שדה בדיקת העובדות בישראל ובעולם בזמן מלחמת ישראל-איראן
בהתבסס על הממצאים המרכזיים של מחקר זה ניתן לומר כי שדה בדיקת העובדות שעסק בניטור ובחינת תוכן שהופץ ברשתות בנוגע למלחמה היה רחב ומגוון מבחינת מספר המדינות והשפות שמייצגים הארגונים השונים. ריבוי השחקנים ומגוון השפות בתחום בדיקות העובדות סביב המלחמה מצביע על האופי הגלובלי שלה והעניין הרב שהיא עוררה, הן מצד ארגוני בדיקת עובדות והן מצד קהליהם המקומיים. ניתן גם להניח כי התכנים הכוזבים והמניפולטיביים הופצו בחלקם באותן שפות מקומיות, מה שמדגיש את הדינמיקה הגלובלית וחוסר הגבולות של דיסאינפורמציה במלחמה. כמו כן, על אף שהשיח הציבורי, התקשורתי והאקדמי הבין-לאומי מתמקד בארגונים ומומחים מערביים – בעיקר ממערב אירופה וצפון אמריקה – מחקר זה מבליט את הפעילות הנרחבת בתחום בדיקת העובדות באזורים אחרים בעולם, ומדגיש את הצורך לשלב בשיח הציבורי הבין-לאומי מגוון רחב יותר של גופי בדיקת עובדות, המשקפים את הצרכים וההטיות של קהליהם. ניתוח הממצאים מבליט את הודו כשחקנית חשובה ופעילה במיוחד בשדה בדיקת העובדות, כאשר שמונה ארגוני בדיקות עובדות הודיים שונים בחנו פרסומים על מלחמת ישראל-איראן, ואת הארגון הירדני Misbar, שפרסם את מספר הבדיקות הגדול ביותר לארגון יחיד.
בהקשר זה מעניין לציין כי בבחינת התפלגות המוטיבציות שבבסיס התכנים הכוזבים שנבדקו, לא נמצאו פערים בין מוטיבציות התכנים שנבדקו ע"י גופים שונים או שפות שונות. ככלל, מרבית התוכן הנבדק היה עשוי לשרת את האינטרס האיראני או לפגוע באינטרס הישראלי. ממצא בולט זה, המבוסס על בחינת היקף רחב של ארגונים מגוונים, עשוי להצביע על דומיננטיות של גורמים פרו-איראניים (או אנטי-ישראליים) ביצירה והפצה של תוכן כוזב ומניפולטיבי בתקופת המלחמה, ומעיד גם על מדיניות וסטנדרטים אחידים של בדיקות תוכן בקרב הארגונים שנכללו במחקר. החריגות הבולטות בהתפלגות מוטיבציית התוכן הנבדק הופיעו דווקא בבדיקות שפורסמו בעברית ובפרסית: הגופים הישראליים עסקו במידה רבה בתוכן כוזב שעשוי היה לשרת את ישראל, ואילו הגוף המבצע בדיקת עובדות בפרסית בדק יותר תכנים כוזבים שעשויים היו לשרת את איראן מאשר מרבית הארגונים בשדה הבין-לאומי. הפער בין הבדיקות של הארגונים הפועלים בעברית ובפרסית ובין יתר הבדיקות שפורסמו מעיד על חשיבותם של גופי בדיקת עובדות מקומיים, המשמשים "שומרי סף" ביקורתיים המגינים על משתמשי הרשת ועל סביבת המידע המקומית מפני הפצת תוכן כוזב בהקשרים של משברים ומלחמות.
הממדים והמאפיינים של התוכן הכוזב שהופץ ונבדק במלחמת ישראל-איראן
האיסוף והניתוח של כלל בדיקות התוכן הכוזב שביצעו עשרות ארגוני בדיקת עובדות במהלך המלחמה מאפשרים להגיע לתובנות ולהבנה טובה יותר של סביבת המידע והפצת המידע הכוזב במסגרת מלחמת ישראל-איראן, ומלחמות עכשוויות בכלל. עם זאת, חשוב להדגיש כי ניתוח התכנים נעשה על סמך הבדיקות שערכו גופים אלה, ולא באמצעות ניתוח ישיר ומייצג של סביבת המידע הדיגיטלית כולה בתקופת המלחמה.
ממצא בולט בניתוח קשור להתפלגות של פורמט התוכן הכוזב. רובם המכריע של התכנים שנבדקו היו בפורמט וידאו (84%), בפער ניכר לעומת תמונות (13%) ותוכן טקסטואלי (3%). מחקרים מצאו כי שיעור גבוה מתוכני הדיסאינפורמציה שאליהם נחשפים משתמשים ברשתות הם ויזואליים, בין היתר מאחר שהאלגוריתמים של הרשתות החברתיות מתעדפים סרטוני וידאו, ואלו בדרך כלל הם זוכים לחשיפה ומעורבות גדולה יותר מסוגי תכנים אחרים. המחקר הנוכחי מצביע על דפוס דומה גם במלחמת ישראל-איראן.[1] המיקוד בסרטונים ותמונות בבדיקות של תכנים הנוגעים למלחמה מעיד על האופי הוויזואלי המובהק של דיסאינפורמציה בקשר אליה, מתוך ניסיון ברור להטעות דרך מראה עיניים ולנצל את העדיפות שניתנת לתכנים אלו ברשתות החברתיות. עם זאת, ייתכן שמדובר גם בהטיה של גופי בדיקת העובדות לעיסוק בתכנים בפורמט וידאו, אם משום שהם יוצרים מעורבות ועניין רבים יותר אצל קהלי יעד וכלי תקשורת לעומת תכנים טקסטואליים למשל, או כי קל יותר לבדוק אותם. עוד מעניין לציין כי במחקר לא נמצאו בדיקות עובדות על טענות שגויות שהוצגו בסרטונים בשידור חי (לייב) ברשתות החברתיות, שאותם קשה יותר לנטר ולבדוק בדיעבד. כלומר, במידה שמתרחשת הפצת דיסאינפורמציה באמצעות כלים של שידור חי בפלטפורמות, ייתכן שהיא עוברת "מתחת לרדאר" של בודקי העובדות.
בהקשר של בחינת האופנים בהם התוכן מטעה או מהווה דיסאינפורמציה, זוהו מקרים רבים של שימוש בתיעודים או תכנים אותנטיים מאירועי עבר, שהופצו באופן מטעה ובמנותק מההקשר המקורי, כגון תיעודים של פגיעות ממתקפת הטילים האיראנית נגד ישראל ב-2024. 88% מבדיקות העובדות (470 בדיקות) שנבחנו התייחסו לתכנים שהוצאו מהקשרם לפחות בממד אחד – זמן (76% מהתכנים), מקום (63% מהתכנים), או מסגור (71% מהתכנים). זהו שיעור גבוה בהרבה משאר סוגי ההטעיה והדיסאינפורמציה שנמצאו. כלומר, רובם הגדול של התכנים הכוזבים סביב המלחמה נשענו על תיעוד אמיתי ואותנטי, ולא היו מפוברקים לגמרי, אלא כללו עיוות מסוים של המציאות והוצאה מהקשר של אירועים אמיתיים. בדיקות של הטעיות כאלה היו נפוצות הרבה יותר מבדיקות של טענות מפוברקות לגמרי, ששיעורן היה נמוך יחסית בבדיקות העובדות בסביבה הגלובלית. אחד ההסברים האפשריים לממצא זה הוא יכולותיהם ומגבלותיהם של גופי בדיקת העובדות: בעוד כלים טכניים כמו חיפוש תמונה הפוך מאפשרים להפריך תכנים כוזבים על בסיס טענות להוצאה מהקשר של מקום או זמן, הפרכת טענות לגופן היא מסובכת יותר מבחינה מעשית, שכן היא מצריכה כלים אחרים ומחקרי עומק. כמו כן, היא עשויה להיות מורכבת יותר מבחינה פוליטית, בשל העיסוק בתוכן עצמו ולא במזהים שונים שלו.
ממצא מעניין וחשוב נוסף של המחקר הוא כי 20% מכלל הבדיקות בזמן המלחמה עסקו בתוכני דיסאינפורמציה שנוצרו באמצעות כלי AI. מדובר בסוג הדיסאינפורמציה השני בשכיחותו לאחר הוצאה מהקשר, והוא שכיח בהרבה ממניפולציות או התערבות בכלים פשוטים ומיושנים יותר. רק 5% מתוכני הדיסאינפורמציה שנבדקו כללו מניפולציה שלא באמצעות כלי AI, אלא באמצעות עריכה מגמתית או כלים מסורתיים אחרים. כלומר, השימוש בכלי AI לשם מניפולציה או יצירה של תכנים ויזואליים כוזבים הופך נפוץ יותר משימוש בכלים פשוטים ומיושנים ממנו. ייתכן שממצא זה נובע מהשיפור הרב בכלי AI והזמינות הגוברת שלהם, והוא תואם פרסומים אחרים שעסקו בסביבת המידע במלחמת ישראל-איראן וטענו שנעשה במהלכה שימוש נרחב בדיסאינפורמציה מבוססת AI. [2]
עם זאת, עדיין מדובר בשיעור נמוך מאוד של תכנים כוזבים יחסית לדיסאינפורמציה באמצעות הוצאה מהקשר. ממצאים אלו תואמים מחקרים קודמים, שמצאו כי למרות ההמולה התקשורתית והדאגה הציבורית סביב שימוש בכלי AI ליצירת תכנים כוזבים בכלל, ובהקשרים של מלחמות ומשברים בפרט – כגון שימוש ב-AI ליצירת דיפ-פייק של פוליטיקאים כדי להטות את דעת הקהל – שימושים כאלו עוד לא הפכו נפוצים במיוחד, ומרבית התוכן הכוזב עדיין מתבסס על אירועי עבר אמיתיים.[3] על אף השיפור וההנגשה של כלי AI בשנים האחרונות, נראה כי הפצת סרטונים ותמונות ממוחזרים מאירועים ומקומות אחרים היא עדיין קלה, מהירה ופשוטה יותר מיצירה של תכנים סינתטיים ומפוברקים, הדורשת מידה מסוימת של מומחיות ויכולת טכנית. אולם, יש לפרש ממצא זה בזהירות, שכן במהלך המלחמה תוכני AI מסוימים, כמו תמונות של הפלת מטוסים, הפכו ויראליים. לכן, השיעור הגבוה יחסית של תוכני דיסאינפורמציה מסוג זה עשוי לנבוע מכך שגופי בדיקת עובדות רבים בעולם עסקו בתכנים ויראליים שחזרו והופיעו שוב ושוב. מעבר לכך, חשוב גם לזכור שקל יותר מבחינה מתודולוגית לבדוק ולהפריך תכנים ישנים או ממוחזרים דרך איתור מופעים קודמים שלהם, בניגוד להפרכה של תכנים סינתטיים או ערוכים, שלעיתים עשויים ברמה טכנית גבוהה המקשה על הבדיקה. כלומר, ריבוי הבדיקות של סוג דיסאינפורמציה מסוים עשוי לשקף את הדומיננטיות שלו בשדה המידע הכוזב, אך קשור גם ליכולות, להעדפות ולכלים הקיימים בידי הבודקים.
פיצוצים וירטואליים ופייקים בליסטיים
מאפייני המידע הכוזב והמניפולטיבי שהופץ ונבדק במלחמה, כפי שעולה במחקר זה, תואמים את התמות המרכזיות שעלו מניתוח הנתונים, ומעידים על השימושים שיוצרי ומפיצי התכנים הכוזבים ביקשו לעשות בתכנים אלו כדי לקדם את מטרותיהם. המחקר מצא כי רוב התכנים שנבדקו עסקו בעיקר בהגברה של ביטויי כוח והצגת עוצמה צבאית נגד האויב, למשל דרך העצמה או זיוף של פגיעות בתשתיות פיזיות, או הצגה של כלי נשק והפגנת כוח צבאי. התכנים לא עסקו כמעט במהלכים מדיניים ופוליטיים, או בטרגדיות אנושיות ובמחיר האישי של המלחמה. זאת בשונה מדיסאינפורמציה שהופצה במלחמות אחרות, כמו מלחמת ישראל-חמאס, כאשר כל אחד מהצדדים ביקש לעשות דה-לגיטימציה לצד השני ולהוקיע אותו כלא מוסרי באמצעות הצגתו כאחראי לביצוע פשעים.[4] בהתאם לכך, עלה כי גם השימושים בכלי AI במלחמה זו נעשו למטרות זיוף של הרס תשתיות פיזיות או העצמתו, וכן ביום התרסקויות של כלי טיס וטייסים. בניגוד לסכסוכים אחרים כמו המלחמה בעזה, רוב התכנים שנוצרו במלחמה זו באמצעות AI לא כללו אנשים או סיטואציות בין-אישיות הפונות אל הרגש, אלא מבנים, תשתיות, כלי נשק ופיצוצים.
ממצא אחר המחזק תובנה זו הוא בדיקת המיקומים המקוריים של תכנים שהוצאו מהקשרם הגיאוגרפי, ולא הגיעו בהכרח מאזור המזרח התיכון. מדינות בולטות שבהן צולמו התכנים במקור היו סין, ארה"ב ורוסיה, בשיעור גבוה יותר מאשר מקומות כמו סוריה, עזה ולבנון. ממצא זה מתאים לתפיסה התודעתית שאפיינה מלחמה זו ולאופי המידע שהופץ במסגרתה, המתאפיין בטשטוש ומבט מרוחק על תוצאות הלחימה.
אם כן, במלחמת ישראל-איראן נעשה שימוש נרחב בדיסאינפורמציה כדי להעצים את ממדי הפגיעה באויב ולהציג כל אחד מהצדדים בעימות כחזק יותר מהשני, בשונה מהדגשת פעולות לא חוקיות, לא לגיטימיות או לא מוסריות של האויב, במטרה להפעיל עליו לחץ מצד הקהילה הבין-לאומית. שימושים אלו חורגים מהאופי האמוציונלי והאפקטיבי של דיסאינפורמציה בהקשרים אחרים, ומיועדים לנצל את "ערפל המלחמה" ולהעצים אותו כדי להפעיל לחץ ישיר על האזרחים והעורף וליצור מצג שווא של נזקים גדולים יותר מאלה המדווחים בתקשורת הרשמית. אנו מכנים תוכן כוזב מסוג זה "דיסאינפורמציה בליסטית" – תוכן ויזואלי הממוקד בהעצמת ההרס והחורבן במדינת האויב. סוג זה מנוגד, למשל, לדיסאינפורמציה של קורבנוּת – שמטרתה להציג את עצמך כחלש וכקורבן ואת האויב כאחזר או פושע מלחמה ולהעצים את הלחץ והביקורת הבין-לאומיים כלפיו.
לסיכום, הערפול, הצנזורה והמגבלות על גופי תקשורת בזמן מלחמה מעודדים יצירת דיסאינפורמציה סביב נזקי המלחמה ופגיעות באויב, תוך ניצול חוסר הידע בקרב האזרחים ומגבלות הפרסום של כלי התקשורת כדי לזרוע בהלה וחרדה ולהגביר את הלחץ התודעתי על עורף האויב, שכן ללא מידע גלוי ומוסמך מטעם גורמים רלוונטיים או גופי תקשורת אמינים במדינה קשה להפריך טענות המופצות ברשתות החברתיות. התוצאות של ניתוח התמות מרמזות כי על אף שהיקף ואופי התכנים הכוזבים סביב המלחמה עשויים להיות נרחבים, המוטיבציות שבבסיס התכנים השונים והשימושים שנעשים בהם הם למטרות דומות ומצומצמות יחסית.
החוזקות והחולשות של שדה בדיקת העובדות בישראל
המחקר המחיש את חשיבותם ותרומתם של גופי בדיקת העובדות כגורמי מקצוע מומחים בעלי ידע וניסיון בהקשר המקומי, אך גם את היעדרם של גופי בדיקת עובדות ישראליים מסביבת בדיקת העובדות הגלובלית. השונות בין המוטיבציות של התכנים שבדקו גופים ישראליים לרוב התכנים בשדה הגלובלי מוכיחה כי הגופים הישראליים הם שחקן חשוב וביקורתי בסביבת המידע הישראלית. התפקוד של גופי בדיקת העובדות המקומיים כ"שומרי סף" של סביבת המידע והתקשורת בישראל מומחש בשיעור הגבוה יחסית של בדיקת עובדות בעקבות טענות שהופיעו בכלי תקשורת מקומיים – 34% מכלל הבדיקות, לעומת 2% בלבד מהבדיקות של גופים בעולם, שהתמקדו במובהק בדיסאינפורמציה שהופצה ברשתות החברתיות. כמו כן, בניגוד למגמה העולמית, בה תמת הסוגיות פוליטיות הופיעה ב-9% בלבד מכלל הבדיקות, בישראל היא תפסה נתח נכבד של 22%, מה שעשוי להעיד על המיקוד של גופים ישראליים בתוכן שיש לו השפעה מקומית או עניין ציבורי מקומי, ורלוונטי לפוליטיקה, לתקשורת ולהצהרות של נבחרי ציבור מקומיים.
אולם, חשוב לציין כי הבדיקות שנכללו במאגר Fact Check Explorer על המלחמה לא כללו אף בדיקה בעברית או מטעם גופים ישראליים. זאת מכיוון שהגופים הישראליים לא משתמשים בכלים ובפורמטים הנדרשים בסטנדרט הבין-לאומי להנגשה של תוכני בדיקת עובדות לזירה הגלובלית. תמונת מצב זו משקפת חולשה ותת-פיתוח של שדה בדיקת העובדות בישראל. הארגון היחיד שהשתמש בעבר בפורמטים וכלים בסטנדרט בין-לאומי, 'המשרוקית', פרסם מעט ידיעות ובדיקות עובדות אודות המלחמה ובמהלכה. שני הארגונים שנכללו במחקר – פייק ריפורטר ו'בודקים' – מפרסמים את עבודתם בעיקר ברשת X, ברשתות חברתיות אחרות ובכתבות בכלי תקשורת מגוונים, ולא מחזיקים ארכיון או מאגר בדיקות נגיש ונוח שניתן לערוך בו חיפוש לטובת ציבור משתמשי הרשת, עיתונאים, חוקרים ובעלי עניין אחרים.
חוסר זה בולט במיוחד בהקשר של השפה הערבית. אומנם כרבע מבדיקות העובדות הבין-לאומיות שנכללו במחקר היו בשפה הערבית, אך אף אחת מהן לא נעשתה מטעם גופים ישראליים, תוך הצגת ההקשר המקומי ושימוש בידע המקומי הייחודי. על אף שהחברה הערבית היא כ-21% מאוכלוסיית ישראל, גופי בדיקת העובדות במדינה אינם מנגישים תכנים בערבית ואינם מותאמים לצרכיה הייחודיים. ממצא זה מדגיש את החוסר במענה הולם עבור החברה הערבית מצד גופי בדיקת העובדות המקומיים, ומעורר שאלות לגבי מקורות המידע המאומת הנגישים לה. צורך זה מתחדד לנוכח יכולתם המוגבלת מלכתחילה של גופי בדיקת העובדות הישראליים, שמספרם מצומצם והם נתונים ללחצים כלכליים ופוליטיים גוברים.
גלריית תמונות של בדיקות העובדות
מקורות
[1] Yang, Y., Davis, T., & Hindman, M.D. (2023). Visual misinformation on Facebook. Journal of Communication, 73(4), 316-318. https://www.cmu.edu/ideas-social-cybersecurity/events/conference-archive/archive-conference-2021/conference-papers-2021/conference-2021-paper-8-visualmisinformation.pdf
[2] EDMO, 2025; Murphy et al., 2025; Gault, M., & Maiberg, E. (2025, June 18). The AI slop fight between Iran and Israel. 404 Media. https://www.404media.co/the-ai-slop-fight-between-iran-and-israel/
[3] Brennen, J. S., Simon, F. M., & Nielsen, R. K. (2020). Beyond (mis)representation: Visuals in COVID-19 misinformation. The International Journal of Press/Politics, 26(1), 277-299. https://doi.org/10.1177/1940161220964780; Hameleers, 2025
[4] Hameleers, 2025.
