בחינה מחדש של מסגרת הדין לחדירה וחיפוש במכשירים חכמים וטלפוניים ניידים בפרט נדרשת לא רק מטעמי הגנה על פרטיות וכבוד האדם, אלא בראש ובראשונה מטעמי הליך הוגן ואמינות של הראיות המופקות באמצעות הכלים הטכנולוגיים המופעלים בישראל בעת הליכי חקירה.
בראיות דיגיטליות, ההבדל בין מקור לבין העתק מיטשטש עד שלעיתים אין הוא קיים כלל, כך שהדיון הראייתי אינו מתמקד בראיה גופה אלא בדרכי הפקתה. על כן, הראיות אמורות להיות Forensically Sound, כלומר נאמנות למקור, ומופקות בדרכים ספציפיות שאינן משנות את ה"מטה דאטה" של הנתונים, כגון מידע המתאר את הקבצים, מועדי יצירתם וכו'.
למרות זאת, כפי שתיארנו בהרחבה בפרק ב.4, כלים טכנולוגיים בעלי מעמד פורנזי, כגון מוצרי Cellebrite או NSO שרשויות אכיפת החוק בישראל משתמשות בהם, מעוררים אתגרים ראייתיים-הליכיים ייחודיים בכל הנוגע לאמינות הראיות, חשש ל"זיהום" הממצאים ושאלת השרשרת הראייתית של חיפושים דיגיטליים.[5] זאת, במיוחד בנוגע לביצוע חדירה נסתרת מרחוק, הכרוכה בהכרח בשינוי הנתונים ומערכות האבטחה של מכשיר היעד.[6]
על רקע זה, עדכון מסגרת הדין והנוהל לחדירה וחיפוש במכשירים חכמים של אזרחים נדרש כדי להבטיח את זכות האזרח להליך הוגן במסגרת פעולה רגישה זו, יחד עם האינטרס הציבורי להבטחת האמינות והמהימנות של הראיות המובאות בפני בתי המשפט. זאת, הן ביחס לאמינות הכלים הטכנולוגיים והן ביחס לשרשרת הראייתית והגנה מפני זיהום.
מקורות
[5] לפירוט חולשות אבטחה בכלים אלו שאפשרו לשבש את פלט מערכת UFED, ראו לעיל פרק ב.4.
[6] כמתואר בחלקים הקודמים, הכלים הפורנזיים לחילוץ ולעיבוד מידע ממכשירים חכמים כגון אלו של Cellebrite ו-NSO מנצלים חולשות אבטחה בתוכנה או בקוד של מערכות הטלפונים הניידים כדי לשבש או לעקוף את מנגנוני הנעילה והאבטחה המובנים שלהם.
