פרק 2: ילידים דיגיטליים ומהגרים דיגיטליים בחברה הערבית

נכתב ע"י ד"ר האמה אבו קשק

האינטרנט הולכת ונעשית חיונית יותר בכל תחומי חיינו, בין אם מדובר בקניות, לימודים או שיתוף רגעים עם חברים – בקליק או שניים שולחים נתונים, והם יגיעו בתוך שניות. האינטרנט יצרה תרבות דינמית, שבה מגבלות הזמן והמקום נעלמות והשפה והסמלים החדשים הם גלובליים; תרבות המשחררת אותנו מרשתות גיאוגרפיות ומיחסים פיזיים ומפגישה אותנו בקהילות וירטואליות מבוססות נושאים. האינטראקציה בין תרבות האינטרנט לזו המסורתית עשויה ליצור התנגשות ערכים. המתח הזה ניכר בחברה הערבית, שהיא אומנם בשלב מעבר בין מסורתיות למודרניזם, אך עדיין החיים מתקיימים בקבוצות תרבותיות שהן קולקטיביות, והנורמות התרבותיות מעוצבות על בסיס הדת, המנהגים החברתיים והקולקטיב.

מנגד, תרבות האינטרנט מחזקת דווקא תהליכי אינדיבידואליזציה ונתפסת כסמל לחופש אישי ופתיחות. הדבר יכול להוות איום על הזהות, השפה והמנהגים בחברה הערבית. ואכן, כמו בעולם, גם בחברה הערבית חדירת הטכנולוגיה ומהפכת האינטרנט הביאו למעברים חברתיים-תרבותיים, למשל במרקם המשפחתי-חברתי: בחברה הערבית למשפחה חשיבות רבה בהחלטות מרכזיות בחיים, והקשר המהודק עימה מקנה לבני המשפחה תחושה חזקה של יציבות ולכידות. עם חדירת האינטרנט, הטלפונים החכמים והרשתות החברתיות הקשר הזה אומנם נותר בעל חשיבות רבה, אך דעתו של הדור הצעיר מוסחת לעיתים קרובות. אומנם "כולם יחד", אך כל אחד לחוד עסוק בעולמו הווירטואלי דרכו הוא יוצר קשרים חברתיים מחוץ למעגל הפיזי המשפחתי; כך שהאינטרנט קירבה עולמות, אך הרחיקה את הקרוב. לטענת ג'מאל (2014), המהפכה הדיגיטלית העצימה את האינדיבידואל והפקידה בידיו חופש ביטוי ויכולת השתתפות שלא היו זמינים לו קודם לכן, ובו בזמן שינתה במהירות את הסמכות ההורית. להורים אין כלים לפקח על מעשי ילדיהם, והם אינם יודעים כיצד להתמודד עם האתגר החדש, בעיקר לנוכח שינוי חשוב נוסף שיצרה חדירת האינטרנט: הפערים הבין-דוריים בין מי שמכונים "ילידי הדיגיטל" (Natives Digital ) לבין "מהגרי הדיגיטל" (Immigrants Digital).

ילידים ומהגרים בעולם דיגיטלי

המונח יליד דיגיטלי (1) מתאר אנשים שנולדו בעידן הדיגיטלי. קבוצה זו מכונה גם "iGeneration" ומתוארת כמי שנולדו עם "DNA דיגיטלי". המונח מהגר דיגיטל מתייחס למי שנולדו וגדלו בעולם הקדם-מחשב (Prensky, 2011). במונחים הכלליים ביותר, הילידים הדיגיטליים מדברים ונושמים את שפת המחשבים ותרבות הרשת. הם מעדיפים את האינטרנט על פני עיתון מודפס (2) , רגילים לשינויים טכנולוגיים מהירים ומסתגלים אליהם בטבעיות ובקלות. מהגרים דיגיטליים, לעומתם, לא עסקו ולא יעסקו בטכנולוגיה באותה מידה של טבעיות. חשוב לציין שגורמים נוספים מלבד הגיל משפיעים על נגישות האינטרנט והשימוש בו, כמו מעמד סוציו-אקונומי, השכלה ומוטיבציית המשתמש (3).

ניתן לחלק את המהגרים הדיגיטליים לשלוש קבוצות:

1. נמנעים – המעדיפים אורח חיים מסורתי ללא טכנולוגיה או עם מינימום טכנולוגיה. הם נוטים להחזיק טלפונים לא-חכמים, או משתמשים בטלפון סלולרי רק כדי לנהל שיחה קולית. בדרך כלל שייכים לקבוצה הזו הבייבי-בומרס (4), שרובם אינם בעלי השכלה גבוהה וחלקם אינם יודעים קרוא וכתוב (5). הדבר מקשה עליהם במיוחד מכיוון שטכנולוגיית האינטרנט דורשת הכשרה, והשימוש בה דורש ידיעת שפה זרה. על בסיס נתוני איגוד האינטרנט הישראלי (2016א), גם חלק מבני דור ה-X משתייכים לקבוצה הזו: יותר ממחצית האזרחים הערבים מעל גיל 54 אינם גולשים באינטרנט.
2. מאמצים סרבנים – אלה מבינים שטכנולוגיה היא חלק מהעולם של ימינו ומנסים לאמץ אותה בגלל הילדים ולצורכי עבודה, תקשורת וצרכנות, ובכל זאת מרגישים קושי וזרות, כ"עולים חדשים" בעולם האינטרנטי. יש להם טלפון חכם ומייל שהם בודקים מדי פעם, ואולי עשו שימוש בבנקאות מקוונת, ביצעו תשלום באינטרנט או קבעו תור למרפאה, אך השימוש שלהם באינטרנט ובטכנולוגיה פסיבי ומאופיין בתחושת חוסר ברירה ובגישה זהירה, לרוב רק כצרכנים. לרוב הם בעלי אוריינות דיגיטלית נמוכה. קבוצה זו ככל הנראה כוללת את רוב המהגרים הדיגיטליים מהחברה הערבית.
3. מאמצים נלהבים – אלה המהגרים הדיגיטליים בעלי הפוטנציאל לעמוד בקצב של הילידים. לרוב הם מרקע סוציו-אקונומי גבוה ובעלי השכלה ו/או בעלי מוטיבציה ועניין בשימוש בטכנולוגיה ובאינטרנט. הם נלהבים מכל חידוש טכנולוגי, כותבים טקסטים, בודקים מייל בקביעות ומשתמשים ברשתות חברתיות כמו פייסבוק מתוך הכרה בכך שזו דרך טובה ליצור קשרים עם הילדים ועם חברים ותיקים (Zur & Walker, 2011) . משתמשים המשתייכים לקבוצה זו הם מיעוט בתוך המיעוט.

הילידים הדיגיטליים כוללים שלושה דורות. הצעיר שבהם הוא דור האלפא (Generation Alpha) – ילידי 2010 ואילך (Carter, 2018) . רבים מבני דור זה בחברה הערבית גדלו "עם טלפונים חכמים ביד". כמו בעולם, צפייה ביוטיוב הפכה פופולרית מאוד אצלם מגיל צעיר, והם גם חשופים לתחנות לוויין ערביות מכל העולם ולערוצי ילדים בערבית (גוז'נסקי ואבו-קשק, 2020). (6) דור ה-Y המבוגר בקבוצה, שזכה לשם "דור המילניום" וגדל בעולם שנשלט בידי האינטרנט. אלה חשים בנוח בשימוש במחשב ובטלפון החכם. (7) דור ה-Z הם מי שמכונים גם "דור המסכים" או "דור הפלזמה", כי הם נתפסים כרואים את המציאות מבעד למסך, ויש המכנים אותם "דור הגוגל" או "דור האינטרנט", לאור מרכזיותו בחייהם. בעוד דור ה-Y משתמש בנייד לשליחת הודעות טקסט כאמצעי תקשורת מרכזי, דור ה-Z משתמש ביישומים טכנולוגיים המוטמעים בנייד ליצירת תקשורת סימבולית בלתי-מילולית, המתאפיינת בשימוש ב-emoji וסמלים בפלטפורמות חברתיות. דור זה משתמש ברשתות חברתיות כמו פייסבוק וסנאפצ'אט, ומוביל בשימוש בוואטסאפ וביוטיוב (גוז'נסקי ואבו-קשק, 2020).

על פי נתוני המחקר של ג'מאל וקוקבין (2020), צעירים פעילים ברשת מתעניינים בסוגיות חברתיות, בידוריות או תרבותיות יותר מבסוגיות פוליטיות. אמנם הם פעילים ברשתות חברתיות יותר ממבוגרים (הממוצע הגבוה ביותר של פעילים הוא בקרב בני 18–29); אך לגבי סוגיות מסוימות נמצא קשר הפוך – חיובי מובהק – בין גיל למדד רמת השתתפות אונליין (למשל המלחמה בעזה, הפגנות נגד המשטרה ואסירים פוליטיים). ככל שהגיל עולה רמת ההשתתפות גדלה, כלומר השתתפות בסוגיות פוליטיות מאפיינת יותר את דור ה-Y וחלק מהדור הקודם (8) מאשר את דור ה-Z.

דור ה-Z הוא הדור הגלובלי הראשון: החל בצריכת מוזיקה וכלה ביצירת קשרים, צרכנות ובידור, הגלובליזציה חודרת לחיי צעירים אלה. למרות זאת ניתן לראות שהם מפתחים ומנסחים זהות תרבותית היברידית: הם לא רק מתקשרים וצורכים את התרבות הגלובלית, אלא גם מביאים בחשבון את זהותם התרבותית. הם מגדירים את התוכן והצורה של תחום התוכן שהם צורכים, כלומר נעשית התאמה לקונטקסט התרבותי-חברתי שלהם. במחקרם של (Abbas & Mesch, 2015) נמצא קשר בין ערכים תרבותיים לבין מניעי השימוש בפייסבוק: צעירים ערבים משתמשים בו בעיקר לשמירה על יחסים קיימים והרחבת הקשרים החברתיים. מצד שני, האפשרות לבנות מערכות יחסים בקלות דרך צ'אט מקוון ולפעול באופן חופשי יותר באינטרנט, ללא גבולות חברתיים, יכולה לגרום להם לסגת ממגע חברתי בשל הגבלות מגדריות. במחקרם של מש ותלמוד (2007) נמצא כי בני הנוער הערבים משתמשים בטלפונים הסלולריים לשמירה על קשרים מקומיים בזמנים ובמצבים בהם תקשורת פנים אל פנים אינה אפשרית, להתגברות על המגבלות של אזורי מגורים נפרדים ועל האיסורים התרבותיים החלים על קשרים בין-מגדריים, שאינם מקובלים בחברה הקולקטיבית המסורתית. כל דפוס שימוש במדיה החדשה ובאינטרנט מתקבל במשא ומתן אצל המשתמש עצמו, בין גבולות סביבתו התרבותית לבין התרבות הגלובלית, בין מה שמותר ומה שאסור לבין פתיחות וחופשיות. אצל חלק גדול מהמשתמשים, השיח והשימוש משלבים מאפיינים תרבותיים גלובליים עם שמירה על תפיסה מכבדת של הערכים והמסורות המקומיות. אפשר לראות בזה ביטוי לתהליך גלוקליזציה, או עולמקומיות (Glocalization) . על פי Friedman (1999), עולמקומיות היא הדרך היחידה שבה יכולות חברות ותרבויות להתמודד עם אתגרי הגלובליזציה, שכן היא מאפשרת להן לאמץ היבטים מסוימים של הגלובליזציה בלי לאבד את הייחודיות שלהן.

נשים ערביות באינטרנט: מרחב פרטי, מפוקח ומצונזר

נושא הזהות נעשה מורכב עוד יותר כשבוחנים אותו מן ההיבט המגדרי. האינטרנט הוא מרחב המושפע מהסביבה הפוליטית, החברתית והכלכלית והשיח שסביבו, וכפי שטוען לאש (1987) "הטכנולוגיה היא מראה של החברה", כלומר אינה ניטרלית; האנשים מגיבים לא רק לטכנולוגיות, אלא גם – וביתר שאת – לשיח המקיף אותן. הדבר משתקף באופן שימושן של נשים ערביות במרחב הווירטואלי הזה, שנע בין מרחב פרטי למרחב ציבורי. למרות ההנחה שהאינטרנט הוא מרחב המאפשר לכל אישה להיות מוצגת כשווה בין שווים ופותח לה פתח לעולם החיצוני, גם המרחב הזה נתון כאמור ללחצים חברתיים ופוליטיים, ואופן השימוש של הנשים בו כפוף לסטנדרטים שקבעה להן החברה. סקר של מרכז חמלה (2017) העלה שרק 39.8% מהנשים מרגישות בטוחות לשתף מידע אישי ותמונות ברשתות החברתיות (לעומת 56.2% מהגברים), והן נוהגות לצנזר את עצמן באינטרנט. לרובן יש חשבון פרטי ברשתות החברתיות, ומטרת השימוש באינטרנט עבורן היא תקשורת חברתית (74%). שתי הרשתות הפופולרית בקרב נשים הן פייסבוק (78%) ואינסטגרם (56%) (Odeh, 2018). נמצא שבקרב נשים יש חשיבות לשמירה על הפרטיות במרחב הווירטואלי, הנובעת מכך שהן נתונות לבקרה ופיקוח הדוקים מצד המשפחה והחברה. עוד עולה מהדו"ח של Odeh (2018) 50% מהנשים לא שיתפו תמונות, והסיבה העיקרית שנקבו בה הייתה תחושת חוסר ביטחון (71%). הפיקוח על הנשים ברשת אינו רק משפחתי-חברתי, הוא גם פוליטי. ממצאים מתוך קבוצות מיקוד של צעירות העלו שגם אם הן אקטיביות מהבחינה הפוליטית, הן מדירות את עצמן מאקטיביזם דיגיטלי. הסיבות שהן העלו היו חשש מפני רדיפה פוליטית, חשש חברתי או חשש לספוג תגובות הטוענות שהן חצו את גבולותיהן המגדריים (Odeh, 2018). הממצאים עולים בקנה אחד עם המחקר של אבו קשק (2016), שמצא הבדל מובהק (p≤0.0077) בין בלוגרים לבלוגריות בשכיחות נושאי הפוסטים שפרסמו: אצל הגברים רוב הפוסטים (כ-59%) עסקו בנושא ציבורי, ואילו אצל הנשים כמחצית מהפוסטים (52%) עסקו בנושאי סגנון חיים.

מאפיין נוסף לשימוש של נשים ברשת הוא שהן נתונות להטרדות רבות. לפי נתוני סקר איגוד האינטרנט (2016ב), באותה שנה נמנו 2,100,000 הטרדות של נשים ברשת, מהן 130,000 נגד נשות ציבור. אין בידינו נתונים סטטיסטיים מדויקים על ההטרדות ברשת כלפי נשים ערביות, אך בסקר כללי שכלל משתתפות מהחברה הערבית בישראל, מהגדה ומרצועת עזה, עלה כי שליש מהצעירות בנות 15­­­–­35 חוו אלימות או הטרדה ברשת. נמצא גם שהמשתתפות מהחברה הערבית פנו אל ההורים והמשפחה כדי לפתור את הבעיה, והביעו חוסר אמון ביכולתה של המשטרה לעזור (93%) (Odeh, 2018). מכל האמור אפשר להסיק שהאישה הערבייה אינה מסוגלת לבטא את "האני האמיתי" שלה במרחב המקוון. עבורה האינטרנט אינו מרחב ציבורי מגוון והטרוגני, אלא מרחב פרטי, סגור והומוגני הכפוף לאותם לחצים שהיא חווה "בחוץ" – כלומר המציאות שלנו כנשים באוף-ליין משועתקת לאון-ליין. לכן כאשר טוענים שהפער הדיגיטלי בין נשים לגברים בחברה הערבית הולך ונעלם, חשוב להביא בחשבון לא רק את מספר המשתמשים, אלא גם את אופן השימוש ומאפייניו אצל הנשים.

מהגרים דיגיטליים בעל כורחם

למרות ההנחה שילידים דיגיטליים גדלו או נולדו בעידן האינטרנט, בחברה הערבית בישראל יש גם מי שעונים להגדרה זו אך הם למעשה מהגרים דיגיטליים, שכן נמנע מהם השימוש באינטרנט מסיבות פוליטיות. החברה הערבית סובלת מהזנחה, עוני, היעדר תשתיות, גישה חלקית למחשבים ורמה נמוכה של אוריינות דיגיטלית. אלה יוצרים פער דיגיטלי יציב בין אוכלוסיות יהודיות וערביות: לפי נתוני הלמ"ס (2019), בשנת 2018 השתמשו באינטרנט 85.8% מבני ה-20 ומעלה בחברה היהודית, לעומת 74.2% מבני אותם גילים בחברה הערבית. עוד נמצא כי ל-78.3% ממשקי הבית היהודיים היה באותה שנה הסדר עם ספקי אינטרנט, לעומת כ-49% בלבד ממשקי הבית הערביים. גם בתוך החברה הערבית עצמה קיימים פערים; למשל, ביישובים הבדואיים המוכרים עומד שיעור בתי האב המחוברים לאינטרנט על 34% בלבד לעומת 78% בחברה הישראלית (Abu-Kaf et al, 2019). היישובים הלא-מוכרים, שאינם מחוברים לתשתיות בסיסיות, נאלצים להישען על הרשת הסלולרית לצורך חיבור לאינטרנט, אך אין בכך הקלה: ביישובים רבים אין קליטה סלולרית כלל, ובאחרים הקליטה חלקית בלבד (9). ישנה אפליה גם בטיב השירות הסלולרי הניתן: בעוד רובה המוחלט של אוכלוסיית ישראל משתמש בטכנולוגיית 4G המתקדמת, לרבים מהיישובים הבדואיים ישנה גישה רק לטכנולוגיית 3G , שאינה מאפשרת שימוש מתקדם ברשת גם אם איכות החיבור טובה.
מנתוני הסקר של אבו-קשק ומנדלס (2020) בקרב צעירים בדואים, רובם בני דור ה-Z, עולה כי רק ל-7.8% מהם יש מחשב אישי נייח. ל-48.4% יש מחשב נייד, ל-2.7% יש טאבלט ול-81.3% מהם יש טלפון חכם. 54.5% דיווחו כי יש ביישובם קליטה סלולרית מדי פעם, 20% אמרו כי יש קליטה תקינה ו-25.5% העידו כי אין ביישוב מגוריהם קליטה סלולרית כלל. הדבר משפיע על דפוסי השימוש בתקשורת אצלם: בעוד שאחרים משתמשים במסרים מיידיים, בכפרים מסוימים של החברה הבדואית נעשה שימוש בשליחת הודעות SMS ובשיחות טלפון.

להנגשת שירותים דיגיטליים בשפה הערבית חשיבות רבה עבור מי שברשותם אמצעי קצה וגם אוריינות דיגיטלית. אך חשוב לזכור שהנגשה אין פירושה בהכרח הבטחה לביטוי אותנטי ונגישות דיגיטלית תקשורתית בחברה הערבית. היא אמורה למלא את צורכי חברה זו בהתאמה לתרבותה ולזהותה, ולא מתוך גישת "כור היתוך". ולנוכח הנתונים שהוצגו לגבי פערים דיגיטליים, חשוב גם לדעת איך להגיע לקבוצות בחברה הערבית שהאינטרנט אינו נגיש להן במידה מספקת ולהציע חלופות. היעדר נגישות, לצד קשיים בשימוש מושכל באינטרנט, עלולים להביא דה-פקטו להדרה של קבוצות ופרטים מזירות שיח חברתיות מרכזיות ולהגבלת יכולתם לצבור משאבים ולפתח יכולות (Van Dijk, 2005). בכך נוצר שעתוק של פערים סוציו-אקונומיים קיימים. הדרה דיגיטלית, כפי שטוען (Castells, 2002), היא אחת מצורות ההדרה הפוגעניות ביותר בחברה בת זמננו.

הערות

1. מי שהשתמש בו לראשונה הוא ג'ון פרי בארלו (Barlow) מארגון EFF) Electronic Foundation Frontier), שניסח את "מגילת העצמאות של הסייברספייס" ופרסם אותה בדאבוס ב-1996, בתגובה לממשלות שניסחו אז חוקים להגבלת חופש הביטוי באינטרנט.
2. המחקר של ג'מאל וקוקבין (2020) בנושא דפוסי השימוש בתקשורת בחברה הערבית מצא קשר שלישי מובהק בין גיל לתדירות קריאת עיתונות עברית: ככל שהגיל עולה, כן יורדת תדירות הקריאה.
3. המוטיבציה תלויה בהיבטים אישיים, חברתיים, תרבותיים ופסיכולוגיים. הסברים אינדיבידואליים למוטיבציית משתמש נמוכה כוללים טכנופוביה – תחושת חוסר נוחות, לחץ או פחד שחש המשתמש בעת מפגש עם מחשב והאינטרנט (לב און ועמיתיו, 2019).
4. ילידי אמצע שנות ה-40' ועד תחילת שנות ה-60' של המאה ה-20 (Carter, 2018).
5. בשנות ה- 60 כמחצית מהערבים היו חסרי השכלה יסודית (1-8), ושיעורם של בעלי ההשכלה התיכונית עמד על 7% בלבד, ובשנות ה-70 עלה לחמישית מהאוכלוסייה (חאג' יחיא ואסף, 2017).
6. ילידי תחילת שנות ה-80' עד סוף שנות ה-90' של המאה ה-20.
7. ילידי סוף שנות ה-90' של המאה ה-20 עד אמצע העשור השני של המאה ה-21 Carter, 2018)).
8. בעקבות המהפכות בעולם הערבי עלתה תופעת האקטיביזם הדיגיטלי בחברה זו (בערבית התופעה מכונה الحراك الشبابي, אל-חראכּ אל-שבאבי – "האקטיביזם של הצעירים"). הצעירים מארגנים באמצעות הרשתות החברתיות פעולות מחאה נגד מדיניות הממשלה, תהלוכות מקומיות ולאומיות, הפגנות רחוב ספונטניות וכל נושא בעל עניין ציבורי. דוגמאות למחאות פוליטיות ברשת בשנים האחרונות הן ההתנגדות לתוכנית פראוור (2013), המחאה נגד המלחמה בעזה (2009, 2014) וסגירת מסגד אל-אקצא (2017) (אבו-קשק, 2016). למרות המודעות לאקטיביזם הדיגיטלי, הרשת עוברת תהליך של השתקה, ולפי נתוני המחקר של ג'מאל וקוקבין (2020) רוב הנחקרים אינם נוהגים להביע את דעותיהם באינטרנט כלל. הסוגיות שהמשיבים דיווחו כי היו פעילים בהן יותר היו הפרת קדושתם של המקומות הקדושים, הריסת בתים והמלחמה בעזה. על פי ממצאי מחקר מרכז חמלה (20197amle, ), בין הסיבות לחוסר ההשתתפות ברשת היו חוקים הפוגעים בחופש הביטוי, פחד מהדיכוי, לחץ משפחתי ופחד מפני פגיעה בעתיד.
9. מצב זה נובע מהצבה של אנטנות סלולריות מועטות ליד יישובים בדואיים ביחס למספר האנטנות ליד יישובים יהודיים. היחס בין מספר אנטנות לתושב ביישובים יהודיים בנגב הוא 1/1217, בעוד ביישובים הבדואיים המוכרים הוא 1/5783 (Abu-Kaf et al., 2019).

מקורות:

1. אבו-קשק, ה' (2016). הבלוגוספירה של המגזר הערבי בישראל כאמצעי תקשורת אלטרנטיבי. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
2. אבו-קשק, ה' ומנדלס, י' (2020). מנסים להתחבר: פער דיגיטלי ולמידה מרחוק  בקרב סטודנטים בדואים בזמן משבר הקורונה. המכללה האקדמית ספיר.
3. איגוד האינטרנט הישראלי (2016א). הרגלי שימוש באינטרנט במגזר הערבי.  
4. איגוד האינטרנט הישראלי (2016ב). לא נעים להיות אישה. 
5. גוז'נסקי, י' ואבו-קשק, ה' (2020). "ילדים יהודים וערבים בישראל בימי הקורונה – אתגרים ידע ומדיה. קשר, 55, 97-118.
6. ג׳מאל, א' (2014). קהילתיות דיגיטלית, אינטימיות מקוונת ושינוי דפוסי המעורבות החברתית.  אעלאם: המרכז הערבי לחרות המדיה פיתוח ומחקר.
7. ג'מאל, א' וקוקבין, ו' (2020). הפעילות התקשורתית של מיעוטים לאומיים בעידן האלגוריתמי מקרה האזרחים הערבים-פלסטינים בישראל. מכון וולטר ליבך לחקר הדו-קיום היהודי ערבי.
8. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2019). שנתון סטטיסטי לישראל  2019. 
9. חאג' יחיא, נ' ואסף, ר' (2017). החברה הערבית בישראל תמונת מצב חברתית – כלכלית ומבט לעתיד. המכון הישראלי לדמוקרטיה. 
10. לב-און, א', בריינין, א', אבו-קשק, ה', זילברשטיין, ט', שטיינפלד, נ' ונעים, ס' (2019). מצמצמים את הפער: אפיון המשתתפים והשפעות בטווח הקצר והארוך של ההשתתפות בתוכנית להב"ה.

• Abbas, R., & Mesch, G. S. (2015). Cultural values & Facebook use among Palestinian youth in Israel. Computers in Human Behavior, 48, 644–653.
• Abu-Kaf, G., Schejter, A., & Abu-Jaffar, M. (2019). The Bedouin divide. Telecommunications Policy, 43(7), 101810.
• Carter, T (2018). Preparing generation Z for the teaching profession. Srate Journal 27 (1), 1-8.
• Castells, M. (2002). The Internet galaxy: Reflections on the Internet, business, and society. Oxford University Press.
• Friedman, T.L. )1999). The Lexus and the Olive Tree Understanding Globalization. Farrar, Straus and Giroux.
• Odeh, Sh. (2018). A Violent Network Gender Based Violence Againts Palestinian: Women in Virtual Space. 7amle – The Arab Center for the Advancement
• of Social Media. Prensky, M. (2001). Digital Natives, Digital Immigrants. On the Horizon, 9(5), 1-6.
• Rushoff, D. (1994). Cyberia Life in The Trenches of Hyperspace.
• Van Dijk, J. A. (2005). The deepening divide: Inequality in the information society. Sage Publications.
• Zur, O. & Walker, A (2011). On Digital Immigrants and Digital Natives: How the Digital Divide Affects Families, Educational Institutions, and the Workplace. Zur Institute – Online Publication. http://www.zurinstitute.com/digital_divide.html
• 7amle – The Arab Center for the Advancement of Social Media (2019). Silenced Networks The Chilling Effect among Palestinian Youth in Social Media.
• 7amle – The Arab Center for the Advancement of Social Media (2017). Digital Security & Palestinian youth’s.(Arabic)