ה.4 הגידול בהיקף החיפושים בטלפונים חכמים פוגעני במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות

כאשר מדובר בהשלכות השימוש הנרחב בכלי חקירה פוגעני, חשוב לספק מענה לעובדה כי מי שיושפעו מכך במיוחד ובצורה חריפה הם אוכלוסיות מוחלשות או מיעוטים, אשר באופן שיטתי סובלים מאכיפה מוגברת. הדוגמאות המוכרות לאכיפת יתר שכזו בישראל הן פערי האכיפה כלפי לא-יהודים[14] וכלפי יוצאי אתיופיה (ובייחוד קטינים),[15] ששיעור פעולות האכיפה הננקטות נגדם גדול בהרבה משיעורם באוכלוסייה.

בהתחשב בכך שהפערים בשיעורי המעצר מאפיינים את מערכת המשפט הפלילי, סביר להניח שחילוץ נתונים מטלפונים סלולריים כבר משקף אותם. כלומר, בני מיעוטים ואוכלוסיות חלשות חשופים יותר לסכנת הפגיעה של חדירה משטרתית לנתונים ומידע אישי, והעובדה כי אוכלוסיות מוחלשות בישראל מסתמכות לרוב על טלפון נייד עבור מרבית הפעילות המקוונת שלהן מעצימה עוד יותר את הפוגענות של התפיסה והחיפוש במכשיריהן.[16]

בנוסף, חיוני להכיר במגבלות ההסכמה הניתנת מצד מיעוטים הסובלים מאכיפת יתר כתוצאה של חוסר סימטריה קיצוני בסמכויות ובמעמד. אף על פי שבית המשפט העליון קבע שאי אפשר לכפות הסכמה, באמצעים מפורשים או לא מפורשים, ניסיון החיים מלמד כי אינטרקאקציה של מיעוטים תרבותיים הנתונים לאכיפת יתר מצד גורמי האכיפה מתאפיינת בתחושת איום או אסימטריה קיצונית בסמכויות, וזו עשויה לגרום לאנשים להרגיש שאין באפשרותם או בטובתם לסרב לבקשת חיפוש מצד שוטרים.[17] המלצה זו עולה בקנה אחד עם ההכרה של בית המשפט העליון בסכנה הפוטנציאלית של "שיטור יתר" כלפי קבוצות אתניות או תרבותיות מוחלשות.[18]

מקורות

[14] בשנת 2019, ב-41% מהמקרים נרשם חשוד שאינו יהודי, ומתוך כלל כתבי האישום שהוגשו, 43% מהם היו כנגד נאשם שאינו יהודי; מכלל המעצרים הפליליים שבוצעו באותה שנה, 57% מהעצורים היו לא יהודיים. כמו כן, בסוף חודש מרץ 2020, 55% מכלל העצורים תושבי ישראל במתקני הכליאה השונים ברחבי המדינה היו לא יהודים. זאת בעוד ששיעור הלא יהודים באוכלוסייה עומד על 25.7% בלבד. מקור: ד"ר נורית יכימוביץ כהן "נתונים על פשיעה בחברה הערבית – עדכון" 1 (הכנסת – מרכז המחקר והמידע, 2020). הנתונים מתייחסים ל"לא יהודים", אך רובה המוחלט של קבוצה זו הוא של בני המגזר הערבי: מבין 2.27 מיליון לא יהודים שחיו בישראל בשנת 2018, 1.86 מיליון היו ערבים.

[15] בשנת 2019, למשל, שיעור תיקי החקירה של בגירים יוצאי אתיופיה עמד על 3.2% מכלל תיקי החקירה לבגירים באותה שנה, כמעט פי 2 משיעורם באוכלוסייה הכללית. בקרב קטינים, שיעור המעצרים של קטינים יוצאי אתיופיה עמד על 5.6% מכלל המעצרים של קטינים באותה שנה, יותר מפי 3 משיעורם באוכלוסייה. ראו: מבקר המדינה דו"ח שנתי 72א – התנהלות גורמי האכיפה אל מול יוצאי אתיופיה 292 (התשפ"א-2021).

[16] על פי נתוני הלמ"ס ואיגוד האינטרנט הישראלי משנת 2018, אין הבדלים בין הציבור הערבי ליהודי בבעלות על טלפון חכם; אולם 28% מהציבור הערבי העידו על גלישה באינטרנט מהטלפון הנייד בלבד, לעומת 10% מהציבור היהודי. כמו כן, כ-66% מהחברה הערבית דיווחו כי עיקר השימוש שלהם באינטרנט נעשה באמצעות הטלפון הנייד (קישור). נתונים משנת 2020 מלמדים שקרוב ל-20% מהחברה הערבית והדרוזית משתמשים באינטרנט רק באמצעות מכשירים ניידים, לעומת כ-7% מהאוכלוסייה היהודית (קישור).

[17] לתיאור תופעה זו בנוגע למיעוטים לא-לבנים מול רשויות האכיפה בארצות הברית, ראו: Upturn Report, לעיל ה"ש 10, בעמ' 59; Tracey Maclin, “Black and Blue Encounters” Some Preliminary Thoughts About Fourth Amendment Seizures: Should Race Matter?, 26 Val. U. L. Rev. 243, 248 (1991); Marcy Strauss, Reconstructing Consent, 92 J. Crim. L. & Criminology 211, 242–243 (2001); George C. Thomas III, Terrorism, Race and a New Approach to Consent Searches, 73 Miss L. J. 525, 542 (2003).

[18] בג"ץ 4455-19 עמותת טבקה – צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה נ' משטרת ישראל (25.01.2021).