגשת התביעה בשיהוי ניכר גרמה נזק ראייתי לנתבעת בשל הקושי באיתור ראיות בחלוף שנים מאז משלוח ההודעות. הראיה לכך היא שהנתבעת לא הצליחה למסור את הודעות הצד השלישי שהגישה נגד החברות שהיה לה קשר עמן. התובע לא הוכיח כי הסיר עצמו מרשימת התפוצה של הנתבעת. התובע הגיש תביעות קטנות רבות מעבר למותר, דבר היכול להעיד על העדר תום לב מטעמו. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.
